פרק 17 .

זה היה בוקר יום שישי , סופי לא הלכה ללימודים , עוד מתאוששת מהתאונה .

החדר היה קר וסופי לא רצתה לצאת מהשמיכה , הרדיו היה דלוק , משמיע את קולו של ביל ..

" Heute sind wir hier die Welt bleibt vor der Tür .. "

סופי התענגה על קולו היפה , מחייכת חיוך מטופש וחולמני .. נזכרת באתמול .

ואז נשמע קול אחר ,

" Wo sind eure Hände .. "

החיוך לפתע נעלם כששמעה את קולו של טום , ופרצופה החולמני הפך לפרצוף כועס ועצבני .

אני כל כך שונאת אותו ! כל פעם שאני מרגישה כל כך טוב הוא חייב לבוא ולהרוס לי את זה ,

ואפילו בלי להתכוון !

חשבה סופי בעצבים וקברה את ראשה בכרית .

נשמע עוד פזמון והיא כבר לא יכלה לסבול את קולו של טום , קמה מהמיטה וסגרה את הרדיו בעצבים .

עד שהיא כבר הצליחה לצאת מהשמיכה היא לא חזרה ,

היא לבשה על עצמה בגדים ארוכים ומחממים ויצאה למטבח .

" אמא ..? "

צעקה סופי כשהיא מחפשת את אמה בבית , לפתע היא ראתה מכתב על שולחן האוכל .

" סופי שלי ,

החלטתי להתחיל לחפש עבודה ..

אני לא אחזור מאוחר ,

תשמרי על עצמך אוהבת אותך .

אמא . "

סופי השאירה את המכתב על השולחן ופתחה את המקרר למצוא משהו טעים לאכול .

נשמעו דפיקות בדלת ,

סופי הוציאה קובית שוקולד מהמקרר , הכניסה לפיה והתקדמה לכיוון הדלת .

היא הסתכלה בעינית שהייתה על הדלת לראות מי זה אבל לא ראתה אף אחד ,

היא פתחה את הדלת בזהירות וראתה על הרצפה עיתון זרוק .

היא הרימה את העיתון נכנסה חזרה לתוך הבית וסגרה אחריה את הדלת .

היא לא יכלה להתעלם מתמונת השער המזוויעה שהופיעה ,

טום מחייך כרגיל את החיוך המתנשא שלו וולריה מנופפת בשיערה הבלונדיני מרוחה עליו .

היא זכרה טוב מאוד את הצילומים האלה , הם היו חקוקים בזיכרונה וסרבו להימחק .

בכותרת הראשית היה כתוב ,

" טום קאוליץ מטוקיו הוטל נתפס ?! "

סופי לא טרחה לפתוח את העיתון ולקרוא את הכתבה , היא זכרה שהרופא אמר לה לא להתרגש יותר מדי וזרקה את העיתון לפח .

הוא לא יעזוב אותי בשקט מה ?

חשבה והתיישבה על הספה באנחה גדולה .

הטלפון צלצל , עד שהתיישבה היא הייתה צריכה לקום לענות .

התקדמה לכיוון הטלפון והרימה אותו .

" הלו ? "

ענתה כשהיא מברישה את שיערה עם אצבעותיה .

" סופי ? "

נשמע קולה הנשי של וולריה מעבר לקו .

" איך את מרגישה ? "

" יותר טוב . "

אמרה כשהיא מגלגלת את עיניה ומקללת את ולריה במוחה .

בלונדינית מטומטמת וצבועה ! מה את מתקשרת אלי בכלל מה אני חברה שלך ?!

לכי תזדייני עם טום חתיכת זונה , רק שלא תדביקי אותו באיידס יפתוחה !

" אני שמחה , תקשיבי את יכולה להיות רגועה לגבי העבודה ..

תחזרי מתי שתרגישי שאת מסוגלת . "

" תודה .."

ענתה סופי כשהיא כבר מתה לנתק את הטלפון .

" טוב אז ... תרגישי יותר טוב , נדבר . "

" ביי . "

אמרה וניתקה מהר את הטלפון .

סופי כל כך רצתה לראות את ביל באותו הרגע , הוא היחיד שהיה יכול להרגיע אותה ,

אבל לא יכלה לצאת מהדירה , היא היה תשושה מדי בשביל להתחיל להסתובב ברחובות .

סופי הלכה לחדר , לקחה את הפלאפון וחייגה לביל בתקווה שטום לא יענה לה .

" הלו ? "

נשמע קולו היפה של ביל שהתגעגעה אליו כל כך .

" מאמי שלי .. "

אמרה בקול עדין .

" נסיכה שלי .. איך את מרגישה ? "

" יותר טוב , אני מתגעגעת אליך .. אולי תבוא ? "

שאלה סופי בהיסוס מצפה לתשובה חיובית .

