הגשם מרטיב את כולי, הפנים שלי טובעות בטיפות מים אימתניות תוך כדי שאני מעמיסה את אפוד החובש שלי על ה"האמר". טון, טון הדבר הזה שוקל. הציעו לי עזרה כב"דרך אגב", אבל סירבתי... לא מתוך רגשיי גדלות אלא רק מכיוון שאני כן מסוגלת להרים את זה. נכון שזה כבד, אבל זה נסבל. הרי אין מקום לפינוק בצבא, לומדים את זה ביום הראשון לטירונות.
ממש לידי חולפת חיילת אחרת, כנראה מכ"א. השיער שלה- כמובן- פזור ויש לה ציפורניים מטופחות, נו, זה עוזר להקליד... והיא עומדת לה במקום יבש כשסביבה גברברים צמאי יחס והם כולם עטים לעזור לה שכן היא כל-כך מ-ת-ק-ש-ה לדחוף את הדלת לחדר אוכל.
אני חושבת שבדיוק בנקודה הזאת, בגשם ובקור עם ידיים על המותניים ורטובה עד לשד עצמותיי, מביטה לעבר מפגן הגבריות המגוחך הזה, באמת חטפתי את הסעיף.
אז מה באמת כל כך עצבן אותי במה שקרה? לא הבחורה זה בטוח, היא מי שהיא, אין לה הרבה כוח בידיים כי היא אף פעם לא הייתה צריכה להרים חפצים כבדים, לעשות פק"לים או להרים פצועים. אז למה לא לעזור לה... מה שעצבן אותי זה שקינאתי. רציתי להיות במקומה.... ואני לא בחורה קנאית.
האם עצמאות נשית הייתה איי פעם מושכת? או שרק לאחרונה היא לא... אני יכולה להבין את זה... אני אתן דוגמא מאוד שטחית, אבל כמו שאומרים ששוודים דווקא אוהבים שחרחרות ולא בלונדיניות ואנחנו הישראלים נמכור כליה כי להיות אחת \ עם אחת, ככה המצב פה. אתה תמיד תרצה משהו אחר. משהו מיוחד. אז היום כשבנות הופכות ליותר ויותר מודעות לעצמאות שלהן, הבחורה העדינה בשמלה הורודה נראית כמו הזהב בקצה הקשת. בטח מהפיסקה האחרונה אני מצטיירת כ"בחורילה" מאיימת, אז דע\י לך שלא... הארון שלי מפוצץ בגדים צמודים ומחמיאים,יש לי כמות מכובדת של נעליים, אני שומרת על המשקל שלי ועל המראה שלי, ומתחילים איתי אין ספור פעמים. אבל אף פעם לא מתחילים איתי כשאני מפגינה עצמאות כלשהי, ממש לא פמיניזם (שהוא סתם תירוץ לא לגלח), פשוט - עצמאות.
זה גרם לי לתהות. האם גברים מעריכים עצמאות שכזאת? עצמאות מאוד לגיטימית שמתבטאת בהחלפת נורות, קדיחת ברגים, דפיקת מסמרים בקיר, הרמת ארגזים וכן הלאה וכן הלאה... או שהם מעדיפים בחורה שברירית ועדינה שתקרא למישהו לעשות את זה?
באמת ובתמים הייתי רוצה תשובה לשאלה הזאת.
פעם אבא שלי אמר לי, "אל תראי לבחורים שאת לא צריכה אותם, תעמידי פנים שאת צריכה את עזרתם, הם אוהבים את זה".
חשבתי שאני מתפלצת...
עוד דוגמא הייתה שהייתי צריכה ללכת לאנשהו, גג 30 מטר מאיפה שהמכונית חנתה כדי לתדלק, הנהג אמר "חכי אני אסיים לתדלק ואקח אותך" לא אמרתי לו כלום חוץ מ"אבל בשביל מה? זה בדיוק מאחורי המבנה הזה, אני לא נכה". וזה כבר נתפס כניסיון להראות עליונות עליו. הפאראמדיק אצלנו מנסה בצחוק למצוא הסבר לתופעה הזאת הקרוייה "אני" דרך פסיכולוגיה או צוחק שבטח אני מלכת סאדו באזרחי. ואני צוחקת ומסבירה שזה לא נכון, שאני רגישה ומתחשבת.. ושאני רק מאוד עצמאית.
בבקשה שמישהו יסביר לי... הסיבה שזה מטריד אותי כ"כ זה בגלל שאני מחפשת הסברים ללמה לעזאזל אין לי חבר כבר שנה.
ויכול להיות שאני מפחידה אותם ב"גבריות" הזאת שלי... יש מצב שאני צריכה להוריד פרופיל פשוט...
לא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
