ביום חמישי אחרי מה שקרה. ניסיתי, אבל אמי עצרה אותי. היא ידעה שאני לא יודעת להתמודד עם המצב הזה !!1
לכן היא שלחה אותי לפסיכולוג, שוב. דיברתי איתו. פירקתי את כל מה שהרגשתי, כעס, אשם, אין - אונים, דיכאון...
בכיתי, צעקתי, בעטתי... ומה לא ?! דיברתי איתו גם על הפרעת האכילה שלי - אכילה כפייתית. על המשקל שלי.
על כל ליגלוגים, הציחקוקים, שסבלתי בשכבה שלי. שהייתי ילדה "דחויה" בעייני כל השכבה שלי. שחברות לא היו לי.
ורק הארבע החברות שהיו לי גם להן היו בעיות כמוני. שהייתי שק אגרוף בשביל כולם. ששנאו אותי בגלל המשקל שלי.
דיברתי איתו על אחי על שהיה בן אדם אדיב, נחמד, מצחיק, חמוד, וקצת מעצבן. על הזיכרונות שעברנו ביחד.
דיברתי איתו על המשפחה שלי על כל מה שעברנו. סיפרתי לו הכל. ה כ ל !!!
ומה עכשיו ? את זה אני לא יודעת. הפסיכולוג אמר שאני זקוקה לטיפול פסיכולוגי וייעוץ תזונתי,
כך ניתן להתגבר על כל מה שעובר עליי. אני לא יודעת אם זה יעזור לי, אבל עכשיו ?
אני רוצה פשוט לצאת מעולם העצוב והקודר הזה. ולצאת לעולם האמיתי. אני כבר לא יכולה להמשיך כך.
אני לא יכולה לשקוע בדיכאון. לא יכולה !!! הגיע הזמן שאשכח את על הבעיות שלי ואחייך אל העולם הזה.
אני מקווה שהטיפול יעזרו לי. אני רוצה להראות לעולם שאני יכולה לעשות את זה. אחרי כל החבטות שקיבלתי.
אני צריכה לקום על הרגליים, ולמשיך הלאה. זהו. להמשיך הלאה !!!
אני צריכה להמשיך הלאה גם אם הכל נראה שחור ! (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
