"Cause it's you and me.."

לקחתי ת'סכין וכיוונתי לווריד,

חתכתי את הוורידים, ביד...

ברקע התנגן לו השיר,

Did I disappoint you or let you down? Should I be feeling guilty or let the judges frown? ´Cause I saw the end before we´d begun, Yes I saw you were blinded and I knew I had won. So I took what´s mine by eternal right. Took your soul out into the night. It may be over but it won´t stop there, I am here for you if you´d only care. You touched my heart you touched my soul. You changed my life and all my goals. And love is blind and that I knew when, My heart was blinded by you. I´ve kissed your lips and held your head. Shared your dreams and shared your bed. I know you well, I know your smell. I´ve been addicted to you. Goodbye my lover. Goodbye my friend. You have been the one. You have been the one for me. I am a dreamer but when I wake, You can´t break my spirit - it´s my dreams you take. And as you move on, remember me, Remember us and all we used to be I´ve seen you cry, I´ve seen you smile. I´ve watched you sleeping for a while. I´d be the father of your child. I´d spend a lifetime with you. I know your fears and you know mine. We´ve had our doubts but now we´re fine, And I love you, I swear that´s true. I cannot live without you. Goodbye my lover. Goodbye my friend. You have been the one. You have been the one for me. And I still hold your hand in mine. In mine when I´m asleep. And I will bear my soul in time, When I´m kneeling at your feet. Goodbye my lover. Goodbye my friend. You have been the one. You have been the one for me. I´m so hollow, baby, I´m so hollow. I´m so, I´m so, I´m so hollow.

אחריי כמה דקות או שעות, מי יודע.. אבא נכנס לחדר,

ראה אותי על הרצפה, והזמין מהר אמבולנס,

האמבולנס הגיע, העלו אותי על האלונקה, אבא נסע איתי באמבולנס, אמא מאחור עם המכונית,

הכניסו אותי לטיפול נמרץ,

אמא בכתה, כ"כ בכתה....

עברו שעות, עברו ימים, עברו שבועות, עברו חודשים..

אני לא יודע אחריי כמה זמן זה קרה,

אבל,

פתחתי עיניים,

ראיתי את אמא, ליידי,

מחזיקה לי את היד, ואני חושב שהיא הייתה חצי ישנה, עם המון דמעות בעיניים,

לידי היו המון מתנות, המון זריי פרחים,

ניסיתי להבין איפה אני,

מה אני עושה פה.

"מ..."

"ילד שלי"אמא אמרה, עם דמעות בעיניים,

"אחות!! אחותת" היא צעקה,

נכנסה לחדר אישה, לבושה בלבן,

היא התקרבה אליי, בדקה לי ת'דופק,

כתבה משו,

ואמרה לי..

"טל, הכל בסדר עכשיו, אל תתאמץ לדבר, עברת תראומה קשה.."

"א.. איפה אני?"

"אתה בסדר עכשיו. תנוח."

לא הבנתי איפה אני,

אבל נרדמתי,

אחריי כמה שעות התעוררתי,

אמא לא הייתה לידי,

הייה לידי ילד,

ילד שנראה מוכר,

ילד..., למה הוא נראה לי כ"כ מוכר, מיזה?

"מ.. מי אתה?"

" טל?, אחי? זוכר אותי, אמיר.. החבר הכי טוב שלך..."

אהה, עכשיו אני יודע מאיפה הוא מוכר לי, זה אמיר.. אמיר החבר שלי.

"א...אהה.."

נכנסה אחות לחדר,

"אמיר תן לו לנוח, הוא צריך להתאושש"

"בסדר לא עשיתי כלום"

"אסור לו להתאמץ, או להתרגש,"

"בסדר.."

הוא פשוט ישב לידיי,

ודיבר איתי,

" וואי אחי אתה לא מבין איך נבהלתי, כ"כ נבהלתי ששמעתי מה קרה! "

"א...אבל מ. מה קרה?"

"כלום אחי הכל יהייה בסדר, אני מבטיח"

לא הבנתי למה כולם אומרים לי הכל יהייה בסדר, עכשיו הכל בסדר.

לא הבנתי מה רוצים ממני,

והכי לא הבנתי,

מה אני עושה במקום המזורגג הזה?

זה גן עדן? גיהנום?

מה קרה לי? איך הגעתי לפה?

הרי אני ניסיתי.. ניסיתי להתאבד,

חתכתי ת'וורידים,

אווחח כל המכשירים האלה כ"כ מציקים,

הסתכלתי סביב,

ראיתי בלונים, ומתנות, ומכתבים,

ואז בפתח הדלת עמדה ילדה,

ילדה בלונדינית עם עיניים כחולות,

חייכה אליי,

נכנסה אל החדר וחיבקה אותי,

חיבקה חזק, לא עזבה,

"מ.. מי את?"

"מאיה, אתה לא זוכר אותי?"

"א... אני.. אני מצטער"

היא דיברה לאמיר,

"הוא לא זוכר אותי!?"

"אל תדאגי הוא יזכר, גם אותי הוא לא ממש זכר, אסור לו להתאמץ"

"אהההה" קימטתי את המצח, כאב לי, כאב לי הראש, היד, כאב לי..

