"היום הוא היום הראשון בשארית חיי"

אל תבכה ילדי,

את ראשך על שק זהב,

נוח אל תישן,

ועושר מציף כיסים,

פרץ רחש, מרשרשים.

כסף אינו קונה "לב זהב", רק אבן (י)קרה.

 ועיני העם אטומות לרווחה,

מי יבוא משמאל, יפריח שממה,

מי יבוא ממזרח, יעלה השקיעה.

ומדוע ימין עדיין חוגג על "כספי הזכייה"..?

במסכות מחייכות תרחיקי כל פגע,

בעצמות שברריות תרגישי כל כך חזקה.

האשליה תיעלם, המציאות אינה אלא אשליה.

והתוהו ישאיר נקודות אדומות על מצפונך.

השפיות הייתה דימיון, מדוע שנתעורר דווקא עכשיו?

שבת שקט.

דנה.

"דנה, תקשיבי לי טוב.

גברים הם כמו טלפון סלולרי. זולים, קלים להשגה, קשיי קליטה,

מתנתקים ללא התראה ובדיוק כשצריך אותם, הם לא זמינים.

והאנטנה? גם היא לא משהו מיוחד."

"בעיות זה כמו הר,

את פשוט דורכת עליהן ועולה כל פעם מדרגה ועוד מדרגה,

ובסוף את מגיע לפיסגת ההר,

ותמיד מהפיסגה הנוף הוא הכי יפה בעולם.

זה לא משהו שנגמר,

ואם זה נגמר, כנראה שזה לא היה זה.

וברגע שיש מודעות,

הדברים פשוט קורים."

לא מחלחלים,

אני פשוט נותנת להם להישטף.

החוסר התמודדות הזה,

להאמין באמת ובתמים בכל גחמותייהם,

מחשבותיהם, ורצונותיהם של אחרים.

כל כך קיטצ'י,

כל כך דנה.

אני חייבת להחליט,

כי כרגע אני תקועה.