פרק 53

לאנה פתחה את הדלת לורוניקה שעמדה בחוץ ונראתה רטובה מעט מהגשם שירד בחוץ.

"ה..היי.." היא אמרה בהיסוס וורוניקה נכנסה פנימה.

"היי." ורוניקה ענתה בשקט והתקדמה לחדר של לוסי.

"לאנה מי זה הי-" לוסי בדיוק יצאה מהחדר וראתה את שתיהן.

המצב היה דיי מביך ולוסי השתדלה שלא להראות מופתעת.

"היי מה קורה?" היא התקדמה לעבר ורוניקה ונתנה לה נשיקה קטנה על הלחי.

"הכל..הכל טוב." ורוניקה חייכה והנהנה עם ראשה.

"טוב אני חושבת שאני ילך...יש לי עוד כמה דברים לארגן בבית.." לאנה התערבה ורצתה שכל הסיטואציה כבר תיגמר.

"אם זה בגללי אז זה בסד-" ורוניקה פנתה אליה וניסתה להראות לה שזה לא מפריע לה.

"לא, לא, מה פתאום...פשוט עוד מעט הנסיעה ועדיין לא סיימתי לארגן." לאנה מיהרה לקטוע אותה והביטה בלוסי שעמדה שותקת ובהלם.

"ט..טוב אז אני ידבר איתך כבר." לוסי פנתה אליה וליוותה אותה לדלת.

"כן...נדבר. ביי.." לאנה נפרדה מלוסי ויצאה מהדירה עם תחושה מוזרה.

"טוב זה היה מביך.." לוסי נכנסה לחדרה ומצאה את ורוניקה מול המחשב.

ורוניקה הסתובבה עם הכיסא אליה, "כן הא..."

"את חושבת ש..שתחזרו לדבר אחרי הנסיעה הזאת?" היא אלה את ורוניקה בהיסוס.

"ת'אמת אין לי מושג...יצא לי לחשוב על זה כמה פעמים אבל קשה לי להאמין."

"אם זה בגלל ביל אז זה מובן."

"זה לא רק זה." ורוניקה אמרה בשקט.

הרבה זמן שהיא רצתה לדבר על העניין עם מישהו ורק טום ידע מה באמת הפריע לה.

"למה הכוונה?" לוסי הסתכלה עליה במבט שואל.

ורוניקה חשבה מעט בינה לבין עצמה אם לספר ללוסי את כל מה שקרה יהיה הדבר הנכון לעשות ובסוף החליטה שהיא פשוט תשביע אותה שלא תגיד מילה ללאנה.

"בן.."

"מה בן?"

"בן..ג'והנסון היה איתי לפני שלאנה הגיעה לפה...גם לפני שאת הגעת." היא אמרה בשקט והרכינה את ראשה.

השיחה נמשכה וורוניקה סיפרה ללוסי את כל מה שקרה לה בפירוט, יותר ממה שהיא סיפרה לטום.

לוסי הייתה המומה והתקשתה להאמין אבל כל שיכלה לעשות היה לחבק את ורוניקה ולנסות לעודד אותה.

-

"אני לא חושב שנצליח לצאת מפה היום." ביל הסיט את הוילון והביט החוצה אל קבוצת המעריצות שהצטופפה ליד ביתו.

"למה?" טום ירד במדרגות מאורגן כולו ליציאה.

"תראה כמה בנות יש בחוץ, זאקי וטובי לא יצליחו להזיז אותן לבד."

"אז נחתום לכמה מהן ויגמר עניין. אנחנו חייבים לסיים עם זה היום."

"אני יודע." ביל נאנח והתיישב על הספה.

"סגרת כבר על מקום?" טום הסיט את מבטו מהחלון והסתכל על ביל.

"כן...הכל מאורגן כבר. אני רק צריך שדיויד יביא לי את הדיסק וללכת לסדר שם קצת."

ביל גרד את מצחו מעט וניסה לחשוב מה לעשות קודם.

"הבנתי.." טום ענה והתיישב גם הוא.

"ומה איתך? סיימת עם הכל?"

"בעיקרון כן, אני רק צריך לקנות כמה דברים ורציתי לעשות את זה היום."

"אתה רוצה שננסה בכל זאת?"

"חייבים, אם לא היום אז אין זמן אחר."

"צודק..." ביל אמר וקם מהספה לכיוון המראה, התארגן מעט ואז סימן לטום לבוא כבר.

-

היא:

קמתי בבוקר אחרי היום ההזוי שהיה לי אצל לוסי.

הרגשתי טוב עם זה שאני וורוניקה דיברנו קצת, זה היה בכל זאת משמעותי.

