האמנם?
מעניין באמת מה גרם לי לרוץ כ"כ, ולרצות אותך כ"כ...
עד שהראש והלב חושבים שאתה כבר שלי,
מה שלא נכון,
ונכון, אני פאקינג קנאית,
אבל זה לא יכול להיות ככה יותר...
אני חייבת לשלוט בעצמי, להפסיק לכעוס כ"כ הרבה...
זה לא בריא,
מי ממכם יכול לעזור לי? לפחות קצת....
"הכל בסדר?" למה שלא יהייה, למה?...
אני עד כדי כך בן אדם עצבני?
זה כ"כ מתסכל... =\\
היום, היה לי יום כ"כ לא טוב...
הרגשתי כ"כ לא טוב,
והשתתפתי בספורט,
ואחרי החימום נשברתי,
כאב לי כ"כ..
לא יכולתי לזוז...
לפחות זה איכשהו עבר 
מה שלא עוזב אותי הוא שוב אתה...
אני מצטערת,
אבל כל מילה ממך מכאיבה לי מאוד...
אני לא יכולה שלא לדבר איתך,
אבל ליצור קשר אני גם לא יכולה...
ומה שיוצא בזה, זה שרק אתה יוצר אותו,
וכואב לי שזה ככה,
אבל כל מילה פוגעת שיצאה מהפה שלך,
הרסה אותי, כל קללה, אפילו קטנה,
פגעה בי. ואני לא יודעת אם אני אוכל לחזור אחורה.
מצטערת.
שיהיה לכם המשך יום נעים (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
