יש לי הרגשה כזאת שאני לא רוצה לחיות בעולם כזה וכשאני אומרת את זה אני לגמרי מתכוונת לזה. כמה רוע אני עוד יכולה לראות? אני מרגישה שאני נהרסת, החומר שאני עשויה ממנו נרקב ואני נעשית רעה, בדיוק כמו כל שאר האנשים פה. בשביל מה אני צריכה את זה? מה כבר מועיל לי לחיות בעולם הזה שאני מקריבה כל כך הרבה?
אני יודעת שאני כאן בשביל המשפחה שלי ואני לא מתכוונת לשנות את זה, אבל אני יודעת שאם לא היתה המשפחה שאני לא רוצה לאכזב בוודאי כבר לא הייתי פה. וזה לא נאמר מתוך תחושת דכאון, זה נאמר מתוך תחושת חוסר משמעות ורצון לא להיות פה ולא לחזות בכל החרא הזה שאני לא רוצה לחזות בו.
כשאני כותבת את זה הפרצוף שלי מתעוות מרב שאני מרגישה בושה שאני חלק מזה. אני כל כך רוצה לצאת מפה, תנו לי לצאת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
(.)(.)(.)(.)