אוקיי, דבר ראשון, בקשר לסיפור הבא -
החלטתי שלא לעשות את הסיפור על טוקיו הוטל, אלא להשתמש בפרטים שאני צריכה מטוקיו הוטל... לדוגמא:
יהיו בסיפור הבא תאומים (כמו טום וביל :]).
מקווה שזה בסדר מבחינת כולם, אם יש לכם דעה או פתרון אחר אתם מוזמנים לכתוב לי בתגובות, אני אשמח לשמוע רעיונות.
ועכשיו בקשר לפרק.
הסיפור מתהפך לגמרי החל מפרק זה, אבל זה לא יימשך עוד זמן רב כי הסיפור נגמר בפרק 32.
זאת אומרת עוד 4 פרקים.
העיצוב החדש בדרך. בינתיים, קבלו את פרק 29.
פרק 29
ניר: טוב עוד שעה יש מסיבת יומולדת לידידה.. אני הולך..
כתב ניר בצער.
לינוי: כבר מתגעגעת 3>
ניר: אני אוהב אותך, את יודעת?
לינוי: יודעת.. אבל תמיד כיף לשמוע . :]
ניר: אני אוהב אותך אני אוהב אותך אני אוהב אותך. כיף?
לינוי: לא יותר מלפגוש אותך שוב...
ניר: אני מבטיח לבוא בקרוב
לינוי: באמת?
ניר: נשבע
לינוי: ניר .. איך אני אחזיק מעמד בלעדיך?
ניר הרגיש שהוא נמס מבפנים.
ניר: לי עוד לא ברור איך אני מצליח לחיות כשאת לא איתי...
לינוי הרגישה מחנק כבד בגרון.
הם סיימו את השיחה וניר החל להתלבש ולהתארגן, כשלינוי לא יוצאת ממחשבותיו.
'אילו יכולתי הייתי הולך אלייך ברגל עכשיו...' חשב כשהוא אוסף את חפציו ויוצא לכיוון ביתה של דנה.
-
"כן, אני ידיד שלה.." ענה תום.
"בקיצור, העניין הוא ש.." החלה אלה לומר את מה ששיננה במוחה כל הדרך לביתו, אבל אז עצרה.
'מה אם דנה לא רוצה שהוא יידע שהיא אוהבת אותו? או שהיא רצתה לספר לו בעצמה...' אלה התחרטה על שבאה לביתו.
"כן?..." שאל תום.
"העניין הוא.. ש.. אני צריכה ללכת.." היא קמה מהר והתקדמה אל הדלת.
"רגע! מה?!" תום לא הבין וקם אחריה.
"מצטערת, אמרתי לדנה שאני יבוא אליה ו-"
"אבל למה באת לפה?" הוא הביט בה. היא שתקה.
"למה עשית את זה?" הוא שאל בשקט.
"באתי כי.."
"לא! לא למה באת! למה דחית אותי!" תום חיכה להסבר.
לאלה לא היו מילים.
"טוב אני רואה שאין לך כל כך מה להגיד, אז אני אזרוק ניחושים ותעני לי אם זה נכון או לא." אמר תום. אלה הנהנה.
"זה בגלל שאת לא נהנית איתי?" אלה הנידה ראשה לשלילה.
"זה בגלל.. המצב החברתי שלי?" שאל בדאגה. אלה, שמצבו החברתי של תום בכלל לא עניין אותה, הנידה שוב בראשה לשלילה.
"זה בגלל.... מישהי אחרת?..." ניחש, וצדק. אלה שתקה, ואחרי רגע הנהנה מעלה ומטה.
תום לא אמר מילה, וכך הם עמדו, כל אחד במחשבותיו, אחד מול השנייה מספר דקות.
"טוב.. אני הולכת.." החליטה אלה ופתחה את הדלת.
"ביי" אמר תום, אלה לא ענתה וסגרה אחריה את הדלת, יוצאת לכיוון ביתה של דנה שהיה יחסית קרוב.
-
דנה שמעה צלצול בדלת.
"שנייה!" היא קראה ומיהרה לפתוח את הדלת. היא מצאה מולה את אלה עם מבט מבולבל מעט.
"כנסי.." אלה נכנסה ודנה סגרה אחריה את הדלת.
"מה העניין? עוד שעה המסיבה את יודעת.." הזכירה לה דנה, וחיכתה לתגובה.
"טוב, קודם כל מזל טוב.." אמרה אלה והתיישבה על המיטה של דנה.
"רגע רגע, מה זה 'קודם כל'?" שאלה דנה בעצבים.
