"מתוך האפלה
מתוך הערפל
מתוך שתיקה גדולה
מתוך אדם נופל
מתוך ייאוש גובר
מתוך של חוסר ביטחון
אתה מקשיב לעצמך
ויודע מה נכון
מתוך רגשות אשמה
מתוך שנאה עצמית
מתוך שלא מבין על מה
מתוך שלא מביט
מתוך שלא נרדם
אולי מתוך שלא רוצה
אתה מקשיב לעצמך
ואוהב מה שמוצא
מתוך האפלה
ראיתי את האור
מתוך האפלה
צעד אין חזור
מתוך שזה כבוי
מתוך כל הפחדים
מתוך רצון חבוי
לחזור להיות שוב ילדים
מתוך השכחה
מתוך של חוסר מעשה
אתה מקשיב לעצמך
מקשיב ומנסה
מתוך הזהויות
מתוך המשמעות
מתוך להיות זהיר
מתוך שלא עושה טעות
מתוך שזה בתוך
ולא חושב בהגיון
אתה מקשיב לעצמך
ומתרגל לרעיון
מתוך האפלה
ראיתי את האור
מתוך האפלה
צעד אין חזור
מתוך האפלה
מתוך של תהומות כהים
מתוך שאין תפילה
ולא מבין את אלוהים
מתוך גורל קבוע
מתוך שמקבל
אתה מקשיב לעצמך
מתוך האפלה
ראיתי את האור
מתוך האפלה
צעד אין חזור"
(צעד אין חזור - אוהד חיטמן )
אני יודעת שכתבתי כאן את כל השיר,
ואני בטוחה שזה לא מעניין אותכם.
אבל לא אכפת לי, אני כ"כ מתחברת לשיר הזה.
אני כ"כ מרגישה עכשיו..
כ ל ו ם.
אני מרגישה כלום,
זאת אומרת.. אני לא יודעת מה אני מרגישה,
שוב.
כבר הייתה לי תקופה כזאתי, אני לא רוצה שהיא תחזור..
אני לא יודעת מה אני מרגישה,
אנשים מבלבלים אותי..
אני מבלבלת את עצמי,
וואוו! אני מ ב ו ל ב ל ת !
וגם כואב לי הראש, מאוד.
כנראה יותר מידי מחשבות 
זהו, אני לא יחפור לכם יותר מידי,
ביי (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
