זה לא מידע עדכני או אמין אבל התחלתי לחשוב על עצמי בתור שקיק קטן וריק שקשור על חבל בין שמיים לארץ. אני משתנה לפי המצב - אם החבל מושך אותי למעלה אני נמשכת למעלה ולהפך. הייתי רוצה שיהיה משהו מעניין בתור השקיק הזה כמו אבקת נצנצים או עצמות אבל אין שם כלום.
אני רואה מסך ריק ופעם ב, כשקורה משהו מוזר, אני רואה איזה שטף דם על הדף הלבן אבל לא מורגש ונעלם וחוזר ונעלם וחוזר. אני לא מצפה שתנסו להבין או משהו כזה כי אתם לא יודעים מה זה להיות אני. בסך הכל אני יודעת הרבה דברים אז בתור כלום אני יכולה להיות שמחה שיש לי את הדברים האלו שאני יודעת שאני יודעת ואת האנשים האלו שחושבים שכן יש בי משהו ואני לא מתקנת אותם, אבל לפעמים אני מרגישה קצת צבועה. אני יודעת שיש דברים שאני נהנית מהם ודברים שלא ושזה אמור לספק אותי ולבנות את מה שאני אבל אני תמיד מרגישה שהחלק העיקרי חסר.
כשאתה מחמיא לי אני מנסה לתקן אותך ואתה יודע מה? מרגיז אותי לראות שאתה לא מקשיב לי. אתה חושב שאתה יודע עליי משהו ואתה כל כך טועה. אני מתנשאת, אני יודעת - ככה אני, תאכלו את זה איך שבא לכם, אבל אני יודעת שלעומת רבים מכם אני יודעת יותר טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
(.)(.)(.)(.)