"תראי, לא שכחתי את היומולדת שלך, אני מודה שזה פרח לי מהראש בצהריים אבל באתי לפה להתנצל ו.." אלה חשבה איך לנסח את מה ששמעה, איך להסביר לה שהיא מרגישה משהו לתום, בלי לפגוע ברגשותיה של דנה.
"מתי באת לפה?" שאלה דנה.
"כשניר היה אצלך.."
"מה?" דנה לא הבינה.
"תקשיבי דנה, אני שמעתי את השיחה שלך ושל ניר. שמעתי מה סיפרת לו, ולא יכולתי להישאר פה." הרכינה אלה את ראשה.
קצב פעימות הלב של דנה גבר.
"שמעת....?" היא שאלה.
"כן.. ואני רוצה להגיד לך שאני לגמרי מבינה אותך, אבל העניין הזה כל כך הרתיע אותי כי.." היא נשמה עמוק.
"היה לי משהו עם תום."
-
ניר יצא מביתו וצעד לכיוון ביתה של דנה. כשהגיע אל הדלת הוא צלצל בפעמון, לפתע הדלת נפתחה והוא ראה מולו את דנה ומאחוריה את אלה.
"מה, איחרתי?" הוא גיחך, אך זה לא הצחיק אף אחת.
"מה נסגר? זאת לוויה או מסיבה פה?" ניסה ניר לעודד אותן, אך ללא הצלחה.
לפתע נהיה רציני, כשהבחין שמשהו לא בסדר בין השתיים.
"מה קרה כאן?" הוא שאל.
"אתה ידעת כל הזמן?" שאלה דנה, ניר ראה דמעות בעיניה.
"מה ידעתי?!" הוא נבהל.
"ידעת שאלה אוהבת את תום! ולא אמרת לי!" היא אמרה בקול רועד.
"לא! זה היה לפני שסיפרת לי דנה! לא יכולתי לדעת, גם לא חשבתי ש-"
"סליחה?!" התערבה אלה.
"רק היום דיברתי איתך, אמרת לי שאתה מבין למה אני כל כך עצובה!" רתחה אלה.
"נו, אני מבין! אמרת שזה בגלל מה שאמרתי לך!" כעס גם ניר.
"מה אמרת לי?! על מה אתה מדבר?!" היא לא הבינה.
"אמרתי לך שתום הוא חרא של ילד והכל! לא על זה כעסת?!" שאל ניר.
"מה פתאום! אני שמעתי את השיחה שלך ושל דנה היום, בגלל זה! אמרת שאתה מבין למה אני עצובה!" דמעות בצבצו גם בעיניה של אלה.
"אני לא מבין... מה קורה כאן? אתן כועסות עליי?" שאל ניר, עובר עם עיניו מדנה לאלה ומאלה לדנה.
"סליחה, אבל אני זאת שאמורה לכעוס. אני באה לכאן להתנצל, להגיד מזל טוב, לנסות לסדר הכל," רטנה אלה, "והכל מסתבך! אני לא צריכה את זה, עשיתי מה שיכולתי והייתי הכי כנה שיש! מצטערת!" היא סיכמה ויצאה מהבית.
"לאן נראה לך שאת הולכת?! את יודעת שמונית מגיעה לכאן בכל רגע לקחת אותנו לחגוג את המסיבה שלי!" אמרה דנה ויצאה אחריה, שתיהן עמדו על הכביש.
"חאלס כבר עם 'המסיבה שלי', 'אני מרכז העולם', את לא רואה וגם לא מנסה לראות מה יש לאחרים להגיד לך!" הצטרף אליהן ניר.
"ניר צודק!" אמרה אלה.
"אהה נכון, ניר תמיד צודק! אני סתם ילדה מגעילה, היחידה פה שאכפת לה מהחברים הכי טובים שלה, היחידה פה שלא עשתה רע לאף אחד בחיים, ואני אשמה!" צרחה דנה.
שלושתם התחילו להתווכח, עד שפתאום שלושתם שמעו צפירה חזקה ומחרישת אוזניים, ותוך שנייה היו שכובים על הכביש בחושך מוחלט, מחוסרי הכרה.
יצא ארוך...
אני מניחה שאתם מבינים מה קרה להם. ואם לא... הנה קצת ספוילרים שייתנו לכם רמז. :]
"דנה?"
-
"אלה? מתוקה שלי..."
-
'מה קורה כאן? איפה אני?'
-
"מה זה?!"
-
"מילה שלי."
-
'היום יום ההולדת שלה וככה היא צריכה לבלות אותו...'
-
מקווה שנשארתם במתח.
עד לפעם הבאה ^^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הכותבת :]