פרק 49

"טום!" ורוניקה צעקה בשקט מחוץ לחדר.

טום יצא מהחדר וניסה לראות משהו בכל החושך מסביב.

"תעזור לי עם זה." הוא שמע את קולה של ורוניקה והסתובב אחורה.

הוא ראה אותה בטשטוש עם משהו גדול בין הידיים.

"נו מה נתקעת? תעזור.."

טום התקדם לעברה, נזהר שלא ליפול בלי לשים לב ועזר לה לסחוב לתוך החדר את מה שהתברר כמזרון.

שניהם הכניסו את המזרון לחדר וורוניקה נשכבה על המיטה, מתאוששת מהמשקל שסחבה.

כנראה שלא תהיה שנת כפיות הלילה קאוליץ...הוא חשב לעצמו והשתדל שלא להראות מבואס.

"טוב יאללה." קולה של ורוניקה קטע את הרהוריו.

"תעזור לי לסדר את המזרון לצד המיטה" היא קמה ותפסה שתי פינות מהמזרון והחלה למשוך אותו.

אחרי כמה דק' של סידורים המזרון היה ראוי לשינה, שבאותו הרגע ממש התאימה לטום ולורוניקה.

"אני חושב שעכשיו אפשר ללכת סוף סוף לישון." טום אמר בחיוך עייף.

"כן זאת גם דעתי. אני רק הולכת להחליף למשהו יותר נוח וחוזרת." ורוניקה ענתה, לקחה בגדים לשינה ויצאה מהחדר.

טום נעמד מול המראה שהייתה בחדר והוריד את הכובע לאט מהשיער, הוא היה עייף יותר ממה שחשב.

הוא פיזר את הראסטות ואסף אותם שוב ככה שלא יפריעו לו בשינה, חלץ את נעליו ואחרי התלבטות קצרה הוריד גם את החולצות.

"טוב קאוליץ אתה מאור.." ורוניקה נכנסה לחדר לבושה לשינה עם בוקסר שחור וסווצ'ר נופל אפור,

ונדהמה כשראתה את טום עומד בחדר נטול חולצה וכובע.

"אני ובגדים לא הולכים טוב ביחד כשזה מגיע לשינה, או למיטה." הוא אמר וחייך כשקלט אותה בפתח החדר, מסמיק מעט.

"זה..זה בסדר." ורוניקה ענתה ונכנסה למיטה, משתדלת שלא לפזול לכיוונו של טום.

הוא הוריד את הג'ינס ונשכב על המזרון, מתכסה במהירות.

"לילה טוב קאוליץ." ורוניקה חייכה אליו מלמעלה.

"לילה טוב ורוניקה."

היא כיבתה את האור ושניהם שכבו בחושך, ערים.

-

הוא:

סיפרתי לבנים בקצרה את כל מה שהיה עם לאנה,

את הפרטים העדפתי לשמור לעצמי ואולי מאוחר יותר לחלוק אותם עם טום.

הזכרתי את זה שהיא תבוא לטקס כי בקשתי ממנה ושאני ממש לא מתחרט על זה...

אף אחד לא ממש הראה התנגדות, אפילו לא דיויד ששמע על זה רק בדרך לראיון שהיה לנו.

אחרי הראיון לעיתון נוער צרפתי חזרנו למלון והתחלנו לסדר את כל הדברים שלנו לקראת יציאה.

בערב צריכה להיות לנו הופעה בננסי ומשם אנחנו חוזרים לגרמניה.

הייתה לי מן הרגשת מועקה,

למרות שלא יוצא לי להיות הרבה בבית ואני צריך לנצל כל דקה שיש לי שם גם לא רציתי לעזוב את פריז, את לאנה.

דיברתי איתה מוקדם יותר וקבענו שהיא תבוא למלון ותהיה איתי עד שניסע.

ידעתי שהולכת להיות לנו שיחה לא נעימה אבל מצד שני לפחות הכל יהיה ברור.

