טוב,
עכשיו באמת הבנתי את זה,
שכל רגע שאני יהייה עצובה בגללו הוא בזבוז.
כנראה שאנחנו צריכים להישאר ידידים,
ידידים הכי טובים, כמו שהיינו לפני הכל.
אני לא רוצה להרוס הכל,
אני לא מוכנה שבגלל הפאקינג אהבה הזאתי הידידות תהרס.
נשארר ככה, כמו שהייה מההתחלה.
זה לא שאני כבר לא אוהבת,
פשוט אני חושבת, שעדיף ככה.
עדיף ככה בישבילי, ככה אני? פחות יסבול.
אי אפשר לדעת מה צריך לעשות,
אי אפשר לדעת מה יקרה.
אבל אני יכולה לדעת, מה קורה עכשיו.
לפי זה? אני לא מוכנה לאבד אותו.
מה שיצטרך לקרות? יקרה.
אני יתן לזמן לעשות את שלו, מי יודע, אולי אני בכלל לא אוהבת אותו :/
אני כ"כ מבולבלת, הלוואי שהייתי יודעת מה לעשות.
אני מקווה שנוכל לחזור להיות ידידים כמו שהיינו בתחילת השנה.
-________________________________________________________________________________________
טוב, אז ישלי חברה,
שאני מרגישה כאילו שרק מתי שהיא צריכה טרמפ, שהיא צריכה שיעורים, שהיא צריכה שמישו ילך איתה, רק אז היא פונה אליי.
רק אז היא חברה שלי.
ושלא תבינו לא נכון,
אני אוהבת אותה והכל,
אבל מזה הניצול הזה?
מה אני כלב?אני לא חברה?
זה מחרפן!
אני בטוחה שהיא קוראת את זה, אבל יודעים מה?
נמאס לי כבר לדאוג למה שאחרים חושבים,
נמאס לי כבר להיות מישו אחר בשביל כולם,
אני אני ואני לא משתנה לא בשבילה ולא בשביל אפחד.
נעים מאוד, אני סיון, ילדה שיש לה את הדפקטים את כל הדברים הרעים, אבל גם את הדברים הטובים.
קראתי אצל דנה בבלוג, שהיא הבינה שהיא ילדה יפה. ויודעת מה דנה? אני מזה מסכימה איתך!
את אחת הילדות היפות בשכבה שלנו, ואני שמחה שהבנת את זה (:
אל תשתנו בחיים, גם אם זה החברים הכי טובים.
אווהבת אותכם (:
נ.ב
סוורי על הפוסט החוופר!!! הייתי צריכה את זה (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
