טוב את האמת 40 תגובות כבר .
אז, אני יעלה את הפרק הבא.
אז כן יש לי. 247965674
אתן מוזמנות להוסיף .
ועכשיו לפרק.
הוא מאוד ארוך.
מקווה שתואהבו.
זה לא אימי - שם.
זה אימי מלשון אמא.
בן חזר לביתו, בשעה מאוחרת.
היא פתח את האור בסלון, "אה!" נשמעה צעקה.
און ישבה במטבח, שותה חלב.
"מה את עושה פה?"הוא אמר בלעג
"שותה חלב, ומה אתה חוזר כל כך מאחור קטנצ'יק?"
"אני יותר גדול ממך" השיב באדישות, פותח את המקרר מוציא קולה.
"אבל אתה מתנהג כמו ילד קטן" היא הביטה בו בהתנשאות.
לבושה החושפני חשף חלק מהציצי שלה, חזיתה היתה קטנה עליה לפחות בשתי מידות.
"ואת שקרנית פתולוגית, ו.. ?" ירד עליה בחזרה, מוציא סיגריה מכיסו ומדליק אותה.
"אני?! סלח לי מאמי, אתה ממציא עלי דברים, ואני מבטלת אותם. זה לא נקרא לשקר" ירתה.
"אז את רוצה להגיד לי שלא את גנבת את כול עשרת אלפיים השקל של אבא שלך?!"
"לא. זה היה אתה, והאחות החפרנית הזו שלך"
"בטח, רק אנחנו. ואל תדברי ככה אל ג'ני כי היא לא קשורה כאן עכשיו!" הוא הגביר את קולו.
"למה אני לא קשורה?" לפתע ג'ני צצה מחדרה.
"לגנבת הכסף של אורי, את ואני לא גבנו שום דבר!" ענה לה בן.
"למה אתם שוב רבים על דברים שהיו בשנה שעברה?!
דיי זהו בן עבדנו וקרענו את התחת כדי להחזיר את זה במילא, אז למה שוב?" ג'ני התעצבנה מעט.
"נכון, אבל לא אנחנו עשינו את זה." השיב בן.
"אז מי כן?!" אמרה און בנימה נוטפת ערס.
"את!" צעק עליה בן .
"תפסיקו לצעוק השעה ארבע בבוקר!" אמרה ג'ני
"לא. אני לא מוכן שכל החיים יגידו שעשינו משהו שלא נגענו בו בכלל!" צעקותיו של בן התחזקו.
"אז מי כן?! אמא שלכם?!" צעקה עליו בחזרה און.
"לא! את והתחת שלך!" צעק עליה בחזרה.
"די!" ג'ני התפרצה. צעקותיהם העירו את הוריהם.
"מה הולך פה?!" צעקה עליהם נורית.
"מה שהולך פה, זה שאון הזאת עושה משהו, ומאשימים אותנו!" צעק בן.
"שקט! אני לא רוצה לשמוע כלום! כולכם ברגע זה לחדרים שלכם, ומחר אני רוצה לשמוע שהתפייסתם"
שלושתם פנו לחדריהם סוגרים את הדלת, עצבניים.
רק ג'ני, לא פנתה לחדרה, היא נכנסה לחדרו של בן.
"מה?" שאל ביובש.
"למה התחלת אם זה בכלל?! בן דיי, כעסו עלינו מספיק בגללה.
נכון היא עולה על העצבים , אבל אנחנו חייבים להפסיק אם זה.
בסוף יאשימו אותנו כל פעם מחדש, ואז מה?! די זה לא שווה את זה בן.
בוא נעזוב את זה, בבקשה בשבילי, בן אני מתחננת עליך.
נעזוב אותה עכשיו, ובקשר למה שאמרתה, שהיא התנהגה מוזר.
אתה צודק, אבל מה זה אכפת לנו?! תיתן לה לשקוע בבוץ של עצמה."
בן לא ענה, ג'ני נאנחה. "רק תחושב על זה" הוסיפה לומר ויצאה מחדרו.
"שלי, שלי קומי!" אילנית ניסתה להעיר את שלי.
"מה?" מלמלה, פותחת עיניים.
"קומי מאמי, יש לך בית ספר היום, והיום בערב אבא שלך חוזר" חייכה עליה.
"אה כן נכון, אוף אילנית אין לי כוח לזוז, אין לי כוח ללמוד, אני רק רוצה להירקב פה."
"אין לך מבחנים או משהו היום נכון?" שאלה אותה בחשד.
"לא, נוסעים למוזיאון אחד אני יודעת.." לחשה.
