פרק 17 .
זה היה בוקר יום שישי , סופי לא הלכה ללימודים , עוד מתאוששת מהתאונה .
החדר היה קר וסופי לא רצתה לצאת מהשמיכה , הרדיו היה דלוק , משמיע את קולו של ביל ..
" Heute sind wir hier die Welt bleibt vor der Tür .. "
סופי התענגה על קולו היפה , מחייכת חיוך מטופש וחולמני .. נזכרת באתמול .
ואז נשמע קול אחר ,
" Wo sind eure Hände .. "
החיוך לפתע נעלם כששמעה את קולו של טום , ופרצופה החולמני הפך לפרצוף כועס ועצבני .
אני כל כך שונאת אותו ! כל פעם שאני מרגישה כל כך טוב הוא חייב לבוא ולהרוס לי את זה ,
ואפילו בלי להתכוון !
חשבה סופי בעצבים וקברה את ראשה בכרית .
נשמע עוד פזמון והיא כבר לא יכלה לסבול את קולו של טום , קמה מהמיטה וסגרה את הרדיו בעצבים .
עד שהיא כבר הצליחה לצאת מהשמיכה היא לא חזרה ,
היא לבשה על עצמה בגדים ארוכים ומחממים ויצאה למטבח .
" אמא ..? "
צעקה סופי כשהיא מחפשת את אמה בבית , לפתע היא ראתה מכתב על שולחן האוכל .
" סופי שלי ,
החלטתי להתחיל לחפש עבודה ..
אני לא אחזור מאוחר ,
תשמרי על עצמך אוהבת אותך .
אמא . "
סופי השאירה את המכתב על השולחן ופתחה את המקרר למצוא משהו טעים לאכול .
נשמעו דפיקות בדלת ,
סופי הוציאה קובית שוקולד מהמקרר , הכניסה לפיה והתקדמה לכיוון הדלת .
היא הסתכלה בעינית שהייתה על הדלת לראות מי זה אבל לא ראתה אף אחד ,
היא פתחה את הדלת בזהירות וראתה על הרצפה עיתון זרוק .
היא הרימה את העיתון נכנסה חזרה לתוך הבית וסגרה אחריה את הדלת .
היא לא יכלה להתעלם מתמונת השער המזוויעה שהופיעה ,
טום מחייך כרגיל את החיוך המתנשא שלו וולריה מנופפת בשיערה הבלונדיני מרוחה עליו .
היא זכרה טוב מאוד את הצילומים האלה , הם היו חקוקים בזיכרונה וסרבו להימחק .
בכותרת הראשית היה כתוב ,
" טום קאוליץ מטוקיו הוטל נתפס ?! "
סופי לא טרחה לפתוח את העיתון ולקרוא את הכתבה , היא זכרה שהרופא אמר לה לא להתרגש יותר מדי וזרקה את העיתון לפח .
הוא לא יעזוב אותי בשקט מה ?
חשבה והתיישבה על הספה באנחה גדולה .
הטלפון צלצל , עד שהתיישבה היא הייתה צריכה לקום לענות .
התקדמה לכיוון הטלפון והרימה אותו .
" הלו ? "
ענתה כשהיא מברישה את שיערה עם אצבעותיה .
" סופי ? "
נשמע קולה הנשי של וולריה מעבר לקו .
" איך את מרגישה ? "
" יותר טוב . "
אמרה כשהיא מגלגלת את עיניה ומקללת את ולריה במוחה .
בלונדינית מטומטמת וצבועה ! מה את מתקשרת אלי בכלל מה אני חברה שלך ?!
לכי תזדייני עם טום חתיכת זונה , רק שלא תדביקי אותו באיידס יפתוחה !
" אני שמחה , תקשיבי את יכולה להיות רגועה לגבי העבודה ..
תחזרי מתי שתרגישי שאת מסוגלת . "
" תודה .."
ענתה סופי כשהיא כבר מתה לנתק את הטלפון .
" טוב אז ... תרגישי יותר טוב , נדבר . "
" ביי . "
אמרה וניתקה מהר את הטלפון .
סופי כל כך רצתה לראות את ביל באותו הרגע , הוא היחיד שהיה יכול להרגיע אותה ,
אבל לא יכלה לצאת מהדירה , היא היה תשושה מדי בשביל להתחיל להסתובב ברחובות .
סופי הלכה לחדר , לקחה את הפלאפון וחייגה לביל בתקווה שטום לא יענה לה .
" הלו ? "
נשמע קולו היפה של ביל שהתגעגעה אליו כל כך .
" מאמי שלי .. "
אמרה בקול עדין .
" נסיכה שלי .. איך את מרגישה ? "
" יותר טוב , אני מתגעגעת אליך .. אולי תבוא ? "
שאלה סופי בהיסוס מצפה לתשובה חיובית .