אני מתכוון להבהיר לה שלא משנה איפה אני יהיה, בכל מקום בעולם הזה, אני יהיה שלה ויחשוב עליה.

זה הולך להיות קשה..אני יודע את זה מראש, אבל אני חייב להאמין שזה יצליח.

אני חייב להאמין ולשכנע גם אותה, במיוחד עכשיו שהכל סוף סוף הסתדר.

עדיין לא יצא לי לחשוב על חשיפת הקשר בפני המעריצות, על מה שנעשה אם אני יהיה בארה"ב, על אם זה לא יצליח..

אלה דברים שאני מעדיף לא להקדים את בואם...להתכונן אליהם נפשית ולא יותר מזה.

סיימתי לארוז את כל הדברים שלי כשלאנה דפקה בדלת החדר.

-

"היי.." ביל פתח את דלת החדר והכניס את לאנה פנימה, מדביק לה נשיקה במהירות.

שניהם ידעו שכל דקה שלהם ביחד עכשיו היא חשובה.

"מה קורה..?" לאנה שאלה בחיוך והתנתקה מביל, מתקדמת לעבר המיטה ומתיישבת עליה.

"סתם..בדיוק סיימתי לארוז." ביל ענה וגירד קצת את מצחו, מסתכל סביב על כל המזוודות.

"אני רואה..."

"הרבה זמן לא היית פה." הוא חייך ונישק את לאנה נשיקה ממושכת..

"לא הזמנת אותי." לאנה ענתה והם צחקו.

שניהם נשכבו על המיטה והביטו לתקרה, כ"כ קרובים אחד לשניה וכבר מתגעגעים.

"לאנה..." ביל סובב את גופו ונשכב על הצד, מפנה את פניה אליו.

לאנה הסתכלה עליו וחיכתה שהוא ימשיך, יתחיל את השיחה הצפויה מראש.

"אני...אני יתגעגע אלייך את יודעת את זה נכון?" הוא ליטף את פניה בעדינות.

לאנה הנהנה והרגישה איך דמעותיה מאיימות לפרוץ, "אני גם יתגעגע אלייך ביל...בכל דקה שלא תהיה לידי."

"זה לא הסוף את יודעת? זאת רק ההתחלה...אני מבטיח שנשמור על קשר רצוף וחוצמזה, עוד שלוש שבועות אנחנו נפגשים שוב."

הוא אמר וחייך מעט, מנסה לעודד אותה ואת עצמו...ללא הצלחה.

"זה מצחיק, עדיין לא הלכת ואני כבר מתגעגעת אלייך..." לאנה אמרה בשקט עם חיוך קטן ועיניה החלו להירטב.

ביל מחה את דמעותיה בזהירות וניסה לחייך בשבילה כמה שיותר.

"אני יודעת ש..שמההתחלה זה לא היה קל..אבל גם אף אחד לא אמר לי שזה יהיה כזה קשה."

"המרחק?" הוא אמר כמעט בלחש וקירב את שפתיו אל פיה, כאילו נושם אותה.

"הכל ביל...הפרסום שלך, הקטע עם ורוניקה, הלהקה שלך שמצליחה ברמות מטורפות...המעריצות...

אבל כן, במיוחד המרחק ממך...מבחינתי זה יותר מביל קאוליץ הזמר, אתה..אתה הבן שאני אוהבת."

היא אמרה את זה וקצב פעימות ליבו של ביל גבר, הכל פתאום היה נראה לו אמיתי.

זה לא היה עוד חלום שהוא חלם כשהיה בדרך ממקום למקום, היא באמת איתו עכשיו, היא שלו.

"את יודעת שבכל מקום שאני יהיה אני יחשוב עליך...אני לא רואה את עצמי עושה משהו אחר."

ביל חזר להביט בתקרה, מתאפק בעצמו שלא לבכות.

לשניהם זה היה קשה...כי אין יותר מה להגיד.

