כבר לא ילדה

מחייכת,אומרת שטוב

צוחקת הרבה וחזק

שואלים אותי מה עיניים-אני עונה שמצויין-שטוב מוסיפה חיוך :)

מדמיינת לי דברים,חולמת לי על דברים רוצה שדברים יקרו

ואז אני מגיעה לבית

והכל מתפרק

הכלבה שבתוכי יוצאת

לא אכפת לה מאף אחד ומשום דבר ואפילו לא מעצמה

היא צועקת היא מקללת היא שוברת היא מנפצת-היא לא נורמאלית

היא לא אני אני שונאת אותה

היא זונה,חתיכת זונה מסריחה

בגללה אמא שלי בוכה

אבא מעשן בלי הפסקה

סבתא לא יודעת מה לעשות עם עצמה

כולם רק מנסים לעזור אבל לכלבה לא אכפת,היא בשלה,במלחמה שלה,ברוע שלה,מאיפה הרוע הזה מאיפה?! 

אני רוצה לרצוח אותך את שומעתתתתתתתתתתת אבל את יותר חזקה ממני את רוצח אותי

וכשאת הולכת ומאפשר לי לחזור לבלאגן שעשית-אני מסתכלת חוסרת אונים על הבלאגן שעשית ולא מאמינה שעוד פעם שגם היום כן גם היום אני צריכה למצוא את הכוחות לקום ולהמשיך,אפילו שבאלי למוות להסתגר לברוח אני רק שואלת בשקט זה ייגמר?

אני לא רוצה יותר לראות את אמא בוכה,איזו מין בת אני שגורמת לאמא שלה לבכות כל יום,אני לא הייתי רוצה בת כזאת

אני לא רוצה יותר לבכות בעצמי,

אבל אין ברירה ואז אני קמה מלבישה על עצמי את החיוך ומקווה שאולי הפעם הכלבה הלכה והיא לא תחזור.