פרק 52

יום קודם.

"עוד שלושה ימים הן כאן!" טום עבר בסלון והוריד כאפה לביל שישב על אחת הספות.

"נו דיי להיות מציק!" ביל עשה תנועה של 'עוף מכאן' עם היד וניסה להתרכז בתוכנית שראה.

טום שהיה משועמם החליט להמשיך בשלו ונעמד מול הטלוויזיה.

"אמא!" ביל קרא לסימון כשהבין שטום לא מתכוון ללכת לשומקום.

טום חייך חיוך מנצח כשסימון התקדמה לעברם מהמטבח.

"טום חשבתי שאתה בן 18" היא הסתכלה עליו כשעשה כל מיני צורות של צל עם הידיים.

"ואני חשבתי ש 'אתה האח הגדול' , לא?" ביל חזר אחרי דבריו של טום וקם מהספה.

"טוב יאללה ברצינות עכשיו." טום עשה פרצוף רציני וסימון הביטה בבנה מבולבלת.

"עוד שלושה ימים הן באות." טום אמר ועשה כל מיני תנועות עם הידיים כאילו מסביר לביל.

"שלושה ימים?" סימון הייתה מופתעת מאיך שהזמן עבר מהר.

היא לא יכלה לחכות לרגע שבו תפגוש את לאנה וורוניקה.

ביל וטום דיברו עליהן בכל דקה פנויה והיא כבר רצתה להכיר אותן.

"נו ו?" ביל ענה לאחיו בחוסר חשק.

את לאנה הוא רצה להראות יותר מכל דבר אחר בעולם, אבל היא באה בחבילה עם ורוניקה ולזה הוא בכלל לא ציפה.

"מה נו? לא עושים להן כלום?"

"מתי תספיקו? כל היום יש לכם ראיונות ושטויות!, אני כבר יתפוס את דיויד הזה לשיחה."

סימון התערבה וחזרה למטבח, עוזבת את הבנים ונותנת להם להסתדר לבד בניהם.

בהתחלה היא חיבבה את דיויד כי הוא באמת השקיע בבנים שלה ובחלום שלהם.

אבל אחרי זה הוא נהיה ממש קרצייה שלא עזבה את בניה לשניה.

"מה דיויד עכשיו.." ביל מלמל ואז התייחס לדבריו של טום.

"להן? אנחנו לא עושים כלום. אני עושה ל-ל-א-נ-ה משהו ואתה יכולה לעשות מה שבא לך לורוניקה."

ביל אמר והרים גבה, רומז לטום.

טום העדיף לא להתעצבן ממה שאמר אחיו ורק חייך והסתובב ללכת.

"כן כן יאללה...תלך...עד שיש לי קצת זמן לעצמי." ביל אמר לעצמו כשנשאר לבד בסלון.

-

הוא:

אחרי כל יחסי הציבור והראיונות בקשר לטקס שהיו לנו בשבועיים האחרונים

קיבלנו 4 ימים בבית שאחריהם נצטרך לנסוע למינכן כששלושה ימים לאחר מכן יתקיים הטקס.

טום הסתובב בבית כמו ילד קטן והציק לי רוב הזמן.

בהתחלה הנחתי שזה סתם כי משעמם לו ואין איתו אף אחת אבל אז הוא המשיך עם זה.

הבנתי ממנו שהוא מתכוון לעשות משהו לורוניקה והשתדלתי לא לגחך כשהוא אמר לי מה הוא מתכוון לעשות.

"ואז..אני ישים ככה ורדים לאורך כל המסדרון והיא תעבור, וזה יהיה בשבילה! לא בשביל לאנה שלך כן?"

נזכרתי איך הוא סחב אותי במסדרון של הבית וניסה להסביר לי מה הוא מתכנן.

"ואז..היא תבוא לכאן, לחדר שלי ואנחנו נסגור את הדלת." הוא אמר בחיוך.

"ואז תשכב איתה?" שאלתי וניסיתי להבין.

"לא!" הוא מיהר לעצור את כל המחשבות שלי.

"אז מה הקטע של לסגור את הדלת?"

"ככה, כדי שאמא לא תיכנס ותציק." הוא אמר והמשיך לדבר על איך שהוא יסדר את הכל.

"אבל ורדים?"

"כן מה רע בורדים?"

"אתה בכלל יודע איך נראה ורד?" אמרתי וצחקתי קצת.

"הגזמת. לפחות אני מתכנן משהו, אתה רק יושב כל היום מול הטלוויזיה!"

"כן, אתה מתכנן משהו שמתאים יותר לזוג שמתחתן, ממש יופי קאוליץ. אתה עוד תפחיד אותה!"

נזכרתי איך בנקודה הזאת התחלתי לבכות מרוב צחוק.

הכל היה נראה לי הזוי, שטום מתכנן ככה משהו בשביל מישהי, ורדים, חדר, עניינים...זה ממש לא התאים לו.

"עוד נראה ביל...ורוניקה תיכנס ותראה את כל מה שאני עשיתי בשבילה ואז לאנה תיכנס אחריה...כי קודם כל ורוניקה כן?

 ואז היא תראה רק אותך, שלא עשית לה כלום..... אני לא הייתי רוצה לצאת איתך." הוא שילב את ידיו ונשען על אחד המשקופים.

"דבר ראשון לאנה לא תיכנס אחרי ורוניקה, מצידי שתצא אליה מהמרפסת!

דבר שני לשים ורדים זה רעיון ממש מפחיד, במיוחד בגלל שאתם בכלל לא ביחד.

