ושיקפצו לי הנינטיות. קיצרתי את הציפורניים ממש כמעט לגמרי ובדרך נראה לי שאדום יתאים. לא סתם קיצרתי אותן- חזרתי לגיטרה במצב רוח מוזיקלי שכזה. על הדרך גם יצא שיר חדש והשני כרגע רץ לי בראש.
נעלמתי. אופייני לי. חזרתי. כמו שעוד יקרה הרבה.
אני שונאת משחקים של ילדים קטנים. אם אתה רוצה להגיד תגיד אם אתה לא רוצה אל תגיד. אבל נסיונות של קנאה ואדישות מאולצת זה יוצא פתטי. שמים לב לזה.
מתחיל להימאס ככה. אני חושבת להתחיל להתפשר. כשדובקים בעקרונות ולא מוכנים להיפתח זה כנראה לא מוביל לשום מקום. אז אני לא אוותר עליהם, אני פשוט אתגמש איתם קצת. ממש קצת. איך מתגמשים עם עקרון? זה לא שאני כזאת בררנית. אולי קצת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Jade-