האחות, האישה שלבושה בלבן, נכנסה לחדר,

ואמרה.." הביקורים נגמרו ילדים, טל צריך לנוח, תחזרו מחר."

"טוב"

"טוב אני רק נפרדת ממנו.."

"בסדר."

"טלוש, אתה חייב לזכור אותי, אני מקווה שתחלים מהר, אני אוהבת אותך המון" וחיבקה אותי שוב, חיבוק חזק, יותר חזק ממקודם.

הסתובבה, והלכה

"ביי"

ניסיתי לענות.. "ב..ביי"

כולם הלכו,

הייתי לבד, בחדר הלבן, הכ"כ מוזר הזה,

הסתכלתי שוב לכל הכיוונים,

ניסיתי להבין שוב למה אני פה.

ואז ראיתי,

בלון גדול, לידיו מתנה, וליד זה מכתב וורוד,

ניסיתי לקחת את המכתב,

לקחתי אותו באיטיות,

פתחתי אותו לאט לאט, לא הצלחתי לקרוא אותו, אמרתי לעצמי שאני ינסה מחר, שאני צריך לנוח,

הנחתי אותו בצד ועצמתי עיניים,

חלמתי על הילדה הזאת,

על מאיה, הילדה היפה שהייתה פה מיקודם וחיבקה אותי,

ניסיתי להיזכר,

היא חברה שלי?

היא אחותי?

איך היא קשורה אליי?

ישנתי, המון זמן.

שהתעוררתי אבא הייה לידי,

פתחתי את העיניים,

ואבא ישב שם, על הכיסא ליד המיטה שבה הייתי,

וחיכה, רק חיכה שאני יתעורר,

"א.. אבא?"

"כן טל?"

"מה מה א אני עושה פה? " גמגמתי, לא הצלחתי להגיד משפט אחד שלם, הייה לי קשה,

"אני לא יודע כ"כ, נכנסתי לחדר שלך וראיתי אותך, שוכב על הריצפה, ו.. לא חשוב, אני יספר לך בהזדמנות"

"אה איך א אני הגעתי ל.. לפה?"

"באמבולנס.."

"אב.."ניסיתי להגיד משו אבל אז האחות נכנסה,

"אדוני? אני מבקשת לא לתת לטל להתאמץ, הוא עדיין נורא חלש והגוף שלו מנסה להתאקלם למצב."

אני לא מבין על מה היא מקשקשת שם, על מה היא מדברת?

אבא יצא מהחדר, וכך גם האחות.

הסתכלתי על השידה, שהיו עליה המכתבים,

המכתב הוורוד,

לקחתי אותו,

והתחלתי לקרוא,

"טלוש,

אני לא מאמינה שעשית כזה דבר,

למה? למה עשית את זה?

אני מקווה שתתעורר, שתחזור אליינו,

אם לא, אני ימות, פשוט ימות,

מה אני יעשה בלעדייך!?

אני יושבת פה, לידך כל יום,

ומתפללת, מתפללת לאלוהים שיוציא אותך מזה,

שלא תישאר ככה,

שתתעורר,

שתיהייה בסדר.

אחח, אני כ"כ אוהבת אותך טל,

כ"כ אוהבת אותך,

אם הייה קורה לך משו, אני.. אני הייתי משתגעת,

אוהבת אותך המון המון, מאיה (: "

ניסיתי להבין,

למה מאיה תכתוב לי כזה מכתב,

היא חברה שלי?

אמיר נכנס לחדר,

"אהלן אחי, מה קורה? איך אתה מרגיש?"

"י.. יותר ט טוב"

הוא בא והתיישב ליידי,

"ק קח"

הבאתי לו את המכתב של מאיה,

הוא אמר מה? לקרוא?

סימנתי לו שכן עם הראש.

הוא קרא,

" מ מאיה היא היא ח.. חברה ש ש ש שלי? "

"אהה, אחי אני חושב שכדאי שתשאל אותה את זה.."

" ה היא פה?"

"לא היא תבוא יותר מאוחר.."

"ט טוב"

היא לא באה,

מאיה לא באה יותר,

יום אחד, יומיים, שלושה, ארבעה, שבוע,

היא לא באה, מאיה לא באה לראות אותי יותר, פשוט לא באה...

כבר הייתי בסדר,

נזכרתי ברוב הדברים,

דיברתי כבר בסדר,

אבל עדין,

הרגשתי שמשו חסר לי,

משו בזיכרון, משו..

משו נעלם.

אני מנסה, כ"כ מנסה להיזכר, אבל כלום,

כאילו חסר אבל, אבל. אין,

למה אני לא זוכר, משו כ"כ חזק.. גרר אני משתגע

מישו קטע ת'מחשבות שלי,זה הייה אמיר שנכנס לחדר,

"אה אחיי אתה משתחרר היום מה?"

"כה.. סופסוף, אחי.. יש משו, אני לא יודע מה אני פשוט מרגיש כאילו, כאילו ישלי איזה חור, משו בזיכרון שאני פשוט לא מצליח להיזכר! "

"אה..."

