WeLcOM tO my UNLovED LiFE
JuST BecUsE NO OnE LiKEs IT |
| 3/2009
3|>
זה התחיל לפני כחודשים הסתכלת לו בעיינים והבנת שאת מאוהבת.
ומאז התחילו הניחושים, הציפיות, התיקווה...
לא זה לכואב לאהוב אותו ככה חזק,
הרבה יותר כואב זה לאהוב אותו ולדעת שלעולם לא יהיה שלך.
והרי את יודעת את זה טוב מאוד, אז למה את לא מנסה להתרחק אלה רק מתקברת?
את אוהבת אותו, מה זה לא ברור?
את מתמודדת עם זה כל יום בבצפר,עם הפחדים האלה, עם הבעיות.
אך איך שאת באה לבית הדמעות זולגות,
את ניסגרת בחדר לכמה שעות ולא יוצאת משם.
את יוצאת רק אחרי שהכל מפסיק והדמעות מפסיקות.
ההורים שואלים אותך מה קרה אך את עונה ואומרת שכלום לא קרה אלא זה רק משו בעין,
אף אחד לא מודע לכאב שאת סובלת מידי יום,
אך זה בסדר, את חזקה, את תצליחי.
העיקר על תאבדי את התיקווה!
למה אתה לא איתי עכשיו?! אתה כה חסר..
ואת? למה את לא נותנת את היחס שחסר כ"כ עכשיו?
3|>
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