" מצטער יש לי יום ממש עמוס , אבל אני מבטיח ברגע שאני ימצא זמן פנוי אני יקפוץ . "
" טוב .. "
ענתה סופי בקול מאוכזב .
" אני צריך לזוז , דברי איתי , ביי יפה שלי אוהב אותך .. "
" אוהבת אותך .. "
ענתה סופי בלחש וניתקה את הטלפון .
************
טום ירד ממדרגות הבניין בריצה , נזהר שסופי לא תראה שזה הוא ששם את העיתון בפתח הדלת .
בשנייה שהוא יצא משער הבניין רצו לכיוונו עשרות כתבים , מחזיקים בידם את העיתון ומנסים לקבל תגובה לכתבה .
טום ניסה להזיז אותם ממנו , מסמן לשומר הראש שלו שיבוא לכיוונו ויעזור לו .
הכתבים סירבו לעזוב , הם המשיכו לשאול שאלות ולדחוף לפיו של טום מיקרופונים ומכשירי הקלטה .
" מי זו הבלונדינית ההיא !? "
" זו חברה שלך ?! "
היא דוגמנית !? "
" איפה הכרתם ?! "
" איך זה לשבור לאלפי בנות את הלב ?! "
" כמה זמן כבר נמשך הקשר הזה ?! "
" מה זה הבניין הזה ?! כאן היא גרה ?! "
הכתבים לא הפסיקו לשאול שאלות ורק הקצינו את המצב .
שומר הראש של טום רץ לעזרתו ומשך אותו משם לתוך הרכב .
טום נכנס לתוך האוטו מבועת , הוא ידע שהצילומים בשדה התעופה לא יעברו לו בשקט ,
אבל באותו הרגע הוא לא חשב על ההשלכות , הוא רק רצה שסופי תקנא .
האוטו החל לנסוע משם וטום הסתכל על בניינה של סופי ..
נזכר בעיניים האלה .. שלא יכול היה לשכוח ,
בקול הזה .. שסירב לצאת ממוחו ,
בשפתיים האלה .. שטעמן לא ירד מפיו .
טום לא ידע באיזה שאלות יגיעו הכתבים לראיונות היום , ואיך הוא יופיע כשהוא במצב רוח כל כך נחות ?
הרכב הגיע לפתח המלון , בכניסה חיכו מאות מעריצות ועשרות כתבים צמאים לסקופ .
חלק מהמעריצות התיישבו על המדרכה קורעות את העיתון ובוכות , טום לא תיאר לעצמו שזו תהיה התגובה כשיגלו שהוא "נתפס" , הוא היה בהלם מוחלט , חושב מה הוא הולך להגיד כדי לתקן את המצב .
שומר הראש של טום הוציא אותו מהרכב מנסה להרחיק אותו מכל הכתבים ולהכניס אותו למלון .
טום נכנס אל תוך החדר בהליכתו הכבדה , מפנה את מבטו לביל שמרח איילינר מול המראה והמשיך ללכת לכיוון החדר שלו , ביל קם אחריו .
הוא נשכב על המיטה ובהה בתקרה .
ביל נשען על הכניסה לחדר ,
" מה זה צריך להיות ? "
שאל ביל כשהוא מצפה להסבר מטום .
" חשבתי שאתה קצת יותר דיסקרטי בעניינים האלה . "
" אני כן פשוט .. "
" פשוט רצית שסופי תקנא , אתה לא יכול לשקר לי , אני מכיר אותך טוב מדי . "
" כן .. "
אמר טום משתדל שלא לפגוע בביל .
" זה לא היה אמור להיגמר ככה .. "
" זה אתה טום , למה ציפית ? "
" אז זהו .. שלא ציפיתי . "
ענה טום ומפנה את מבטו לצד המיטה .
ביל התיישב ליד טום .
" אתה ראית מה עשית למעריצות אתה והשטויות שלך ? "
" כן .. "
" מה אתה מתכוון להגיד לכולם עכשיו ? שזו ידידה ממקסיקו ?! "
אמר ביל בציניות .
" אני לא יודע מה אני אגיד , אני אפילו חושב לפתח מחלה ולהישאר בחדר . "
" טום ... "
ביל הסתכל עליו בפרצוף מטיף .
" מה אתה רוצה שאני יעשה ?!
אין לי מושג מה אני אומר לכולם עכשיו !
אין לי מושג מה אני עושה עם עצמי עכשיו !! "
אמר טום בעצבים וקם לישיבה .
" אתה צריך לקחת אחריות , אתה לא יכול לעשות שטויות ואז לבטל התחייבויות בגלל מה שהשטויות שלך גרמו ,
אנחנו נלך להתראיין ונמצא ביחד מה להגיד לכתבים , אם צריך אני יענה במקומך , בשביל זה אני כאן . "
" תודה ביל אבל אני התחלתי את זה ואני יסיים את זה . "
אמר טום , נכנס למקלחת וסגר אחריו את הדלת .