" מצטער יש לי יום ממש עמוס , אבל אני מבטיח ברגע שאני ימצא זמן פנוי אני יקפוץ . "

" טוב .. "

ענתה סופי בקול מאוכזב .

" אני צריך לזוז , דברי איתי , ביי יפה שלי אוהב אותך .. "

" אוהבת אותך .. "

ענתה סופי בלחש וניתקה את הטלפון .

טום ירד ממדרגות הבניין בריצה , נזהר שסופי לא תראה שזה הוא ששם את העיתון בפתח הדלת .

בשנייה שהוא יצא משער הבניין רצו לכיוונו עשרות כתבים , מחזיקים בידם את העיתון ומנסים לקבל תגובה לכתבה .

טום ניסה להזיז אותם ממנו , מסמן לשומר הראש שלו שיבוא לכיוונו ויעזור לו .

הכתבים סירבו לעזוב , הם המשיכו לשאול שאלות ולדחוף לפיו של טום מיקרופונים ומכשירי הקלטה .

" מי זו הבלונדינית ההיא !? "

" זו חברה שלך ?! "

היא דוגמנית !? "

" איפה הכרתם ?! "

" איך זה לשבור לאלפי בנות את הלב ?! "

" כמה זמן כבר נמשך הקשר הזה ?! "

" מה זה הבניין הזה ?! כאן היא גרה ?! "

הכתבים לא הפסיקו לשאול שאלות ורק הקצינו את המצב .

שומר הראש של טום רץ לעזרתו ומשך אותו משם לתוך הרכב .

טום נכנס לתוך האוטו מבועת , הוא ידע שהצילומים בשדה התעופה לא יעברו לו בשקט ,

אבל באותו הרגע הוא לא חשב על ההשלכות , הוא רק רצה שסופי תקנא .

האוטו החל לנסוע משם וטום הסתכל על בניינה של סופי ..

נזכר בעיניים האלה .. שלא יכול היה לשכוח ,

בקול הזה .. שסירב לצאת ממוחו ,

בשפתיים האלה .. שטעמן לא ירד מפיו .

טום לא ידע באיזה שאלות יגיעו הכתבים לראיונות היום , ואיך הוא יופיע כשהוא במצב רוח כל כך נחות ?

הרכב הגיע לפתח המלון , בכניסה חיכו מאות מעריצות ועשרות כתבים צמאים לסקופ .

חלק מהמעריצות התיישבו על המדרכה קורעות את העיתון ובוכות , טום לא תיאר לעצמו שזו תהיה התגובה כשיגלו שהוא "נתפס" , הוא היה בהלם מוחלט , חושב מה הוא הולך להגיד כדי לתקן את המצב .

שומר הראש של טום הוציא אותו מהרכב מנסה להרחיק אותו מכל הכתבים ולהכניס אותו למלון .

טום נכנס אל תוך החדר בהליכתו הכבדה , מפנה את מבטו לביל שמרח איילינר מול המראה והמשיך ללכת לכיוון החדר שלו , ביל קם אחריו .

הוא נשכב על המיטה ובהה בתקרה .

ביל נשען על הכניסה לחדר ,

" מה זה צריך להיות ? "

שאל ביל כשהוא מצפה להסבר מטום .

" חשבתי שאתה קצת יותר דיסקרטי בעניינים האלה . "

" אני כן פשוט .. "

" פשוט רצית שסופי תקנא , אתה לא יכול לשקר לי , אני מכיר אותך טוב מדי . "

" כן .. "

אמר טום משתדל שלא לפגוע בביל .

" זה לא היה אמור להיגמר ככה .. "

" זה אתה טום , למה ציפית ? "

" אז זהו .. שלא ציפיתי . "

ענה טום ומפנה את מבטו לצד המיטה .

ביל התיישב ליד טום .

" אתה ראית מה עשית למעריצות אתה והשטויות שלך ? "

" כן .. "

" מה אתה מתכוון להגיד לכולם עכשיו ? שזו ידידה ממקסיקו ?! "

אמר ביל בציניות .

" אני לא יודע מה אני אגיד , אני אפילו חושב לפתח מחלה ולהישאר בחדר . "

" טום ... "

ביל הסתכל עליו בפרצוף מטיף .

" מה אתה רוצה שאני יעשה ?!

אין לי מושג מה אני אומר לכולם עכשיו !

אין לי מושג מה אני עושה עם עצמי עכשיו !! "

אמר טום בעצבים וקם לישיבה .

" אתה צריך לקחת אחריות , אתה לא יכול לעשות שטויות ואז לבטל התחייבויות בגלל מה שהשטויות שלך גרמו ,

אנחנו נלך להתראיין ונמצא ביחד מה להגיד לכתבים , אם צריך אני יענה במקומך , בשביל זה אני כאן . "

" תודה ביל אבל אני התחלתי את זה ואני יסיים את זה . "

אמר טום , נכנס למקלחת וסגר אחריו את הדלת .