"היום הוא היום הראשון בשארית חיי"

יחידי סגולה,

שורדים של ממש.

האם להיות קקטוס במדבר זו חוכמה גדולה?

תקופה מונוטונית במיוחד,

כמובן שלכדורי הקסם אין כל קשר,

בטח ובטח שלא למשקה הפלאים,

ובעיקר לא לשיחי הגינה המתגלגלים.

בריחה היא דרך מושלמת לשקט.

כן כן, לא לא, תודה תודה, שלום שלום.

מערכת החינוך, כלל וכלל אין בה דופי.

הענשה על הבעת דעה, על ציחקוקים חסרי ערך.

הופתעתי לגלות שלאחר שהפכתי זומבי ובהיתי בנעלי שעה ארוכה,

העידו ושיבחו על כך שחל שיפור משמעותי בהתנהגותי.

אכן כבוד גדול לפסיכיאטר המדופלם

על כך שהפכני מ"ילדה פרוע" ל"ילדה למופת".

ואני שואלת את עצמי, האם מותר לילדות קטנות וחסודות להתנהג כך?

התשובה כמובן היא שלא.

אך באשר השכל ממריא והמציאות נעלמת, אין חיבור איתה,

מה שמוביל לנתק אינו מזיק.

אנא הכירו את דנה-המשענת.

כל אשר חפץ באוזן קשבת,

אני כאן בכדי שתפילו עלי את צואתכם.

ובעצם כבר התלתם, לכן הסירחון.

ומה יקרה כאשר המשענת תקרוס?

יחליפו אותה בחדשה.

התכוננו לקפיצה הגדולה,

מי רוצה להיות הזורק?

אני כבר לובשת את הכפפה.

[מה שכן עוזר, הוא עצם העובדה שאכן אני מצליחה לתרום

ב"חוכמת החייים" שצברתי למספר אינו מצומצם של אנשים.]

"להתאהב בך בלתי אפשרי,

אך מי שירצה לנסות, צריך להיות פסיכי."

אני יודעת, תפסיקו להזכיר לי.

ולא, איני אדם פסימי,

כלל וכלל לא.

פשוט האופטמיות כבר נשפכה לי מכל החורים.

יום נעים,

דנה :)

ולא לשכוח להיות שמחים.