פרק 51
לאנה דפקה על הדלת בשקט וחיכתה לתשובה.
"רגע!"
לוסי פתחה את הדלת וראתה את לאנה עומדת שם עם דמעות בעיניים כשפתיה רועדות.
"ה..הוא...הלך...לו..לוסי...הוא הלך..שוב." היא גמגמה ולא הצליחה אפילו לדבר.
"אויי מתוקה שלי!" לוסי חיבקה אותה וניסתה לחשוב מה ירגיע אותה.
"בואי, כנסי קר פה." היא הכניסה אותה לדירה ושתיהן הלכו לחדר.
לאנה התיישבה על המיטה והרכינה את ראשה, הדמעות לא הפסיקו לזלוג מעיניה.
"אבל מתוקה אתם לא נפרדתם לתמיד...את עוד כמה שבועות רואה אותו." לוסי התיישבה לידה וניסתה להרגיע אותה.
"אני..אני יודעת אבל עדיין. הוא רחוק ממני וזאת ההרגשה הכי מגעילה בעולם."
היא הנידה את ראשה לשלילה וניסתה להסדיר את נשימותיה.
"יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לגרום לך להרגיש יותר טוב?"
לאנה הנהנה.
"תישארי איתי...זה הכל." היא אמרה וחיבקה את לוסי.
-
במשך שבועיים ביל, טום, לאנה וורוניקה היו בקשר טלפוני אחד עם השנייה.
הלהקה הייתה עסוקה בחזרות לטקס הקרב ובא וביחסי ציבור בעיקר.
את רוב הזמן הם בילו בראיונות על הטקס, תודות למעריצים ופרסום המועמדויות שלהם בשתי הקטגוריות.
בצד השני, לאנה וורוניקה עדיין לא דיברו בניהן.
ללאנה נודע רק מאוחר יותר על כך שורוניקה באה להיות לצד טום בטקס והיא מצידה לא הראתה התנגדות.
ההפך, היא ראתה בנסיעה הזאת הזדמנות מצוינת לחידוש הקשר שלהן שמיום ליום היה חסר לה יותר.
ורוניקה גם חשבה על כך מידי פעם.
האפשרות שהן ישלימו בנסיעה נראתה לה הגיונית ואפשרית.
אחרי הכל הן אף פעם לא ניתקו את הקשר שלהן לכ"כ הרבה זמן.
בינתיים הקשר שלה ושל טום הלך והתחזק עקב השיחות היומיומיות שהם ניהלו בטלפון.
הם דיברו על כל נושא שהתחשק להם והשיחות תמיד זרמו בצורה חלקה.
מידי פעם ביל היה עולה בשיחה וורוניקה הבטיחה לעצמה שהיא תהיה כנה ותדבר על זה בפתיחות עם טום.
זה היה לה קשה ולטום יותר קשה היה לשמוע את הבחורה היחידה שהוא רציני לגבייה אומרת לו שהיא עדיין לא שכחה מאחיו.
היא עדיין הרגישה אליו משהו, היא לא יכלה להכחיש את זה,
וטום ידע שזה לא יעבור לה תוך יום יומיים.
למרות הכל, הוא היה נחוש בדעתו לגרום לה לשכוח מביל לאט לאט ולהצליח לשכנע אותה לצאת איתו בצורה רשמית.
בהתחלה הוא קצת התקשה להאמין שבאמת יש מישהי שסירבה לו על כזאתי הצעה אבל ככל שהכיר יותר את ורוניקה הוא הבין שהוא לא טעה לגבייה, שהיא באמת שונה.
הוא רצה שכולם יכירו אותה בתור חברה שלו.
לא היה לו אכפת מהמעריצות, ממה שדיויד יגיד, ממה שהלהקה תחשוב, מביל...
הוא רק רצה להיות איתה, ורק איתה.
במשך כל הזמן הזה הוא לא יכל לחשוב או להיות עם בת אחרת.
תקופה של שלוש שבועות בלי לשכב עם בנות עברה לו בקלות, יותר ממה שהוא היה יכול לדמיין.
עכשיו אני מבין את הכוונה של ביל...הוא חשב לעצמו כל פעם ששמע את ביל ולאנה מדברים בטלפון.
פתאום כל העניין הזה של האהבה היה נראה לו הגיוני והסקס קיבל משמעות חדשה מבחינתו.
בשבילו זאת הייתה או ורוניקה או אף אחת אחרת.
גם ביל השקיע את כל זמנו הפנוי במחשבות על לאנה ובשיחות איתה.
הייתה פעם שהם ראו אחד את השנייה במצלמת אינטרנט וביל אף פעם לא שכח את השיחה הזאת.
זה היה קשה לראות אותה ולא להרגיש אותה, יותר מידי קשה...יותר מלשמוע את קולה בטלפון.
הם לא חזרו על זה שוב.
מיום ליום ביל הרגיש איך האהבה שלו ללאנה גודלת והוא לא יכל לחכות ליום שהוא יראה אותה שוב.
בהתחלה הוא הראה קצת התנגדות לכך שורוניקה תבוא לגרמניה כי הוא חשש ממה שלאנה תחשוב על זה.
