אז... מהפוסט הקודם הספקתי ליישם מספר מכובד של דברים, התחלתי דיאטה, חזרתי לשיר לצייר ולכתוב.
רק נותרו לי הדברים העוד איכשהו מסובכים כמו ללמוד נהיגה, להפסיק לעשן וכו'...
עברה עליי תקופה לא קלה בכלל, אמא בביה"ח - עברה ניתוח בהצלחה, הייתה לי עבודה מטורפת בצבא שלא נדבר על מקרה היפותרמיה של חייל במסע - זה היה כרוך בלהיות איתו במיון, לטפל בו ולדאוג לו, לא שאני מתלוננת, ההפך, אבל זה מתיש.
אם נסכם את השבוע שעבר עליי- היה לי שבוע עמוס ופורה ואני מרוצה לאללה מההתנהלות שלי, שלא קרסתי תחת לחץ, שלא התעצבנתי על אנשים ושתפקדתי למופת באירוע של ההיפותרמיה.
אז מה חסר בעצם?
שומדבר. הכל מושלם.
קצת קשה לי להסתכל על הבחור עם ההיפותרמיה באותה הצורה עכשיו, שהרי כל פגיעות האקלים (היפרתרמיה והיפותרמיה) שמאוד שכיחות אצלנו ביחידה, מצריכות מדידת חום רקטלי, עזבו שהוא היה מעורפל הכרה ואת רוב הפעמים הוא לא הרגיש, ואחרי שהוא התאושש צחקתי איתו ונתתי לו הרגשה שכאילו כלום לא היה ולא נברא. זה קשה... הוא מבואס, במיוחד שאני יודעת שמצאתי חן בעיניו, לפני הסיפור, תמיד בארוחות צהריים הוא היה מחייך אליי ואומר לי תמיד שלום (למרות שאסור להם לדבר עם הסגל בתחילת המסלול). הוא כזה אדם חייכן ועכשיו הוא עייף, מובך, שבור. כואב לי עליו ואני לא יודעת איך לעודד אותו... הייתי מציעה לו שנצא אבל בטח הוא מפודח על עצמו וזה לא נעים לו.
לפעמים אני מרגישה שהחיים שלי הם סדרת קומדיה.
אני זוכרת שישבנו אני והמפקד שלו במיון, הוא לא קלט שראיתי אותו מכסה את החייל שלו בזמן שהוא ישן, וטופח לו על היד. אי אפשר לומר שלא "התאהבתי" בו על זה, איך אפשר שלא להישבות מהתנהגות איכפתית שכזאת. וכשישבנו אחרי זה אחד ליד השניה ראיתי שיש שיערות בלונדיניות על הפליז שלו.. אז אמרתי בחצי ציניות, חצי תחקור:
"יש לך שיערות בלונדיניות על הפליז, יש משהו שאתה רוצה לספר לי, אתה אוהב לחבוש פיאות בזמנך הפנוי? זה בסדר, לכולנו יש מוזרויות"
-"זה כי יש לי חברה בלונדינית" (צוחק)
"אה טוב... *אוספת אותן מהגב שלו ומראה לו*"
אני חושבת לעצמי - עוד פעם זה קורה לך, תמיד את נופלת על הבחורים הכי טובים ותמיד הכי תפוסים.
אז ויתרתי גם הפעם.
אני מוותרת המון....
יום אחד ראיתי הופעה של ריטה... והיא בצעה את השיר הבא
אני חיה לי מיום ליום
אני חיה לי מיום ליום
מפזרת את ימי ברוח
אנשים מתחתנים סביבי
גם אני רוצה קצת לנוח
אומרים שהאדמה שלנו
מסתובבת סביב צירה
איפה הציר שלי?
להסתובב זה דבר נורא
לא כל כך יפה
ולא בת שש עשרה
אבל יודעת משהו
על העולם הזה
ואם הוא רציני
ואם הוא רק רוצה
תמורת מילה אחת
אתן כל כך הרבה
פה ושם הופיע גבר
כמו בתחנת רכבת נידחת
מי שרצה בי בערב
חזר בו עם עלות השחר
אומרים שהשמש שלנו
בוערת כבר מיליון שנה
כמה יכול לבעור אדם
ובסך הכל בשביל מה
לא כל כך יפה
ולא בת שש עשרה
אבל יודעת משהו
על העולם הזה
ואם הוא רציני
ואם הוא רק רוצה
תמורת מילה אחת
אתן כל כך הרבה
ואם יושיט לי יד
ואם יגיד רוצה
תמורת מעט מאוד
אתן כל כך הרבה
אני לא מעריצה נלהבת של ריטה ובכלל מוזיקה ישראלית... אבל אין שיר שלא נוגע אליי יותר מזה בתקופה האחרונה.
אבל אני ממשיכה הלאה תמיד, אני אף פעם לא נעצרת, אני מתרשמת מה"נוף" , מצלמת למזכרת אבל עדיין ממשיכה,
הוא עוד יגיע אני יודעת...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
