שלא ייגמר לעולם.

פרק 14

אורן הסתובב בטיילת, מביט בשמש ההולכת ונעלמת באופק.

'חשבתי שהיא סומכת עליי, איך היא בכלל יכולה להגיד את זה?' חשב לעצמו, מרגיש את הדמעות עולות שוב. הוא לך לאורך הטיילת, סגור בתוך עצמו. למרות שהיה מוקף בהמון אנשים, הוא הרגיש לבד לגמרי.

פתאום הבחין בפרצוף מוכר, יושב על מעקה של גדר המשקיף אל הים.

"אור?" הוא בא מאחוריה, והבהיל אותה קצת.

"סליחה.." אמר.

"חח זה בסדר, סתם.. קצת הוצאת אותי מהמחשבות." אמרה וחזרה להביט בגלים השקטים. אורן התיישב על הגדר לידה.

"דיברת עם סתיו היום?" הוא שאל אחרי שתיקה קצרה.

"לא. אני כמעט לא במלון בזמן האחרון..." אמרה בשקט.

"למה?" הוא שאל. פתאום אור הרגישה דחף לפרוק, דחף לספר למישהו את כל מה שעובר עליה, אבל לא מישהו כל כך קרוב אליה. מישהו כמו אורן.

היא החלה לספר לו את כל הסיפור, עד לפרטי פרטים, עליה ועל מתן. גם את הפרטים על היום ההוא בחדר, כשהגיעו למיטה, וגם על השיחה שלה ושלו מעבר לדלת. אורן הקשיב בדריכות.

'זה מתן שאני לא מכיר בכלל. היא באמת שינתה אותו...' חשב לעצמו.

"וזהו בערך..." סיימה אור את דבריה.

"וואו, לא היה לי מושג.. מתן לא דיבר איתנו על זה." אמר אורן.

"בטח הוא כבר שכח." אמרה אור וקימצה את ידיה לאגרופים.

"מה פתאום! מתן ממש לא עצמו בזמן האחרון, הוא לא יוצא מהחדר. האמת היא שהרגשתי שמשהו קצת לא בסדר איתו... אבל לא חשבתי שזה קשור לזה." אמר.

אור הרגישה צביטה בלב.

'שנינו סובלים... בשביל מה? אני סתם לוקחת את זה קשה מדי...' חשבה לעצמה.

"הכל בגללו..." היא חשבה בקול רם.

"בגלל מי?" שאל אורן, ורק אז היא הבינה שאמרה את זה בקול.

"אופק." אמרה, היא לא ניסתה אפילו להסתיר את זה מאורן.

"מי זה?" הוא שאל.

"לפני שבועיים נפרדנו. הוא היה חבר שלי חצי שנה. היה לנו מדהים ביחד, יצאנו לכל מקום ביחד, בבית ספר הסתובבנו רק ביחד, נתתי לו הכל... אפילו את הבתולים שלי." אמרה ובלעה את המחנק בגרונה.

"והוא..." היא נחנקה.

"מה קרה?" שאל אורן.

"הוא בגד בי... זה הדבר הכי מגעיל.. ודוחה.. ומחליא שעשו לי בחיים.. כל כך נפגעתי, לא יכולתי לסמוך על אף אחד יותר, והרגשתי נורא עם זה. ועכשיו כשפגשתי את מתן, החומה הזאת שבניתי לעצמי פשוט נפרצה. נפתחתי אליו כמו שלא נפתחתי לאף אחד מעולם, אפילו לא לאופק. ורק אחרי שבוע שהכרנו... הרגשתי מדהים איתו, הרגשתי שאנחנו פשוט נועדנו להיות ביחד... אבל אז גיליתי שיש לו חברה... ואתה יודע מה הרגשתי?" היא שאלה, כבר לא טורחת לנגב את הדמעות שהרטיבו את פניה.