אין משהו שהם יכולים לעשות או לומר שישפר את ההרגשה הזאת, של החוסר עונים.

"רצוי לך שתחשוב עליי...ותזכור שאני תמיד יחכה לך פה." היא הוסיפה ונשכבה מעל ביל,

עוברת על פניו בנשיקות רכות, לאט לאט מרימה את חולצתו.

"אני אוהב אותך..."

-

אחרי חצי שעה שלא הצליחה להירדם ושכבה עם עיניים פקוחות ורוניקה התיישבה והדליקה אור קטן עם הפלאפון.

לא משנה באיזה תנוחה בחרה לישון, היא לא הצליחה להירדם.

"ורוניקה?" היא שמעה את קולו של טום מלמטה.

היא הדליקה את האור בחדר והופתעה לגלות שטום לא ישן.

"אתה לא י..ישן?" ורוניקה הסתכלה למזרון שמתחתיה.

"לא..לא ממש הצלחתי להירדם." טום ענה וגירד את ראשו, מסדר מעט את הראסטות.

"לא נוח לך?" היא שאלה והרגישה לא נעים.

"לא לא..זה לא זה..אני פשוט לא מצליח להירדם..לא יודע למה." הוא מיהר לענות.

"אה...כן גם לי לא הולך ממש טוב.."

הייתה שתיקה קצרה וראשו של טום שוב התמלא מחשבות.

"ו..ורו..?" הוא התרומם והסתכל למזרון שהיה מעליו.

"ממ..?" היא הסתובבה עם פניה בחזרה אליו.

"יש..יש משהו שרציתי ל..לדבר איתך עליו." טום אמר בהיסוס וניסה להחליט אם זאת השעה הנכונה לדבר.

ורוניקה חייכה חיוך קטן וירדה מהמיטה. היא התיישבה על המזון ליד טום ונכנסה מתחת לשמיכה.

טום חייך אליה בחזרה, מופתע מהמהלך שלה ומהעובדה שהיא יושבת לידו מתחת לאותה השמיכה.

"בטח כבר שמעת שבעוד...בעוד פחות מחודש יש את ה...הטקס הזה של MTV  במינכן..וש..שהלהקה מועמדת בשתי קטגוריות."

הוא אמר והשתדל שלא להסמיק, ההתרגשות מכל העניין עדיין לא עברה לו.

ורוניקה הנהנה.  "ו...חשבתי שאם את רוצה..אבל רק אם את רוצה..לא מכריח לא כלום.."

"נו..." סקרנותה של ורוניקה גברה מרגע לרגע.

"תסכימי לבוא...לטקס...איתי?" הוא שאל אותה ופחד מעוד דחייה אפשרית.

ורוניקה הייתה בהלם, כל פעם היא הופתעה מחדש.

"א..אה...א.." היא לא הצליחה לדבר מרוב התרגשות.

"את..ה....ב..בטו..ח? ש..אני...?"

"ב100%" טום ענה ושמח לראות את התגובה שלה.

"אהאהא!" היא צווחה וקפצה עליו בחיבוק.

שניהם התגלגלו צוחקים, שוכחים מהשעה המאוחרת.

"ברור שאני יבוא בשבילך קאוליץ." ורוניקה אמרה בשקט עם נימה של אושר וחיבקה את טום שוב. בשבילך קאוליץ...טום חשב לעצמו וחייך. היא באה בשבילך...

"יש רק משהו אחד של...שלא אמרתי לך עדיין.." הוא אמר כשנזכר שוב בדבריו של ביל.

ורוניקה הזיזה את ראשה עם מבט שואל, מנתקת לאט את אחיזתה ממנו.

"ביל...אמ..אמר..זאת אומרת...לא-נה...ג..גם תהיה...שם." הוא אמר וגמגם.

"ע..עם ביל?" ורוניקה שאלה ומהבעתה טום יכל להבין שזה משנה את כל התמונה.

"כן.." הוא אמר בשקט וקיווה שזה לא ישנה את דעתה.