שונא את הסטייט אוף מיינד הזה, שונא. ההזדקקות הזו לאהבה, לקשר, לזוגיות. הפחד מהלבד, החיפוש המתמיד אחרי מישהי לחלוק איתה את חיי, מישהי שתמלא את החור הגדול הזה שכרגע פעור לי בלב, שמקשה עלי לנשום
אני רוצה להיות שמח ומאושר בזכות עצמי, בזכות מי שאני ומה שאני עושה, בזכות הדברים שממלאים את חיי. אני רוצה ליזום ולעשות ולפעול ולשמוח ולהנות ולהרגע - ללא קשר להמצאותה של בת זוג בחיי.
לא סובל את ההרגשה הזו שהאושר של ושמחת החיים שלי מותנים בנוכחות (או בהעדרות) של בת זוג בחיי, שכל עוד אני לבד - העצב הזה, הבדידות הזו - תמשיך להשתלט עלי.
שונא את המילה לבד
ומצב שני אוהב את הלבד שלי ושומר עליו בקנאות גם כשאני יחד
מתגעגע למישהי שתקבל את פני כשאני חוזר הביתה, שתחבק אותי כשאני בא וגם בלילה. מישהי שאפשר לחלוק איתה הכל ותמיד, שאפשר להתלונן בפניה על צרות היום, שאפשר לספר לה כמה היה חרא היום - או לחילופין להתגאות בהצלחות שלי, ולהרגיש שזה הדבר שהכי מעניין אותה בעולם. שאני מעניין אותה הכי בעולם
כמה קשה לנשום בלי אהבה.... ))-:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
