זה היה ל"ג בעומר כל כך רע..

וכל הפעמים שבכיתי בשנה האחרונה לא משתוות לכמות הדמעות שזלגו אתמול...

אני מנסה להכניס לי לראש שלא אכפת לי.. וזה לא המצב....

אני נותנת לאנשים הכל ובתמורה עם בועטים לי בפרצוף ותוקעים לי סכין בגב...

זה לא שבקשתי יותר מידי...

איכשהו כל ההתעסקות של כולם זה : "אוי איך עומר שרה" "אוי איך עומר רוקדת" "אוי ואוי ואוי" ...

ונמאס לי לא אכפת לי להיות מטומטמת לא יודעת לשיר לא יודעת לרקוד ועוד יותר מכוערת ממה שאני עכשיו...

אבל שפעם אחת.. רק אחת.. למישהו שאכפת לי ממנו, אבל באמת אכפת.. יהיה גם אכפת ממני...

אין לי כח יותר לחיים המזדיינים האלה...

אבל אין לי אומץ.. אני לא מסוגלת....

"אינני בוכה אף פעם, תינוק אני לא בכיין,

 אז למה זה אמא, למה ? זולגות הדמעות מעצמן "