קשה להסביר את זה אחרת, אבל כנראה שהשוכן במרומים החליט לרענן את הרפרטואר המוסיקלי של שוכני מעלה ולהרכיב לו נבחרת חלומות של יוצרים שמימיים, ואחרי שלקח לנו את נעמי שמר, עוזי חיטמן ואריק לביא, עכשיו גם אהוד מנור נוקש על שערי מרום. שלא לדבר על אפרים קישון ודודו גבע, ענקים בפני עצמם.
מאד מאד עצוב לי הבוקר, כי אהוד מנור היה ללא ספק גדול כותבינו, ולכתו היא אובדן ענק הן לזמר העברי והן לתיאטרון בישראל. מדהים אותי לראות איך המילים שלו בכל פעם מחדש פוגעות בול, מרגשות, חכמות, לא מתחנפות. איזה מגוון עצום של יצירה, יכולת מדהימה לכתוב לכל ז'אנר כמעט, להתעדכן, לחדש, לעניין.
לא היה כמוהו במתרגמים - היתה לו יכולת מופלאה לקחת יצירות שנכתבו במקום אחר ובזמן אחר, ולגרום להם להיות ישראליות כל כך, מתאימות כל כך להווי החיים שלנו - ממש כאילו נכתבו כאן ועכשיו.
"ברית עולם" הוא בעיני גדול השירים שלו, השיר שאני כל כך אוהב לשיר, שנוגע לי עמוק עמוק בלב, שאותו אני רוצה לשיר לאשתי ביום חתונתנו. אני מקדיש אותו היום לאיש גדול גדול שלכתו מאיתנו משאירה בור עצום, בלתי נתפס. זכרו יהיה ברוך, ללא ספק...
עוד מעט כמעט
אנו גוף אחד -
את ידך נתת
ביד שלי לעד.
את לי עד
שאני פוחד
ולכן רועד
כל גופי הלילה.
יום יום וליל - כל הזמן
בנתיב אחד -
לא מסומן.
יום יום וליל - כל הזמן
יחד ולבד
לך, לעצמי. נאמן.
אוהב אותך הלילה ואתך מצעצב
אוהב אותך הלילה ואתך מתלהב
עד הלב, עד כאב - מקוה, מתקרב.
אט לאט
נגלה מעט
מי אני - מי את
ואולי אולי נלמד -
לותר
ולתת יותר
עד שתותר
רק אהבתנו.
יום יום וליל - כל הזמן
בנתיב אחד -
לא מסומן.
יום יום וליל - כל הזמן
יחד ולבד
לך, לעצמי. נאמן.
אוהב אותך הלילה ואתך מצעצב
אוהב אותך הלילה ואתך מתלהב
עד הלב, עד כאב - מקוה, מתקרב.
עוד מעט
יעלה האור
ואני שיכור
ורוצה אותך לזכור -
ולשמור
עד ימי הסוף
עד שנחלף
ותגוע הלמות התף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
