שאאלוםם לכוולם (:
נממ.. היום בבצפר הייה נחמד P: כרגיל..
המורות המניאקיות שלנוו לא הרשו לנו לראות ת'שרונקיםם.. :/
אבל ראינו אותם בסוף היום.. פזי & נבווש התגעגעתי מלאמלא יפוות שיליי (:
טוב אז כתבתי את פרק שתיים (: [ הוא קצת הרבה ארוך...]
פרק 2:
אני רוצה לנסות להיות איתה,
מאיה היא מדהימה, היא יפה, נחמדה..
אבל אני מרגיש שאני לא יכול,
אני מרגיש שאני באמת בוגד בשירה,
בשירה שלי, שעכשיו למעלה,עם המלאכים,
אווח! אני צריך את אמירר,
כ"כ צריך את אמיר עכשיו, מוצא לו זמן להיות אצל אבא שלו הילד הזה :/
נכנסתי הבייתה, סגרתי ת'דלת, זרקתי ת'תיק,
אמא השאירה פתק על השולחן,
" טלוש, אני לא אהייה היום בבית עד 6 הכנתי לך אוכל, הכל במקרר, ב4 וחצי בבקשה תלך לקחת את רום מהגן, אוהבת אותך אמא."
קימטטתי ת'פתק וזרקתי לפח,
הוצאתי את הצלחת מהמקרר, חיממתי ואכלתי,
אח"כ הלכתי לחדר,
המחשב הייה פתוח כרגיל והיו הרבה הודעות,
בדקתי אם אמיר מחובר,
יא'אללה הילד אפעם לא מחובר שאני צריך אותו!
עזבתי את המחשב, כאב לי הראש,
הלכתי לארון ואז נזכרתי,
שיש קופסא, קופסא של שרון ושלי, של כל הזיכרונות שלנו מאז שהיינו קטנים ביחד,
לקחתי ת'קופסא, פתחתי אותה,
והיו שם המון מכתבים, המון תמונות, המון מתנות,
הדבר הראשון שראיתי הייתה התמונה,
שלה ושלי בכיתה ז' מחובקים,
אני חושב שזה היה היום הראשון ללימודים,
הזזתי את התמונה,
וראיתי תמונה שלנו קטנים, בני ארבע אני חושב.. מחובקים,
אחח, כ"כ יפה, עיניים כחולות, כמו הים..
אחריי התמונה הזאת הייתה תמונה שלה,
עם פוזה מצחיקה, זה הייה בתחילת כיתה א',
היא לבשה שמלה לבנה עם פרחים וורודים,
וחייכה, את החיוך הכובש שלה,
העברתי תמונה,
זאת הייתה תמונה שלנו כיתה ט'...
מתנשקים,
ברגע שראיתי את התמונה הזאתי, הזיכרונות עלו בי..
אני זוכר כל רגע בתמונה הזאתי,
היא, אמיר, גל אני ועוד כמה חברים היינו בים, אחרי הצהרים,
היא ואני ישבנו על החוף כמו שאהבנו,
ודיברנו, התחבקנו..
אמיר בא, ואמר יאללה תמונה שלכם בנשיקה,
אני כ"כ אוהב ת'תמונה הזאתי,
העברתי לתמונה הבאה,
תמונה שלנו מגיל קטן ביחד, נותנים ידיים.
הזזתי את כל התמונות,
עברתי למכתבים,
מכתב שהיא כתבה לי בכיתה ה', שעדיין לא היינו ביחד :
"טלצ'וק ,
איזה כיף שיש לי ידיד כמוך,
אני אוהבת אותך הכי הרבה בעוולם,
תודה רבה רבה על כל מה שאתה עושה בשבילי,
טל + שירה = ידידים לנצח.
באהבה, שירה. "
עברתי למכתב הבא,
גם הוא הייה בכיתה ה', אותו סגנון,
העברתי כמה מכתבים,
מכתב מכיתה ו', שכבר דיי היינו דלוקים אחד על השני,
"טלצ'וק שלי,
אחחח,, חיימשלי אני חולה עלייך אתה מבין!?
אני כ"כ שמחה שהכרתי אותך,
אין, פשוט אין כמוך!
אתה הכללללללל (:
אוהבת אותך הכי הרבה בעוולם, שירה :]"
העברתי עוד מכתבים..
הגעתי למכתב בכיתה ח' שכבר היינו ביחד,
"טלצ'וק נסיך שלי,
אהבה שלי,
אני כ"כ אוהבת אותך יפה שלי,
איזה כיף שיש לי אותך,
תודה רבה רבה על השרשרת, היא מדהימה (:
אהוביי,
אתה ואני זה לנצח נצחים,
בחיים לא ניפרד,בחייים לא!!
אני מבטיחה לך (:
מאוהבת בך חיימשלי, שירה."
במכתב הזה הרגשתי חנק..
"בחיים לא ניפרד, בחיים לא" הלוואי, הלוואי שבחיים לא היינו נפרדים.
העברתי עוד היו עוד המון מכתבים, אבל היו כבר מכיתה ט',
ומי', מעכשיו,
אם הייתי מסתכל עליהם הייתי מתחיל לבכות, אז העדפתי להסתכל על המתנות,
על כל הצמידים שהיא הכינה לי,
על הארנק שהיא קנתה לי,
החולצות שהיא קנתה לי,
המשקפיי שמש,
הכל, פשוט הכל שמרתי, מאז ומתמיד,
המתנות ממנה? תמיד ישארו שמורות אצלי,
אווחח שירה, אני כ"כ מתגעגע,
כ"כ מתגעגע אלייך,
למה הלכת לי?
