אז הנה הפרק.
זה פרק מספר 20 , אז כפיים.
זה הסיפור הכי ארוך שכתבתי עד עכשיו,
והכי יפה - לדעתי.
תודה לכם, אל התגובות והכול.
- אני יודעת שיש לי שגיאות כתיב, אני מצתערת.
עכשיו אני יכתוב את הפרקים בוורד ומה שזה יתן אני ינסה כמה שפחות לטעות.
תודה למי שהעיר לי על זה .
ובעיקרון, נכון הבלוג הזה לא כ"כ מוכר,
אבל עדין. כמעט 30 קוראים, ו3,000 ומשהו צפיות,
והבלוג לא קיים חודש. תודה על זה. 3>
למרות שאם אתם כבר קוראים, אז בבקשה גם תגיבו.
כי זה מבאס להשקיע וזה ושאף אחד לא מגיב.
מגיבים, אבל עדין.
נמ, למי שהורדתי אותו מהקוראים, אני מצתערת.
קרתה טעות. אני יסים לעלות את הפרק ויחזיר לקוראים.
סליחה- טעות שלי.
בתגובות, מישהי בקשה ממני לעשות תקציר.
אז רציתי להציע משהו, אתם רוצים שאני יעשה תקציר ליפני כל פרק?
כי לעשות תקציר של כמה וכמה פרקים זה קצת מסובך.
בגלל שקראו הרבה דברים.
אז אם אתם רוצים תכתוב לי בתגובות.
ובנתיים אני ינסה לעשות תקציר של האירועים האחרונים.
בין טום ליסמין מתפתח משהו, טום לא לוקח אותו ברצינות.
יסמין עולה על אוטובוס לסבא וסבתא שלה, מועדת, ומאבדת את הכרתה.
בין ולירון נוסעים לאולטראסונד ומאוד מתרגשים.
מיד לאחר מכן ביל לוקח את לירון למקום שקט ומציא לה נישואין.
לירון מסכימה, והם מתארסים.
יסמין מובל לבית החולים, ואילנית היא האחות האחרית אליה.
אימה של יסמין מקבלת הודעה על זה שיסמין בבית החולים איכלוב,
אימה, שנמצאת בצפון באותו הזמן מתקשרת ללירון ומבקשת ממנה לסוע לבית החולים.
ביל ולירון נוסעים לשם.
אילנית מזמינה את שלי לאכול איתה צוהרים, בהתחלה שלי מסרבת,
בגלל שהיתה אמורה להפגש אם ג'ני, חברתה.
ג'ני ביטלה ולכן שלי נסעה לאילנית.
כאשר שלי נכנסה לבית למחלקה של אילנית,
היא מצאה את עצמה מול ביל, שמדבר אם אילנית.
לאחר מכן, ראתה אותו ואת לירון מתנשקים.
שלי החלה לבכות ולא יכלה לעמוד במראה זה יותר.
שלי ואילנית יורדות לאכול.
ביל ולירון מקבלית הודעה שעוד שעה יוכלו לראות את יסמין,
והם יורדים לאכול גם כן.
בדרך חזרה ממתחם האכול, שלי פוגשת את לירון וביל במעלית.
לירון מבקשת ממנה עזרה ושלי מסכימה.
היא לוקחת אותם למקום אליו הם היו צריכים להגיע,
וליפני שעזבה, היא ניגשה לביל וחיבכה אותו,
מוציעה אליו את רגשותיה. ביל מחבק אותה גם הוא.
לאחר מכן שלי הולכת משם.
ביל וילרון מקבלים טלפון מטום ומספרים לו מה קרה.
טום בדרך עליהם.
שלי מקבלת טלפון מג'ני ומתאפקת לא לספר לה על מה שקרה לה.
ג'ני מתגלה כאחות החורגת של און.
זה ממש ארוך, אבל זה קיצור של הרבה דברים XD
מקווה שעכשיו הכול ברור יותר.
פרק עשרים.
"איפה היא?!" התפרץ טום למסדרון חדר התאוששות וצעק לביל ולירון שישבו בקצה השני.
ביל סימן לטום שישתוק ושיבוא לידם. טום רץ לעברם.
"איפה היא?!" הפעם דיבר בשקט יותר.
"נוכל להיכנס עוד כמה דקות, היא מתעוררת עכשיו, ומה כל כך אכפת לך?" אמר ביל, מתעניין.
"סתם היה לנו איזה קטע" טום הסמיק.
"קטע? ממתי אכפת לך 'מהקטעים' שלך?!" ביל עיות את פרצופו.
"ממתי שהם עוברים תאונה יום אחרי שהינו ביחד" ענה בזלזול.
"טום אם אתה מתכנן לשחק ביסמין אתה תקבל ממני על הראש!" התערבה לירון.
"אני לא, מבטיח, נראה להן זה יוביל, למרות שהכרתי מישהי דיי חמודה.." גירד בראשו.
"טום!" התפרץ עליו ביל, ועשה לו עיניים של אמא דאגנית וכועסת.
"בצחוק." אמר ביובש. ביל עשה פרצוף של 'יופי' ושתק.
לאחר שלוש דקות של שקט יצאה האחות הממנות על יסמין מחדרה.
"מר וגברת קאוליץ?" פנתה אליהם אילנית.
"כן!" קראה לירון בעיניים מצפות.
"אתם יכולים להיכנס פנימה עכשיו, היא רק התעוררה אז היא חלשה מעט, אך מתפקדת."
"אוקי תודה" ענה ביל ושלושתם קמו מהכיסאות המתנה.