"הרגשתי כאילו אני הבוגדת. הוא בגד בחברה שלו איתי. הרגשתי כמו האויבת של עצמי... ואני שונאת את עצמי על זה. אותי ואותו." היא אמרה בשקט.

השתררה שתיקה ארוכה.

"אני בטוח שהוא לא התכוון." אמר אורן לבסוף.

"אני בטוח שהוא לא סיפר לך רק כי הוא לא רצה לאבד אותך. אל תוותרי עליו." אמר אורן והביט בעיניה.

היא הביטה בו בחזרה, וראתה את הכנות בעיניו.

היא נאנחה אנחת ייאוש ארוכה.

"תודה... את גרמת לי להבין עכשיו משהו... אני חייב להחזיר אותה. ביי!" אמר אורן בהחלטיות ויצא אל המלון בריצה.

-

סתיו ומתן התיישבו על המיטה.

"אז.. מה קרה איתך ועם אורן?" שאל מתן.

"רבנו." היא אמרה.

"על מה?"

"הוא טען שמה שעשית לאור זה בסדר.. ואני טענתי שלא." היא אמרה, נמנעת מלהביט בו.

"מה? איך את יודעת מה קרה?" מתן שאל.

"אור סיפרה לי. ואני אמרתי לאורן. ואתה יודע מה חבר שלך אמר? שזה בסדר, ואם יש לך חברה שאתה ממילא לא אוהב אז אתה יכול להיות עם אחרות." אמרה סתיו, ושוב ניגבה את דמעותיה.

"אני לא מבינה איך היה לך לב-" החלה סתיו לומר, אבל מתן קטע אותה.

"לא היה לי. ואני מצטער על מה שעשיתי, אני יודע שזה ממש מגעיל, אני באמת לא התכוונתי." הוא אמר את מה שיושב על ליבו. סתיו הביטה בו וחייכה.

'הוא מקסים...' חשבה לעצמה, והתקרבה אליו קצת.

"אני בטוחה שאם היית אומר לה את זה היא הייתה מגיבה אחרת." היא אמרה.

"אמרתי, היא בחרה לא להקשיב... עכשיו באתי לנסות לדבר איתה, אבל אני רואה שהיא לא כאן." אמר מתן באכזבה.

"לא, היא כמעט לא במלון בזמן האחרון. היא בורחת..." אמרה סתיו.

"את יודעת אולי איפה היא יכולה להיות?" שאל מתן.

"אין לי מושג..." אמרה סתיו באיטיות, טובעת בעיניו של מתן. הם ישבו ממש קרוב, כמעט צמודים. השתררה שתיקה בחדר.

סתיו עצמה את עיניה וקירבה את ראשה לראשו. מתן היה מבולבל, הוא לא ידע מה לעשות. ראשיהם היו ממש קרובים... המצח שלה פגש בשלו...

הדלת נפתחה במהירות ואורן נכנס בדלת, מתנשף.

"מתן?! מה אתה עושה כאן?" התפלא אורן.

"אני חיפשתי את אור." הוא אמר וקם, מתרחק מסתיו.

"היא בטיילת." אמר אורן, ושם לב שסתיו לא מעזה להסתכל עליו.

"טוב, אני אשאיר אתכם לבד." אמר מתן ויצא במהירות, נחוש למצוא את אהובתו, ומנסה למחוק את מה שכרגע כמעט קרה.

סתיו ואורן נשארו לבדם בחדר, שותקים.

אורן התקרב לאט לסתיו והביט בה מלמעלה, כשהיא יושבת על המיטה.

הוא התיישב לידה, קרוב.

הכל מתבהר, אה? ;]

טוב.. ספוילרים.

"מה אתה רוצה?"

-

"הכל בשבילך."

-

"לא עכשיו."

-

"מה אתם עושים?!"

-

"אני מצטערת."

-

זהו. מותח? D:

את הפרק הבא אהבתי דווקא... יש למה לצפות. P: