פרק 54

"לא שכחת כלום?" רייצ'ל נכנסה לחדרה של לאנה.

"לא, הכל מוכן." היא ענתה בחיוך.

"תסתכלי מסביב כי אם את יוצאת אין דרך חזרה."

"אין לי בעיה להישאר בגרמניה."

"תהיה לך בעיה איתנו אם תישארי שם." רייצ'ל ענתה וצחקה מעט.

"אני בטוחה...בכל מקרה לא, לא שכחתי כלום."

"טוב אז יאללה, אבא מחכה למטה."

דמעה של אושר ירדה מעיניה של לאנה כשהיא הוציאה את המזוודה מחדרה והתקדמה לכיוון הדלת.

"קרה משהו?"

"זה משמחה." היא ענתה בשקט ונתנה לרייצ'ל נשיקה על הלחי.

"תשמרי על עצמך." רייצ'ל חיבקה אותה וכשיצאה סגרה את הדלת.

לאנה ירדה למטה ולאונרדו כבר חיכה לה שם כדי להכניס את המזוודה לאוטו ולקחת אותה לשדה התעופה.

אחרי חצי שעה בפקקים של פריז הם החנו את האוטו ולאונרדו ירד ללוות אותה.

"ורוניקה צריכה להגיע?" הוא שאל את לאנה, כלל לא מודע לעובדה שהן לא מדברות.

"אמ..כן. אני מניחה שהיא תגיע כל רגע." לאנה ענתה בהיסוס למרות שידעה שהן על אותה הטיסה.

"תישמרי על עצמך לאנה, בלי שטויות."

"כן כן, אני יודעת..."

"אני ואמא נהיה איתך בקשר טלפוני ו," לאונרדו התחיל אבל נקטע על ידי ביתו.

"אבא, גרמניה במרחק 3 שעות טיסה מפה, אפילו פחות. אני יהיה בסדר אל תדאג." לאנה הרגיעה אותו ונתנה לו חיבוק.

"או, הינה היא." הוא התנתק מאחיזתה של ביתו ונופף לורוניקה לשלום.

לאנה הסתובבה וראתה את ורוניקה מגיעה עם אימה.

"ה..היי." ורוניקה אמרה והסמיקה מעט.

"מה קורה?" לאנה שאלה והיה נראה שאף אחד מההורים לא מודע למצב. ורוניקה החזירה לה הנהון ולפני שהן שמו לב הן נשארו לבד, אחת עם השנייה.

-

היא:

אני וורוניקה עלינו לטיסה ולמרבה האירוניה קיבלו מושבים צמודים.

אלה רק שלוש שעות...ניסיתי להרגיע את עצמי והתיישבתי במושב שלי כשורוניקה התיישבה מיד אחרי.

הסיטואציה נהייתה מוזרה עוד יותר כשביל התקשר אליי ממש לפני שביקשו לכבות את הפלאפונים.

כמעט ולא עניתי, אבל אז חשבתי שזה טיפשי כי אני טסה להיות איתו וורוניקה לא ילדה סתומה.

השיחה הייתה קצרה יחסית ויכולתי לשמוע את טום צועק ברקע את שמה של ורוניקה, זה דיי הצחיק אותי.

הבטתי החוצה מהחלון והרגשתי איך המטוס מגביר את מהירותו על המסלול.

שלוש שעות. שלוש שעות ואני רואה אותך סוף סוף.

נשמתי עמוקה וחיוך עלה על פניי.

"רק עוד שלוש שעות ואנחנו שם." שמעתי את קולה של ורוניקה ומבטי מיד הופנה אליה, כאילו קראה את מחשבותיי.

"כן...שלוש שעות." עניתי וחייכתי חיוך קטן.

שאר הטיסה עברה בשקט, לא דיברנו שוב.

קצת התאכזבתי אבל מצד שני יכולתי ליזום שיחה ולא עשיתי את זה, אין לי מושג למה.

זה היה כ"כ טיפשי כי ידעתי שאני זאת שטעתה, אבל בכל זאת משהו מנע ממני להתחיל איתה שיחה חדשה,

הבושה אני מניחה.

השענתי את ראשי על החלון והתחלתי לדמיין את הפגישה עם ביל..עם אמא שלו, את הטקס.

מעניין מה תחשוב על השמלה שלי.

חייכתי כשנזכרתי בה.

היא באמת הייתה שמלה מהממת וישר כשראיתי אותה ידעתי שאותה אני רוצה ללבוש.

למזלי אמא שלי לא נרתעה מהמחיר המוגזם שלה, הנחתי שזה בגלל שהיא גם נורא אהבה אותה.

מעניין מה ורוניקה תלבש...המחשבה הסתננה לראשי ומצאתי את עצמי חושבת על זה הרבה.

ורוניקה הייתה ידועה בחוש האופנתי שלה, תמיד הכל אצלה היה מתוקתק ותואם.

היא לא הלכה רק על המותגים והיו לה בארון גם בגדים שעלו רק 5 יורו אבל הם נראו כמו 5 מליון דולר.

לא שאני יכולה להתלונן, תמיד התחלקנו בהכל וגם לבגדים שלי לא היה חסר.

קריאה להידוק החגורות קטעה את כל מחשבותיי על ורוניקה והרגשתי איך קצב פעמיות ליבי נהיה מהיר יותר.

רבע שעה ונוחתים...נשמתי עמוק והתרגשותי גברה מרגע לרגע.

-

"אז...מתי נראה לך שנצא מפה?" טום אמר בשקט ופתח את דלת השירותים.

הוא וביל הגיעו לשדה התעופה שעה מוקדם יותר מרוב לחץ, מחופשים ככל שיכלו אבל כמה מעריצות הצליחו לזהות אותם בכל זאת ורדפו אחריהם.

הרעיון היחידי שהיה להם הוא לברוח ולהסתתר עד שהמצב יירגע.

"אני חושב שכדאי שנחכה עוד כמה דק'." ביל ענה ונכנס לתא עם אחיו.

"ורוניקה לא תסלח לי...הבטחתי לה..."

טום התיישב על האסלה והחל למלמל כל מיני דברים, הוא הניד את ראשו לשלילה כשדיבר וניסה להתנער מהמחשבה על זה.

"אויש נו באמת!" ביל הוריד לו מכה וניסה לגרום לו לחשוב בהיגיון ולהתרכז ביציאה.

"הן מחכות לנו אוקי? בוא נתרכז בזה!"

"ביל!" טום קפץ מהאסלה בהתלהבות ואז עצר לחשוב לרגע.

ביל הסתכל עליו וניסה להבין את פשר הקפיצה.

"אתה חושב שהן מדברות עכשיו?!" הוא תפס את ביל בכתפיים וניער אותו מעט.

ביל לא היה מופתע מהשאלה של טום, הוא בעצמו חשב על כך כמה פעמים אבל אף פעם לא ידע למה לקוות.

"אין לי מושג.." הוא ענה והוריד את ידיו של טום ממנו, "זה הולך להיות שבוע מוזר."

ביל המשיך והסתובב לדלת, פתח אותה מעט והציץ החוצה.

"אני חושב שאפשר כבר לצאת.." הוא פנה לטום והכניס קצבת שיער שבצבצה בחזרה לתוך כובע הצמר שהסתיר את כל שיערו.

"תשים גם את זה." טום סידר על ביל משקפי שמש כהות וכמעט לא יכלו לזהות אותו.

הוא לבש סוודר חום ודגמ"ח בגוונים דומים, בגדים שהוא קנה במיוחד בשביל היום.

"עכשיו אתה.." ביל מלמל וניסה לסדר את בגדיו הרחבים של טום.

"לא יכולת לחשוב על משהו שהוא פחות אתה?!" הוא רטן וחשב מה לעשות.

"לא רציתי שורוניקה תחשוב שאני מדריך טיולים!" הוא ענה וצחק עד שקיבל מביל מכה נוספת.

ביל הסתכל עליו במבט מאיים, במילא הבגדים שלבש לא היו נוחים לו.

"תרים את המכנס ותלבש אותו כמו שצריך.." הוא הצביע על הצורה הרופפת שהייתה למכנסיו של טום.

"אני חייב?" טום רטן וניסה לסדר את המכנס ככה שלא ייפול ממנו.

"בשביל ורוניקה!" ביל ענה וגלגל את אישוניו.

-

הוא:

"תעשה רגע סיבוב.." אמרתי לטום ובחנתי אותו מכל זווית לפני שיצאנו מהשירותים.

הוא לבש חולצה ענקית כרגיל אבל למעלה היו לה שלוש כפתורים, הכרחתי אותו להעלות את המכנס ולהכניס אותה פנימה.

זה היה נראה מצחיק כי הוא אפילו פחד להסתכל על עצמו.

הוא לא הסכים להיכנע ולפזר את הראסטות אבל את כולן הוא הכניס לכובע צמר.

"טוב אני חושב שאנחנו מוכנים ליציאה."

הצצנו שנינו מהשירותים ויצאנו באיטיות, פחדנו שיזהו אותנו בכל זאת.

התהלכנו ברחבה בין כל האנשים וחיפשנו את ורוניקה ולאנה בין כולם.

אני התקשרתי בינתיים לדיויד וביקשתי ממנו שתחכה לנו מכונית באזור מסוים ככה שישר נוכל לצאת.

"אתה רואה אותן?" טום שאל אותי והסתכל לצדדים.

"לא, אף אחת מהן לא נראית באופק." עניתי בקול מאוכזב, ההמתנה הרגה אותי ונמשכה כמו נצח.

"אולי הן הלכו כי לא היה להן כוח לחכות עוד?"

"למה אתה אידיוט? לאן הן יכולות ללכת?!" שמתי יד על פני והנדתי אותם, מתקשה להאמין שטום באמת אמר את זה.

"לשם!" טום צעק והצביע מעבר לכתפיי.

הסתובבתי באיטיות מוגזמת ואז ראיתי אותן, את לאנה וורוניקה עומדות ומחכות למזוודות שלהן.

אני וטום לא זזנו, פשוט קפאנו במקום.

"אתה חושב ש..שאנחנו צריכים ללכת אליהן...?" שאלתי את טום והרגשתי איך גופי מתנגד לכל תזוזה אפשרית.

"אין לי מושג..." הוא ענה ונראה היה שבדיוק כמוני גם הוא מפחד לזוז.

עמדנו ככה עוד דקה ועכשיו שאני נזכר זה היה כ"כ טיפשי.

"טוב קאוליץ, נתקדם ביחד. לאט ובטוח."

"אוקי." אמרתי בשקט ואני וטום התחלנו ללכת לכיוונם של ורוניקה ולאנה.

הן היו עם הגב אלינו ולא שמו לב שאנחנו שם.

"ברוכים הבאים לגרמניה,"

"כמה שהתגעגעתי אלייך."

אני וטום אמרנו ביחד, כל אחד משפט אחר והבנות הסתובבו אלינו מיד.