אבל כשראה שאחיו רציני לגבייה הוא הבין שלא תהיה ברירה ושהוא יצטרך לידע את לאנה.
כל מי שהכיר את טום וביל יכל לראות את השינוי שחל בהם.
טום בכלל לא דיבר על בנות חוץ מבראיונות, וגם אז הוא היה יותר "צנוע" ודיבר בזמן עבר, הוא גם לא הביא בנות לדירה ולא חשב כל הזמן על סקס, אלא על ורוניקה.
ביל החל לכתוב שירים עם נימה יותר מאושרת שהייתה שונה מרוב השירים שכתב לאחרונה.
הוא ושאר חברי הלהקה עבדו במרץ על השיר "לכי" והוא הכריח אותם להיצמד למנגינה שבחר עם לאנה.
בו זמנית הוא רשם שירים נוספים ששיר אחד מצא חן בעיני כולם במיוחד.
"1000 ימות" היה שיר שנכתב בעיקר ללאנה.
ביל ישב בלילות והיה משנה בו כל מיני שורות, חושב על משפטים, על מילים מתאימות.
הוא לא זכר מתי בפעם האחרונה לקח לו כ"כ הרבה זמן לכתוב שיר אחד...
לא בגלל שלא היה לו מה לכתוב, אלא בגלל ששום מילה שחשב עליה לא יכלה לתאר את מה שהוא הרגיש כשהוא לא איתה.
-
"אני לא מאמינה שעוד יומיים אני טסה!" לאנה נכנסה לחדר של לוסי וקפצה עליה בשמחה.
הדבר היחידי שהצליח לעודד אותה היה הנסיעה.
בשבועיים וחצי האחרונים היא חייכה לעיתים רחוקות, וכשעשתה זאת זה היה רק כשדיברה עם ביל.
במשך כל השיחות איתו היה לה חיוך על הפנים אבל כשניתקה היא הרגישה עצב, געגוע.
כשהיא סיפרה להוריה על ההזמנה של ביל לגרמניה היא חשבה שהם יראו התנגדות,
אבל רייצ'ל ולאונרדו, ששמו לב למצב שבו ביתם הייתה שרויה בו, החליטו להסכים לה לנסוע בלי לחשוב פעמיים.
"רק בגלל שנתת לי להצטלם איתו." רייצ'ל הייתה חוזרת ואומרת, מנסה להוציא איזה חיוך קטן מהבת שלה.
"אני לא נתתי לך...את עקפת את אבא ואם הייתי בסלון לא הייתם מצטלמים." לאנה ענתה כל הזמן את אותה התשובה, מזכירה לאימה מה באמת קרה שם.
בין כל הבאסה לאנה גם "הצליחה" להתדרדר מעט בלימודים.
היא הייתה מחסירה שעות וכשהייתה באה לבית הספר היא הייתה יוצאת משעורים ויושבת בספרייה לבדה.
איך אני יכולה להתרכז ביסודות ובמספרים עכשיו? היא הייתה חושבת בליבה כשהמורים היו לוקחים אותה לשיחה.
הלימודים היו נראים לה פחות חשובים. היא חשבה שאם תשקיע בהם יותר מידי במקום בביל זה יהיה כאילו הוא בעדיפות שניה.
מחשבה מטומטמת...היא הייתה מסננת בליבה אבל לא יכלה להימנע ממנה.
כל מה שהיה נשאר לה לעשות זה לחכות ליום שני ולעלות למטוס.
"איך הזמן עבר מהר!!!" לוסי שמחה לראות את לאנה מאושרת.
"מהר לא לוסי," לאנה מיהרה להגיד כי מבחינתה כל שעה הייתה כמו נצח.
"הוא עבר, ועכשיו נשארו רק עוד יומיים!!!!!" היא צעקה ברחבי החדר ונפלה על המיטה עם חיוך ענק.
"כלבה, את מודעת לזה שאת הולכת להביא לי חתימות נכון?"
"של הלהקה?"
"לא...של מיקה...איימי ויינהאוס, של ג'ארד לטו השווה הזה!" לוסי נשכבה לצידה ושתיהן הביטו על התקרה.
לאנה חשבה קצת וחייכה, צוחקת מעט עם עצמה.
"אני יכולה להביא לך חתימה של ביל!" היא אמרה ושתיהן צחקו.
"אל תחזרי מגרמניה אם אין לך חתימה של ג'ארד בשבילי, פריז תהיה מסוכנת מידי בשבילך!"
"הא? זה איום?" לאנה המשיכה לצחוק והעיפה כרית על לוסי.
"חכי חכי עכשיו!"
הן התחילו מלחמת כריות רצינית, כזאתי שרואים רק בסרטים.
נוצות באמת התפזרו בכל החדר ועל הרצפה נראה כל מיני שכבות מהכריות.
"רואה שלא כדאי לקנות כריות של נוצות?" לאנה נתנה ללוסי מכה אחרונה והן נשכבו על השטיח.
לוסי באה להגיד משהו כשצלצול הפלאפון של לאנה קטע אותה.
לאנה קמה והסתכלה על צג הפלאפון ואז החזירה את מבטה ללוסי.
"מה יש לך? תעני." לוסי לא הבינה למה היא מתמהמהת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