"טוב אז תישארי בבית, אבל אני יוצאת לעבודה, אני יבוא בסביבות שתיים, נכין ביחד את הבית"
"אוקי, יום טוב" אמרה ונרדמה מיד.
"בוקר טוב יעל" אמרה אילנית כשנכנסה.
"בוקר, את שומעת? באה לפה איזה אמא של יסמין והיא אמרה שהיא לא מוצאת באיזה מחלקה הבת שלה" אמרה יעל באדישות.
"יסמין בוקר? אני אחרית עליה, איפה האמא עכשיו?"
"בבית, שלחתי אותה להירגע, ולחזור היום"
"יעל! למה לא תקשרת עלי?! או חיפשת מי אחרי אליה?!"
"כי בדיוק היתה לי הפסקת אוכל" גלגלה את עיניה.
"נו באמת, טוב נו. היום אני אטפל בזה, ואני אגש להעיר אותה, ביי" אילנית ירדה לדומה חמישית.
"בוקר טוב יסמין" חייכה אלי אילנית, בוחנת את טום שישן אם ראשו נשען על ביטני.
יסמין התעוררה. "אה, כן בוקר טוב" שפשפתי את עיני.
"אמא שלך היתה פה אתמול בערב, אחת האחיות טעתה ולא ידעה היכן את ובגלל זה אימך חזרה הביתה,
היא תחזור היום אני חושבת ואז אני ידאג שהיא תדע איפה החדר שלך"
"אוקי תודה, וכן בטח עכשיו היא תמיד ללירון וביל שייקחו אותה עלי" גיחחתי .
טום, שהתעורר מהדיבורים, מטח את ידיו לכול עבר.
"או בוקר טוב" אמר בפיהוק.
"בוקר טוב" חייכתי עליו.
"טוב, אני הולכת להעיר את החולים האחרים, יום טוב בנתיים" אילנית יצאה מהחדר.
צלצול הטלפון העיר את ביל.
'אפילו זה לא מעיר אותה, ישנה כמו מלאך' הוא חייך ללירון, אף לירון ישנה.
ביל ניגש על הטלפון. "הלו?" ענה.
"אה? אפשר בבקשה את לירון?" זאת היתה אימי*.
"אה, היא ישנה כרגע"
"אם מי אני מדברת?" טעתה.
"אם ביל, אני ה.. ארוס שלה" ביל הסמיק.
"או, היי ביל יסמין ולירון סיפרו לי עליך ארוכות. לא זיהיתי"
"או, אה.. אם מי אני מדבר?" ביל התבלבל במילותיה.
"אני רונית, אמא של יסמין."
"אה אוקי, את התקשרת עלינו שנסע אליה" ביל הבין.
"כן, אבל עכשיו אני רוצה שתיסעו איתי, אני בתל אביב עכשיו,
ואתמול אחת האחיות לא ידעה היכן יסמין, ואתם כבר לא הייתם שם.
מתי תצאו אליה? אם בכלל.."
"אני יעיר עכשיו את לירון, נתארגן ונבוא לאסוף אותך" ביל היה החליטי
"אוקי, אני מוכנה כבר, לירון יודעת איפה אני גרה."
"כן גם אני יודעת, הייתי אצלכן כדי לברר איפה לירון גרה, זוכרת?"
"אוי, נכון, אוקי אני צריכה לסיים"
"אוקי, ביי ביי" ביל ניתק את השיחה.
ביל ניגש על המיטה הזוגית, הוא התיישב ליד לירון הישנה.
הוא ליטף את שערה הארוך והשחור, הוא נשק לה על שפתיה בעדינות.
"יהיה לנו ילד, אנחנו נתחתן, ונאהב, האהבה הניצחת" ביל דיבר בגרמנית שקטה.
"ביל?" לירון פתחה את עיניה וליטפה את פניו.
ביל לא ענה לה, רק חייך ונשק לה. "קומי, רונית ביקשה שנאסוף אותה" לחש לה באוזנה, מנשק את צברה.
לירון התרוממה, היא הורידה מעליה את השמיכה וקמה מהמיטה, לבושה בתחתונים ובגופיה שהיתה מעט צמודה עליה .
"תתלבש מאמי, אני כבר מחכה לראות אותה" אמרה לירון, נעלמת מאחורי דלת המקלחת.
ביל קם, הוא לבש את אחד הג'ינסים שהיו מתחת לידיו, וחולצה לבנה. חבש כובע ונעל מגפים.
לירון יצאה מהמקלחת, שמלת חוף שעיטרה את גופה היתה עליה, צבעה החום הדגיש את עורה הבהיר.
"מוכן?" חייכה עליו?" "מתמיד" ביל עטף אותה בידיו, הם ירדו למטה, ונכנסו לאוטו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