כשחזרתי אתמול הביתה הספקתי רק להוציא מזוודה מחדר האחסון לפני שנפלה עליי העייפות ובגלל זה לא ארגנתי כלום.

התרעננתי מעט והתחלתי לסדר את הדברים.

אני חושבת שעברו שלוש שעות עד שהצלחתי לדחוס את כל הדברים למזוודה, לבחור נעליים, חולצות, מכנסים ואת כל שאר הדברים הנחוצים.

"עוד קצת...עוד קצת..." דיברתי עם עצמי וניסיתי לסגור את המזוודה כשאני יושבת עליה.

"טיפ טיפה.."

"לאנה?" אמא שלי נכנסה לחדר ומשום מה איבדתי שיווי משקל ונפלתי אחורה.

כל המזוודה נפתחה והרגשתי איך אני מתייאשת.

"צריכה עזרה?" היא צחקה והרימה אותי מהרצפה.

"כן, כבר רבע שעה שאני מנסה לסגור את המזוודה הזאת ולא מצליחה!" אמרתי מיואשת ובעטתי בה.

"תראי לי מה לקחת.."

היא פתחה את המזוודה ואז הסתכלה על הארון שלי שפחות או יותר היה, ריק.

"אויי נו באמת, לא פלא, תראי מה לקחת פה.."

היא הוציאה כל מיני חולצות קצרות ומכנסיים שהיא ידעה שאני לא אלבש ואז שאלה אותי משהו מפתיע.

"כל הבגדים האלה...כאילו את נוסעת לשנה,"

"נו אני לא יכולה לדעת מה אני ירצה ללבוש שם.."

"אני בטוחה שיהיה לך מה ללבוש שם..אבל אני לא רואה מה לקחת פה לטקס?"

הטקס! איך שכחתי מזה? הורדתי לעצמי סטירה קטנה.

"שכחתי מזה לגמרי!"

"נו יופי, בגלל זה את נוסעת זוכרת?"

"אבל..אבל אין לי שום דבר מתאים!" התחלתי להילחץ ופתחתי את הארון, מחפשת בין מה שנשאר.

"את לא תמצאי פה כלום, אני חושבת שהגיע הזמן לקנות שמלה מתאימה."

הסתובבתי אליה ובאותו הרגע יכולתי לראות מן הילה סביבה..

אני יודעת שזה מטומטם ושזאת אמא שלי...אבל היא אשכרה הצילה אותי!

"ב..ברצינות?"

"תתארגני ליציאה לפני שאני ישנה את דעתי." היא אמרה בחיוך ויצאה מהחדר, משאירה אותי המומה ומאושרת בעיקר.

-

הוא:

"מתי תגיע לפה בערך?" דיברתי עם דיויד בזמן שטום הסתובב בחנות וניסה למצוא בגדים חדשים.

"אני עוד רבע שעה איתכם, לאן לבוא?"

"למקום הקבוע."

"אוקיי, אל תדאג לא שכחתי את הדיסק." הוא הרגיע אותי.

"ואת האישורים?"

"גם את האישורים הבאתי.."

ניתקנו את השיחה ואני חיפשתי את טום בחנות.

"נו מצאת משהו?" שאלתי אותו כשראיתי את טובי וזאקי הולכים אחריו עם מספר קולבים.

"לא מצאתי כלום!" הוא רטן והמשיך לחפש בחנות.

החזרתי את מבטי אל טובי וזאקי שנראו מיואשים ממנו ולא הבנתי איך הוא לא מצא כלום אם הם נראים כמו מתקן לתלייה.

"אולי תמדוד את מה ששמת עליהם?"

"זה רעיון מצויין טום!" טובי התערב והניח את ערמת הבגדים על טום.

"אב..אבל,"

"כן גם אני חושב ככה!" זאקי עשה בדיוק אותו הדבר.

"טוב טובי ישאר איתך טום בזמן שתמדוד ואני וזאקי נמשיך הלאה, אוקי?"

"לא רגע," הוא מיהר לעצור אותי וניסה לראות משהו בין כל הבגדים.

"ביי טום." אמרתי ואני וזאקי יצאנו במהירות מהחנות.

"לאן עכשיו?"

"אני צריך מפה..."

"ו..?"

"ונייר כסף." אמרתי וניסיתי לחשוב מה עוד רציתי.

"ו...?"

"שבלונות."

"הא?" זאקי הסתכל עליי וניסה להבין למה אני צריך את כל הדברים האלה.

"אתה כבר תבין, תאמין לי." חייכתי אליו והתחלנו להתקדם לעבר אחת החנויות כשמידי פעם עצרתי לחתום למעריצות שפנו אליי.

עכשיו נשאר רק שאת תבואי...חשבתי לעצמי כשיצאתי מהחנות עם כל המצרכים בידיים.