אז שוב, נחשפנו אל האמת...
"רוצה אבל לא..."
הפעם הזו כבר לא בכיתי, נשבר לי לבכות בגללך...
לא מגיע לך אותי...
כמה שאני אוהבת אותך... וכמה צובט לי בלב שאתה לא איתי...
אבל חייבים לשכוח, לברוח...
אין לי מקום אצלך בלב... ולא יהייה כנראה...
זה מצער, זה חבל...
אבל אם זה ככה, סימן שזה באמת ככה...
לא בכיתי, הייתם מאמינים?
אתם, שמכירים אותי כרגישה כל כך, אחרי דבר כזה, לא בכתה...
לומר שהשתניתי? אפשר להגיד...
התבגרתי, למדתי להבליג,למדתי להיות פחות רגישה...
ואיכשהו אני שלמה עם עצמי כרגע...
אני יודעת איפה להשתפר, ואיפה טוב לי איך שאני....
ואני מקווה שאני מקרינה את זה כלפי חוץ (:
המסע מבראשית היה מדהים!
למדתי על עצמי כ"כ הרבה...
שאתם לא תתארו לעצמכם...
התחברתי להמון ילדים מהכיתה,
ואיכשהו, למדתי שדעות קדומות הן פשוט ח-ר-א...
ובטיול הזה, לומדים להכיר אנשים נ-ט-ו..
בלי דעות קדומות, ובלי שום דבר שמפריע...
וזה הכי כייפי בעולם... =]
מאוד נקשרתי למדריכה שהייתה לי...
ידעתי שהיא מבינה אותי...
וגם היא מאוד החמיאה לי,
וזה פשוט עשה לי טוב על הנשמה,
לדעת שמישהו באמת מחבב אותך...
בלי חיוב,
ונותן חיבוק בלי לשאול...
פשוט חיבוק אוהב...
אפשר להגיד שמהמסע הזה יצאתי שונה...
יצאתי יותר בוגרת,
אחת שיודעת לעמוד על שלה,
על הדעות שלה...
וגם לדעת לוותר...
ואלו דברים בסיסיים שאדם צריך בחיים שלו...
וגם המסע הזה עשה טוב לי ולקשרים בבית (:
כולם התגעגעו אליי.. =]
היה נחמד לדעת שאמא הכינה לי אוכל במיוחד:)
כאילו שהלכתי לשבוע לצבא =]
שלחה לי smsים, והתקשרה,
וזה מאוד נחמד ככה :)
אולי אני נשמעת קיטשית, אבל אני אוהבת את המשפחה שלי :)
למרות כל הפאקים שיש בה חח...
תמיד הם ידעו להעלות על פני חיוך :)
אז... בסוף זה לא...
אם זה לא, למה בכלל כל הדבר הכואב הזה קרה?..
למה התמונות שאתה מחבק אותי כ"כ חזק עדיין בראש שלי?...
אני חייבת לשכוח אותך, חייבת...
אין לי דרך אחרת...
ויהייה בסדר (:
שתהייה לכולם שבת שלום :)
והמון תודה לכל מי שקרא הכל P: צל"ש ממני ;)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