הם התקדמו לעבר החדר שדלתו היתה סגורה.
"מה וגברת קאוליץ? אבל אתם לא נשואים" לחש טום לביל באוזן כשהתקדמו לעבר הדלת.
"אנחנו מאורסים" חייך עליו חיוך גדול.
"מה?! היא הסכימה?! דיי!" טום כל כך התלהב שכח שהוא בבית חולים וצעק בשמחה.
"טום שקט, לא כולם צריכים לשמוע אותך" הטיף לו ביל.
טום לא ענה לו, הוא חייך מאוזן לאוזן, ונכנס אחרי לירון לחדר.
"טום!" קראה לירון כשראתה אותו, היא הופתעה מעט.
"זה אני!" הוא קרץ לה, וניגש לחבקה, אך במקום חיבוק, יסמין נשקה לו על שפתיו.
"ממ.. את מרשה לעצמך?" הוא אמר וחייך כשהתנתקו אחד מהשנייה.
"כן, דווקא כן" חייכה עליו בחזרה. טום נשק לה בשנית.
"אהמ!" ביל אימהם בקולו כסימן שגם הם שם.
טום ויסמין התנתקו אחד מהשנייה.
לירון ניצלה את הזדמנות וקפצה על יסמין. "יסמין!" חיבקה אותי.
"איך את מרגישה?" היא חיכה אלי, יושבת על הכיסא שליד המיטה.
"את האמת קמת כואב לי, אבל, אני יצא מזה" אמרתי.
"היי יסמין" חייך עלי ביל.
"היי ביל!" קראתי עליו, הוא נשק על לחיי והתיישב ליד לירון.
לפתע טום החזיק את ידי, והתקרב לאוזני.
"אני מצטער שלא חשבתי שיהיה ביינו משהו, אבל אני אוהב אותך" חייכתי לעברו.
מילתו לא נראו לי חשובת, רק 'אני אוהב אותך' רק את זה, כל כך הרבה זמן לא שמעתי זאת ממישהו,
הנה , הנה זה, אולי זה יחזור.
"ג'ני תיגשי לשלוחן בבקשה!" צעקה אמה של ג'ני מהמטבח.
"כבר אני יורדת" צעקה עליה בחזרה.
'אפשר לחשוב, אפילו להתלבש אני לא יכולה כבר בבית הזה!' חשבה.
ג'ני ירדה למטבח, מתיישבת ליד אחיה הגדול, בן.
"סוף סוף" אמרה אימה, מתיישבת גם היא ליד השולחן.
"אז מה און, איך עובר הזמן בישראל בנתיים?" שאלה ג'ני.
"בנתיים הכול בסדר, דווקא נחמש פה." חייכה עליה חיוך מזויף.
בן העביר את מבטו על ג'ני, ג'ני לא יחסה לכך חשיבות והמשיכה בשלה.
"ומה אם הביל הזה, אתם עדין ביחד?" און נחנקה.
"לא אנחנו בהפסקה" שיקרה לבסוף.
"אה, טוב" את ג'ני כבר לא עניין כלום, רק זה שהביצה שלה התפרקה ועכשיו היא לא תדע כמה זה רבע ביצה, ותיהרס לה כול הדיאטה.
המשך הארוכה היה שקט, אף אחד לא דיבר.
בן ניגש לפתח דלת חדרה הסגורה של ג'ני.
הוא דפק עליה פעמיים. "מי זה?" צעקה.
"בן" החזיר. "תיכנס" ג'ני חיבתה את המוסיקה הרועשת.
בן ניכנס וסגר אחריו את הדלת.
"שמת לב שהאון הזאת נחנקה כשדברת את ביל?
ושהיא נהייתה אדומה כשאמרה שהם 'בהפקה' עכשיו?!" בן התיישב על מיטתה.
בן, היה גדול מג'ני בשלוש שנים, עוד שבוע ימלאו לו שבע עשרה.
הוא תמיד שם לב לפרטים הקטנים, וכשהוא וג'ני היו יותר קטנים,
תמיד היו מנסים לפתור תעלומות ומזימות, כל יום בן היה מספר לג'ני סיפור על מזימה חדשה,
וג'ני היתה מקשיבה ומבצעת. יחסם תמיד היה טוב, למרות שלא היו לבד בבית,
תמיד הסתובבו סביבם עוד ילדים, בגלל נישואיה השנים של אימם, היו להם עוד שני אחים קטנים, וחורגים.
ועוד אחת, און, שהיתה הבת של אביהם החורג. בן וג'ני לא חיבבו אותה במיוחד.
"ג'ני, למה את תמיד לצידה?!" הטיף בה מיד, מבלי שענתה לו.
"כי ככה בן, ליפני שנה כשהיא באה לשבועיים, זוכר מה קרה אז?!"
"זוכר" אמר מיד.
"אז זהו, היא לא עשתה לנו כלום בן, נצטרך להתגבר על זה שהיא גועלית וזהו.."
"אבל, תיראי איך היא מתנהגת! אני בטוח שהיא שיקרה בקשר לביל."
"בן, בבקשה- על תסיק מסקנות, כבר טעינו איתה בשנה שעברה, בגלל שהסקנו מסקנות"
"לא, הפעם זה שונה ג'ן, הפעם אני בטוח בזה. את עוד תיראי, ואני יוצא עכשיו, כשתביני שאני צודק תישלחי לי אסאמאס או שאני כבר יהיה בבית, אם לא אני יחזור ונדר על זה. זה חושב" בן יצא מהחדר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
