טוב... קודם כל אני חייבת לכם התנצלות. אני מצטערת שלא העליתי פרק כבר הרבה מאוד זמן ומרחתי אתכם ככה... חברה שלי נזפה בי על זה XD
אבל המחשב עשה לי המון בעיות וגם בקושי הייתי בבית... אז תסלחו לי. 
טוב... לעניין אחר...
הזוכה במבצע היא... (תופים!):
לדעתי יצא ממש ממש מדהים... תהני. ;]
טוב קיצררר... בלי יותר מדי חפירות (מאוחר מדי) ... פרק 13!
פרק 13
"מה קרה?" שאל אורן מיד כשראה את סתיו יוצאת מהמעלית והתקדם לקראתה.
"חחח אתה לחוץ, איזה חמוד." היא צחקה וצבטה את הלחי שלו.
"היי!" אמר אורן ושפשף את לחייו.
"תגיד היה לך מושג שמתן כל כך מדוכא?" שאלה סתיו, והם התיישבו ליד אחד השולחנות בלובי.
"מדוכא? מה פתאום! הוא ותומר כל היום בחדר, תומר היה מספר לי אם היה קורה לו משהו." אמר אורן.
"זהו, שגם אור ככה כנראה, ולא שמנו לב בכלל."
"מה זאת אומרת?" אורן הרים גבה.
"אורן אתה עיוור? הם מאוהבים!!" קראה סתיו.
"מה?! אבל הם לא מדברים!" אמר אורן בטיפשות.
סתיו נקשה על ראשו.
"הלו, מישהו בבית?!" שאלה.
"באמת," התרצן אורן פתאום. "איך הם יהיו מאוהבים אם הם לא נפגשים בכלל?"
"הם מדוכאים בגלל שהם לא נפגשים! הכל בגלל אי הבנה... חייבים לסדר את זה." קבעה סתיו.
"רגע, אני רוצה להבין.. למה הם לא מדברים?" שאל אורן.
"אור הסבירה לי. הם היו ביחד והם כמעט שכבו כשהייתה לו חברה כל הזמן הזה והיא לא ידעה." אמרה סתיו, ולא יכלה שלהסתיר את הבעת הגועל על פניה.
"סתיו, הוא אהב אותה... הוא פחד שאם הוא יגיד לה הוא יאבד אותה." אמר אורן בהבנה, וסתיו פערה את פיה.
"אז אתה מצדיק אותו? הוא שיקר לה! הם כמעט פאקינג שכבו!" אמר סתיו.
"הוא בכלל לא אוהב את חברה שלו! מה זה משנה?" שאל אורן. סתיו נתנה לעצמה מכה בראש, כלא מאמינה.
"אז מה זה חברה בעיניך אורן? אם נמאס לך ממנה אתה יכול פשוט ללכת ולשכב עם בנות אחרות מאחורי הגב שלה? זה לא עובד ככה." אמרה סתיו, מנידה את ראשה מצד לצד.
"לא אמרתי את זה, כאילו.. עם יעל זה שונה, היא.." החל אורן לומר.
"זה לא שונה אורן," קטעה אותו סתיו. "מי יודע, אם ככה אתה חושב אז אולי אתה שוכב עם בנות אחרות מאחורי הגב שלי?!" פלטה, ומיד התחרטה.
"מה?!?!" אורן נדהם.
"לא.. זאת אומרת.." ניסתה סתיו לתקן את דבריה, אבל אורן עצר אותה.
"את חושבת שאני הייתי חושב בכלל לבגוד בך?! מה את חושבת שאני?!" אמר אורן והצביע על עצמו.
"אורן, אל תיקח את זה קשה.. אבל איך שדיברת על חברה של מתן, זה באמת היה נראה כאילו לא ממש אכפת לך..." אמרה בשקט, מקווה שאורן לא יכעס יותר מדי.
"אז את טועה!" אמר בתוקפנות.
"אולי לא? אני לא יודעת איך זה נהוג אצלכם, אבל אצלנו לא בוגדים ולא עושים דברים כאלה מאחורי הגב... לאור יש סיבה מוצדקת לכעוס על מתן. ואם אתה מצדיק אותו, אז אני לא יכולה לדעת אם אתה-"
"אני לא בוגד בך!" צעק אורן, והרגיש מחנק כבד עולה בגרונו.
"אכפת לי ממך, את הדבר הכי יקר שיש לי... אני לא מאמין שאת חושבת ככה. את לא סתם בשבילי." אמר אורן והסיט את מבטו הצידה, מסתיר את הדמעות שעומדות בעיניו. סתיו התרככה בן רגע.
"אורן..." אמרה בלחש.
"אתה יודע שלא התכוונתי, לקחתי את זה בחזרה, אוקיי?" החלה לומר.
"לא משנה..." אמר אורן באכזבה וקם מהכיסא, יוצא מהמלון ולא מביט לאחור.
סתיו ישבה כמה דקות בשקט, בראש מושפל, מתפללת שהאדמה תיפתח ותבלע אותה.
"אני מצטערת..." אמרה בשקט, מדמיינת שאורן שומע.
דמעה מלוחה זלגה על לחייה, ואחריה באו עוד ועוד... היא קמה משם והלכה לחדרה.
-
מתן ותומר ישבו בשתיקה על המיטה והביטו בטלוויזיה.
"אתה צודק..." לחש מתן. תומר פנה אליו.
"מה אמרת?" שאל.
"אתה צודק. אני צריך לדבר איתה. אני לא יכול לוותר עליה..." אמר, ספק לתומר, ספק לעצמו.
"טוב שאתה חוזר לעצמך. זה המתן שאני מכיר! תמיד משיג את מה שהוא רוצה." אמר תומר וטפח על כתפו של חברו.
"אל תהיה כל כך בטוח..." אמר מתן בשקט ויצא מהחדר, פונה אל חדרן של הבנות.
הוא ירד קומה במעלית, הלך לאורך המסדרון והגיע לדלת. הוא עמד מולה בהיסוס כמה דקות. לבסוף הרים יד חלושה ודפק קלות על הדלת.
אחרי כמה שניות פתחה סתיו את הדלת, עם עיניים אדומות וממחטה ביד. שיערה היה פזור ומקורזל ופניה עגומות.
"סתיו מה קרה?" נבהל מתן.
"אורן לא סיפר לך?" שאלה וקינחה את אפה.
"לא ראיתי אותו מהבוקר..." אמר מתן.
הייתה שתיקה קצרה.
"רוצה להיכנס?" היא שאלה לפתע.
'אולי להיות עם מישהו יעזור לי קצת.. לפחות עד שאור תחזור.' חשבה לעצמה.
מתן היסס.
'אולי זה לא רעיון טוב...' חשב. אבל לסתיו זלגה פתאום עוד דמעה קטנה על הלחי, והיא ניגבה אותה ברכות עם הממחטה. היא נראתה לו אומללה.
"אוקיי.." אמר ונכנס, סוגר אחריו את הדלת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הכותבת :]