למה? מה עשיתי שלקחו לי אותך!?
למה למה העולם הזה כזה רע?
אוף, אני משתגע.
לא יכולתי להמשיך להסתכל על התמונות, על המכתבים, על המתנות,
זה העלה לי זכרונות,
ישלי עוד שעתיים וחצי עד שאני צריך לקחת את רום, אני ילך קצת לים.
הים זה המקום שהכי מרגיע אותי,
שירה ואני, תמיד היינו באים לפה, לראות את השקיעה,
היינו באים ביחד,
רק אנחנו, יושבים ביחד, בשקט, מקשיבים לגלים,
מסתכלים על השקיעה,גם בחורף, שהייה קר,
זה פשוט הייה מן הרגל, לבוא להסתכל על השקיעה, ביחד, מחובקים...
טיילתי על החוף,
החוף המדהים הזה,
התיישבתי על החול, הסתכלתי על המים,
ראיתי את פניה של שירה משתקפות במים,
כל דבר מזכיר לי אותה, כל דבר.
אווי לא שמתי לב בכלל מה השעה!
כבר ארבע ורבע, אני צריך לקחת את רום..
"הלו?"
"אה אחי מה קורה זה אמיר"
"אהה אחי הכל טוב מה איתך?"
"אני בסדר,"
"אחי אתה כבר ברמת גן? או שאתה עדיין אצל אבא ש'ך?"
"אני בדרך לרמת גן, למה אחי?"
"אני צריך לדבר איתך, ישמצב שאתה בא אליי היום?"
"אממ.. כה אחי אני יבוא בחמש וחצי ככה.. סבבה?"
"אחלה גבר נראה אותך,"
"ביי אחי"
"ביי אחי"
חזרתי עם רום הבייתה,
חתיכת מסע ללכת עם הילד הזה ברחוב,
"רום תראה טלוויזיה או משוו אני הולך לחדר אם אתה צריך משו תקרא לי "
"טוב"
שמעתי ת'דלת הסגרת,
צעקתי,
"רום!?!!?!?!?"
הוא ענה "מה?"
" מי בא? "
"אבא.."
"אה טוב"
אמא חזרה הבייתה,
רום הייה בחדר שלו, שיחק,
ואמא ואבא,
כרגיל,רבו..
אוחח נמאס לי כבר מהריבים שלהם.
דפיקה בדלת..
חשבתי לעצמי אווי אלוהים תודה שאתה מושיע אותיי סופסוף,
זה הייה אמיר,
"היי אחי"
"היי גבר.."
"מה, מה קרה, מה הייה כזה דחוף?"
"בוא בוא לא בבית אינלי כוח להורים שלי"
"טוב אחי"
"אמא הלכתי עם אמיר, ביי"
"ישלך מפתח?"
"כןן.."
"ביי"
"ביי"
יצאנו מהבית,
התחלתי לספר לו,
הכל..
הקטע עם המכתב של מאיה,
" אחי לך על זה, זה יעזור לך לשכוח משירה.."
"אבל אתה לא מבין, אני לא רוצה לשחק בה, ולאהוב את שירה.."
"זה לא נקרא לשחק בה, לאט לאט אתה תשכח משירה ותבין מה ישלך בידיים.."
"טוב אנ'לא יודע, זה משגע אותי..."
"יאוו ממה אתה מפחד כ"כ ממה?"
"אני מפחד להתאהב שוב!! אתה לא יודע מזה להתאהב, להיות מאוהב עד השמיים ואז, פשוט סתם ככה, כי העולם לא מת עליי, להרוג אותה, את אהבת חיי! אתה לא מבין בכלל מזה ההרגשה הזאת! פשוט לא מביןן.. פשוט..." ברגע הזה הדמעות כבר עלו לי בעיניים.
"אני מצטער אחי, שכחתי שזה קשה לך.."
"זה בסדר.. "
לא הייה לי מצברוח אליו,
לא אליו ולא לאפחד בעולם הזה,
נמאס לי מהחיים האלה כבר, נמאס לי,
הלוואי שאני ימות, ככה אולי אני יוכל להיות עם שירה, עם שירה שלי...
"אני הולך הבייתה ביי"
"ביי אחי אני מצטער..."
"זה בסדר.. ביי"
הלכתי בעצבים הבייתה,
עצבים, כעס, עצב.. מה לא,
הכל מתערבב לי,
כל החיים האלה, אני לא מבין כלום..
לא מבין למה לקחת לי אותה, האא!? למה אלוהים מה עשיתי לך שלקחת לי אותה!?
נכנסתי הבייתה וטרקתי ת'דלת
" איפה אתה חושב שאתה נמצא אדוני!? גם חוזר הבייתה מאוחר וגם טורק את הדלת!? יש פה עוד אנשים לא רק אתה!"
יאווו יאווו רק לזה ישלי כוח עכשיו!
" סליחה"
"הסליחות שלך לא עוזרות לי! "
"טוב.. אני הולך לחדר"
יופי..
ממש ישלי כוח לאבא הזה... ממש!
אווף,
אני כ"כ מבולבל, כ"כ כ"כ מבולבל..
אני מרגישה שאין, אין לי חיים יותר,
אני לא חושב שיש לי מה לעשות פה יותר...
לקחתי סכין................
המשך יבווא (:
אהאעהאעהע אני רעה =P
חחח מקווה שאהבתם, סליחה שזה ממש ארוך :/
יום נעים,
אוהבת המונמוןןן...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