דבר שלישי, גם אני לא רוצה לצאת איתך אז אנחנו מסודרים." אמרתי בחיוך ונכנסתי לחדרי.

"ורדים עאלק." חייכתי לעצמי כשנזכרתי בכל הסיפור ושכבתי על המיטה בחדר.

דווקא כן תכננתי משהו ללאנה, אבל משהו שהיא תאהב לא שיגרום לה לפחד ממני.

נכון שורדים זה ממש לא דבר מפחיד אבל זה גם לא משהו שכדאי לעשות בתחילת קשר.

זאת הייתה דעתי לכל הפחות.

הכל היה לי מסודר והייתי צריך רק לדבר עם טום ולסגור איתו הכל.

תכננתי כבר את מה שאני רוצה לעשות עם לאנה כשהיא תגיע ודבר ראשון היה להציג אותה לאמא שלי.

אין לי ספק שאמא תאהב אותך...חשבתי וחיוך עלה על פניי.

"ממה אתה מתרגש קאוליץ..." התחלתי לדבר עם עצמי ובהייתי בתקרה.

"מזה שלאנה באה...או מהטקס עצמו...? או מהעובדה שהיא תהיה איתך בטקס עצמו..?"

הצלחתי להתבלבל מרוב כל המחשבות ולאט לאט הרגשתי איך אני נרדם, עם חיוך על הפנים.

-

היא:

"זה..זה בן." אמרתי והייתי מופתעת.

אני ובן לא דיברנו כמעט חודשיים ולא הצלחתי להבין מה גרם לו להתקשר אליי עכשיו.

כשהיינו עוברים אחד ליד השנייה בבית הספר תמיד התעלמנו זה מזו,

לא הסתובבנו עם אותם האנשים ואפשר להגיד שגם דיי נמנענו מלהגיע לאותם המקומות.

"בן...?" לוסי גם הייתה מופתעת.

הפלאפון המשיך לצלצל לי ביד והמחשבות שלי נדדו להן עד שלוסי קטעה אותן.

"נו תעני לו כבר!" היא דחקה בי ונעמדה לידי, מחכה שאני יענה.

התלבטתי אם לענות או לא ובסוף החלטתי שכן, רק מתוך סקרנות.

"ה-הלו?"

"לאנה?" קולו של בן נשמע מהצד השני של השיחה.

"כן..." עניתי ושמתי את השיחה על ספיקר כדי שגם לוסי תשמע

"זה בן..מה קורה?"

"הכל טוב..מה איתך?"

"בסדר..אני יודע שזה מוזר שאני מתקשר אבל,"

"כן זה דיי מוזר ת'אמת" קטעתי אותו ולוסי מיהרה להוריד לי מכה.

"כן...בכל מקרה, התקשרתי רק כדי להיפרד ממך." הוא הוסיף ויכולתי לשמוע על קולו שהוא מהסס.

אני ולוסי הסתכלו אחת על השנייה המומות ממה שהוא אמר. אף אחת מאיתנו לא ציפתה לזה.

"להיפרד ממני?" שאלתי מופתעת. אם חשבתי שהשיחה הפתיעה אותי, זה בכלל היה לא צפוי.

"כן..שמעתי שאת עוזבת"

"בן אני נוסעת בסך הכל לשבוע." אמרתי ואני ולוסי צחקנו קצת.

"רגע, אז את לא עוזבת? אבא שלי אמר לי שהוא דיבר עם אבא שלך ושאתם עוזבים ל,"

הוא התחיל אבל מיהרתי לקטוע אותו שוב.

"לא, לא, בטח אבא שלך הבין לא נכון או משהו. אני בסך הכל נוסעת לגרמניה לשבוע וחוזרת."

"אה, כן, אז הוא בטח לא הבין טוב או משהו. מצטער אם הפרעתי לך או משהו."

"זה בסדר לא הפרעת..." חייכתי ללוסי שעדיין הייתה מופתעת.

"טוב אז..נדבר.."

"כן..ביי בן."

ניתקתי את השיחה ואני ולוסי התחלנו לצעוק בכל החדר, מבלגנות אותו יותר ממה שהוא היה.

"מרד! מה זה היה?!" לוסי שאלה והוציאה את הנוצות שנשארו בכריות.

"אין לי מושג, חשבתי שהוא לא מדבר איתי." עניתי והעפתי מעליי נוצות.

"טוב אבל ברור מאוד שעדיין אכפת לו ממך."

"תגידי לי על מה את מדברת!?" הפסקתי את כל מעשיי והסתכלתי עליה.

"מה?" היא שאלה בתימהון, "את ראית איך הוא דיבר."

"בסך הכל רצה להיפרד כמו בן אדם."

"נכון, מבן אדם שחשוב לו."

"את לא נכנעת הא?" הסתכלתי עליה והיא הנידה את ראשה לשלילה.

אחרי שנרגענו מעניין בן והנוצות התחלנו לסדר את החדר.

לאט לאט הוא חזר לעצמו והדבר היחידי שנשאר לעשות זה לשאוב את כל הנוצות.

"הלכתי להביא שואב." אמרתי ויצאתי מהחדר של לוסי לעבר החדר כביסה.

נשמעו דפיקות על הדלת ולוסי בקשה ממני לפתוח.

"רגע!"

עזבתי את השואב המסדרון והלכתי לפתוח את הדלת.

"מי זה?" שאלתי והבטתי דרך העינית.