הוא שינה נושא, אני לא מבין מה הקטע הזה שכל פעם שאני שואל את זה מישו ישר מעבירים נושא! הייתי נרקומן או משו? :|

"יאללה אחי בוא"

"אני בא רגע.."

הלכנו הבייתה,

" רק הגעת הבייתה כבר לחדר?"

"כה.. לא הייתי פה הרבה זמן"

נכנסתי לחדר,

הוא הייה נקי, מסודר, כל דבר היה במקום..

נזכרתי, נזכרתי שיש משו בארון, לא הצלחתי להזכר מזה,

הלכתי לארון, פתחתי אותו, והייתה שם קופסא,

קופסא דיי גדולה, לקחתי אותה ושמתי אותה על המיטה,

פתחתי אותה והיו המון דברים,

התמונה, ההיא שלי ושל.. מיזאת? מיזאת הילדה הזאת?

מאיפה היא מוכרת לי?

כ"כ הרבה תמונות שלה.. כ"כ..

שוב קטעו לי את המחשבות, וזה הייה אמיר,

הוא נכנס לחדר..

סגרתי ת'קופסא ושמתי מתחת למיטה,

" אהה אחיי שכחתי להגיד לך,ישלנו ילדה חדשה בכיתה, מכפ"ס... מזה יפה "

"אהה, וואלה אחי?"

"כה גבר"

"אני.. ישלי משו...ישלי שאלה.."

"אה? מה קרה אחי?"

הוצאתי תמונה, את התמונה של הילדה הזאת,

"מי זאת?"

"אה... אני צריך ללכת אחי אני ידבר איתך כבר, ביי אחי אוהב אותך"

"אבל, טוב ביי"

אוף, זה מטריף אותי, למה הוא מתחמק מלענות לי!?

מיזאת? מיזאת הילדה הזאת?

מי?

"אוווווווווווווווווווווווווווחחחחחחחחח" צעקתי,

אמא באה בריצה לחדר,

"מה קרה?"

"אה? כלום..."

"למה אתה צועק ככה!? אתה יודע איך זה מבהיל?!"

"אמא"

"כן?"

"מי זאת? מי זאת לעזאזלל"

"טלוש, מה קרה חמוד? הכל בסדר?"

"לא! הכל לא בסדר!! אני רוצה לדעת מי זאת! עכשיו אני רוצה לדעת עכשיווווווווווווווווו!!!!!!!!!!!!!!!"

" מי זאת מי?"

"זאתי, שמופיעה לי בכל תמונה! שמופיעה לי בכל חלום, מי זאת לעזאזל?"

"איזה תמונה?"

"זאתי" נתתי לה את התמונה,

"טל, אני חושבת שכדאי שתשב,"

"שוב? שוב? גם את מתחמקת לי?"

"לא, ממש לא תשב ואני יספר לך הכל."

"בסדר אני יושב, תספרי"

"טוב, זאת שירה, אתה מכיר אותה מאז ומתמיד, מאז שהיית קטן הייתם חברים טובים, כל הזמן הייתם ביחד, בלתי נפרדים."

"נוו?"

"רגע תן לי להמשיך,

בכיתה ח' אני חושבת הפכתם לחברים מה שנקרא.. ואז בכלל הייתם כל הזמם ביחד,ממאוד אהבתם אחד את השני..."

"הכל טוב ויפה.. אבל, למה את מדברת על זה בעבר? אהבתם, הייתם?"

"אני מגיעה לזה רגע,"

"טוב נוו"

"אז הייתם חברים והכל, ואז לפני כמה זמן נכנסת לה לחדר, וראית הכל שבור, מבולגן, ראית אותה, על הריצפה...

התקרבת אלייה, והבנת, ש..."

"שמה?!"

"שהיא מחוסרת הכרה, הזמנת מהר אמבולנס וחיכית איתה ולא עזבת אותה, גם בבית חולים,

עד שאחריי 9 שעות אני חושבת בבית חולים, האחות יצאה ואמרה, שהיא מצטערת, שהם ניסו לעשות הכל כדי להציל אותה,

אבל, אבל כלום"

נזכרתי,

נזכרתי בכל רגע, נזכרתי בשניה שנכנסתי לחדר,

וראיתי אותה שם, מונחת על הרצפה, בחדר מבולגן ושבור,

קרה, מלאה בדם, ואז התקשרתי להזמין אמבולנס,

גם את הקטע בבית חולים אני זוכר, אני זוכר ת'כיסא שבעטתי בו, אני.. אני זוכר הכל.

"רגע, אז.. אז בגללה הכל...בגללה ניסיתי...."

"אני חושבת שכן."

"אמא אני חושב שכדאי שתצאי עכשיו.."

"אב.."

"תצאייי!!!!!!!!!!"

אמא יצאה מהחדר,

ואני נשארתי לבד,

נתקפתי, אנ'לא יודע, געגועים.

מחשבות,

אוויי לא, לא שוב....

טווובב, זהוו (:

לא נראלי שיהייה פרק 4, אינלי רעיון לפרק 4 :/

אם ישלכם רעיונות תגידוו (:

מקווה שאהבתם אותו,

יום נעיםP: