אז , שלוש שנים עברו בבלוג הזה מי היה מאמין שאני אתמיד איתו הזמן פשוט בורח לי בין האצבעות , בעוד כמה חודשים אני מתגייסת וזאת אומרת ביי ביי לחיי האזרחות הטובים.
אז מה היה כאן בשלוש שנים
חברויות שהתחילו ונגמרו
מחשבות
ספרים
סרטים
חוויות
צמיחה
גדילה
פרידה
ואפס סיפורי אהבה כנראה שאהבה זה לא בשבילי אה.
אין עוד הרבה מה להגיד רק שהסוף קרב והילדות כבר הגיע לקצה ממזמן , אולי רצתי אם זה קצת יותר מידי והיתי צריכה לנצל את הילדות שלי יותר אבל היא תמה
וצריך לנצל את מה שיש אז מה עוד יש להגיד.
שהסוף יהיה מתוק יותר ממהתחלה או לוליטה יקירתי.

אז מה העצות אני עדין לא
אישה אבל אני כבר לא ילדה או נערה אני תקועה באזור הדמדומים.