אני יודעת שלא היה המון זמן פרק.
אני מבטיחה לפצות, באמת.
כי התקופה האחורנה נוראה עמוסה,
בקושי היה לי זמן או כוח.
אני ממש מקווה שתמשיכחו לקרא פה.
פרק שמונה עשרה
"אני יחזור הביתה עכשיו" שלי הסתקלה על אילנית שבדיוק לגמה מכוס המיץ.
"בטוחה?" חרדה נשמע מקולה.
"לגמרי, אני.. יעלה קודם למעלה אני חושבת ששחכתי שם משהו." היא העבירה את מבטה על הרצפה.
"איך שתירצי" לחשה אילנית, ושלי קמה מהשולחן נשקה לה על לחייה ויצאה לעבר המעלית.
שלי חצה על הכפתור להשמנת המעלית.
היו מסביבה עוד אנשים, אך הם לא הפריעו לה.
'בחיים לא הבאנתי שאני יראה את זה בעיינים שלי, ואפילו לא תמונה.' דמעה זלגה על לחייה, היא לא עצרה אותה,
היא נתנה לה ליפול להזמין אחריה עוד ועוד דמעות, לא היה לה אכפת.
כשהגיע המעלית, היא נכנסה לעברה, ראשה מסתקל לרצפה, היא לחצה על כפתור הקומה השישית ועמדה בצד.
היא שמעה שיחה של זוג שנכנס לתוך המעלית, 'זה לא בעיברית, זה גרמנית' היא חשבה אך לא יחסב לכך חשיבות.
היא המשיכה לחכות שמהעלית, שמסתבר בכלל ירדה ולא עלתה, תגיע לקומה הרצויה.
"סלחי לי בבקשה" אישה אחת הסבה את צומת ליבה, שלי הרימה את ראשה.
"את יודעת במקרה איזה קומה אני יכולה לפגוש את מנהל מחלקת מיון?" היא חייכה אליה.
שלי שפתאום הביחנה בביל שעומד ומסתקל עליה ועל לירון שדיברה איתה נתקפה פחד.
'זאת היא, זאת זאת שהוא נישק" היא נשכה את שפתה התחתונה.
"קומה שישית, אני ילווה אותם לשם" אמרה לבסוף, מנימוס הצעיה את עצמה, מקווה שתקבל תשובה שלילית.
"אוקי, תודה. אני והארוס שלי לא מתמצעים פה, ואני באמת מודה לך." שלי נחנקה, היא הרגישה את רגליה קורסות מתחתיה.
"ארוס?" לחשה בהלם, מתקשה להבין מה שקרה שם.
"סליחה?" לירון שלא שמעה את דבריה סובבה את רואשה לכיוונה.
"לא אמרתי כלום" לחשה. הדמעות חנקו אותה, 'היום הזה הוא כנראה הגרוע בחיי, אני חייבת סיגריה, חייבת' חשבה.
"ישלך במקרה סיגריה?" פנתה על לירון. לירון הפנתה עליה את מבטה, היא חייכה עליה.
"כן, שניה" אמרה לבסוף. לירון אמרה משהו מהיר בגרמנית, וביל הוציא סיגריה ומצית.
"תודה" שלי לקחה את זה מידיו של ביל, נדמהת שהיא מעשנת סיגריה שלו.
דלת המעלית נפתחה ושלי לירן וביל יצאו ממנה, שלי הציטה את הסיגריה ונתנה את המצית ללירון.
"אסור לעשן פה" שמעה שלי את אחת הנשים שיבו את הכסאות המנה. שלי לא ענתה.
"בואו" היא התחילה ללכת לכיון חדר גדול שהדלת החצי פתוחה שלו הוקמת ככמה מטרים מהם.
שלי הרגישה את דפיקות ליבה, כול שניה רצתה לעצור, להסתובב, ולחבק את ביל. אך לא העיזה.
היא לקחת שכאטה נוספת מהסיגריה שכבר עמדה להסתיים והוציאה את העשן מפייה ואפה,
לפתע היא עצרה. שלי סתובבה לאחור, היא הלכה באיטיות לעבר ביל, ''מה קרה?'' שמעה את לירון, אך לא ענתה.
היא נגשה על ביל, והסתקלה לתוך עיניו, ביל שמשום מה הכיר את העינים האלה, רצה ללכת אחרוה, אך רגליו בגדו בו.
"ביל, זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים, אבל הפעם זה שונה.
אני יודעת על החברה שלך, זאת אומרת הארוסה שלך, יהיה לכם תינוק בקרוב.
אני יבכה וזה יכאב לי, אבל אני ישמח בישבילך, ומה שיחזק אותי זה שאתה תחייך.
תודה לך שהשירים שלך לימדו אותי דברים רבים על החיים, ותודה שבכלל יש מישהו מדהים כמוך בעולם הזה.
תודה שאתה אתה, ותמיד תזכור שאני יואהב אותך, עמוק בלב שלי, עד כמה שזה מוזר." שלי לקחה נשימה וחיבקה אותו.
ביל היה בהלם, מילותיה של שלי הידהדו בראשו, הוא חיבק אותה בחזרה, שלי בכתה על כתיפו,
אך זה לא הפריע לו, הוא ידע שהוא עושה משהו טוב עכשיו, שהוא מגשיםלה חלום.
הוא העבירה את מבטו על לירון, היא חייכה, חיוך אמיתי.
"נו למה היא לא עונה לי לטלפון?!" ג'ני התעצבנה, אחותה, בארץ עכשיו ודווקא אז, שצריך אותה היא מסרבת לענות.
'איזה מן אחות את, אה?! כול החיים בצרפת, אם האמא הזאת שלך, ושאת באה לבקר אז את לא מוכנה לעזור' ג'ני חשבה בכעס.
היא לא חיבבה את און, אבל לא היתה לה בררה, אביה החורג של ג'ני הוא בעצם אביה של און.
ליפעמיים כשאון באה לארץ, ג'ני מחליטה להיות נחמדה עליה, מה שלא קורה כשהיא באה לחופשות ארוכות.
הפעם, היא באה לזמן קצת, כך לפחות טענה, בנתיים היא פה כבר חודש וחצי כמעט וחודשים ולא נראה שמתחננת לעזוב.
היא סיימה את בית הספר, ואין לה מה לעשות בצרפת, חוץ מזה ששם יש לה הרבה מאוד כסף, ואת אמא שלה.
כנראה שאת און זה לא מענין כרגע, היא מחפת בישראל משהו, ג'ני היתה בטוחה בכך.
כי בכול זאת, און זאת שידועה כשונאת ישראל וכלא מבינה מה יש לחפס פה, דווקא אז היא באה, ונראת דיי מאושרת.
'זה בגלל שהיא באה אם חברים שלה' כך אמר אביה של און כול פעם שעלו את הנושא.
'היא תמיד יותר מאושרת בקרבת חברים' המשיך, הוא דיי שנא לדבר אל זה, ובבצדק.
הוא מרגיש לא נעים כי הוא מכריח אותה לבוא לישראל, למקום בו היא לא ממש אוהבת לגור.
אך הנה, הפעם הוא דווקא נראה שמח יותר, שמח ותא מכול ביקור אחר של און בארץ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
