שלא ייגמר לעולם.

חדשות טובות!!

מכיוון שאני מפגרת, (><") גיליתי שהסיפור לא נגמר בפרק 32 אלא בפרק 34!

מצטערת על הבלבול... XDD

בסוף יש שיר שכתבתי... אם בא לכם לקרוא.

פרק 31

"טוב," התחיל הדוקטור והסיר את משקפיו, "הניתוח של דנה עבר בשלום אבל היא עוד צריכה לנוח מספר שעות עד שתעבור למחלקת אשפוז." מבט מודאג היה בעיניו של הרופא כעת, וניר הבחין בזה.

"מה עם אלה?" מיהר לשאול.

"מצבה של אלה לא טוב. אני חושש שהניתוח שלה לא עבר בהצלחה, והיא תישאר במחלקה אולי יותר מכמה שעות..." ניסה הרופא לומר זאת במילים עדינות. אך ניר הבין מיד.

"היא במצב קשה מאוד?" הוא שאל והתפלל בליבו שהרופא יפסול את דבריו.

"כן..." אמר הרופא בצער ועזב את החדר.

ניר היה כל כך עייף שתוך זמן קצר הוא נרדם מבלי לשים לב, אך כל כך הרבה מחשבות הטרידו אותו שהוא התעורר כל כמה דקות.

-כעבור שעתיים-

"דנה...?" דנה שמעה קול מעיר אותה. היא פקחה את עיניה בקלות הפעם והרגישה הרבה יותר טוב מקודם, אך עדיין הרגישה חלשה וכאובה.

היא ראתה מולה את האחות.

"איפה אני?" שאלה דנה, מעבירה יד על פניה. אך משהו הרגיש לה מוזר, כאילו פניה מחוררים.

"דנה, את ככל הנראה לא זוכרת אבל לפני כמעט 12 שעות את נפגעת ממשאית יחד עם החברים שלך סמוך לביתך." אמרה האחות, דנה לא האמינה למה ששמעה. היא הביטה סביב ומיד הבינה.

"אני בבית חולים?! איפה ניר ואלה?!" היא נבהלה וקמה לישיבה, מחפשת את חבריה בחיפזון.

"אלה בחדר אחר, היא עדיין עוברת את הניתוח שאת עברת לפני שעתיים. מצבה של אלה חמור משלך." דנה הרגישה דמעות מציפות את עיניה.

"וניר...?" היא פחדה לשאול.

"ניר בסדר, תוך כמה ימים אני מאמינה שהוא כבר יוכל לצאת. אני מעבירה אותך עכשיו לחדר שלו, תאלצו להיות ביחד לימים הקרובים-"

"יש!!!" צרחה דנה ומיד כיסתה את פיה כשכל האנשים בחדר הסתכלו אליה. היא הסמיקה.

'אני לא אשאר לבד, ניר בסדר!' חשבה ושמחה בליבה.

האחות אחזה במיטת החולים שעליה שכבה דנה והחלה להזיז אותה לכיוון הדלת.

"רגע, מה עם אלה?" שאלה דנה והביטה אחורה אל האחות.

"אני אודיע לך ברגע שנדע מה מצבה." אמרה האחות.

הן עברו דרך מסדרון ארוך והאחות פנתה אל המעלית, היא לחצה על הכפתור שהורה למעלית להגיע.

תוך כמה שניות נפתחה בפניהן מעלית גדולה ומרווחת, דנה מעולם לא ראתה מעלית גדולה כל כך.

האחות הכניסה את המיטה המתגלגלת למעלית ושתיהן ירדו קומה אל מחלקת אשפוז.

-

ניר שמע את דלת החדר נפתחת ומיד פקח את עיניו. הוא ראה את מי שציפה לראות, וניסה לקום אך המכשירים שחוברו לידיו ובטנו לא אפשרו זאת.

"דנה!" הוא קרא אליה. על פניה של דנה התפרש חיוך רחב.

"ניר אתה בסדר!" דמעות עלו בעיניה. האחות דחפה את המיטה על יד המיטה של ניר.

"אני מיד חוזרת לחבר אותך למכשירים. אל תזוזי." אמרה האחות ועזבה את החדר.

דנה קמה מהמיטה וקפצה על ניר בחיבוק גדול, ואף על פי שזה מאוד הכאיב לשניהם, הם היו צריכים את זה וקשה היה להם להתנתק אחרי זה.

"אלה עדיין בניתוח..." אמרה דנה והשפילה מבט.

"דנה, אני לא חושב שהיא סתם במצב קשה." אמר ניר.

"מה זאת אומרת?" היא שאלה.

"לפי מה שהרופא אמר... אלה-" הדלת נפתחה וצוות הרופאים נכנס לחדר, ויחד איתו מכשירים ואינפוזיות.

"אנחנו מחברים אותך עכשיו, דנה. אל תזוזי." ביקש הרופא והוציא חוטים ומחטים, מפריע לניר בדבריו.

הרופאים חיברו את דנה למכשירים ויצאו, חוץ מדוקטור כהן.

"שלום דנה, אני דוקטור כהן, ניר כבר מכיר אותי," הוא חייך אל ניר וניר החזיר לו חיוך יבש, "אתם תישארו כאן ביחד עוד מספר שעות ואז אני אעביר אתכם להתאוששות, שם תבלו כמה ימים טובים ביחד.. יש שם תנאים יותר טובים." אמר הרופא.

"אם את צריכה משהו, תלחצי כאן." אמר הרופא והצביע על כפתור אדום מאחורי המיטה של דנה.

"תודה." חייכה דנה.

"טוב, אני אשאיר אתכם לבד..." אמר הרופא ועזב את החדר.

שתיקה קצרה שררה בחדר.

"אני עדיין לא מאמינה שאנחנו כאן..." אמרה דנה וסרקה את החדר, ושוב הרגישה דמעות עולות בעיניה.

"די, דנה, הדבר האחרון שצריך עכשיו זה להישבר." אמר ניר וניגב את דמעותיה.

"נהיה חזקים בשביל אלה." הוא הוסיף. דנה משכה באפה.

"אתה צודק, אנחנו עוד במצב טוב... מעניין מה קורה איתה." הרהרה.

"אהה, מה התחלת להגיד קודם על אלה?" שאלה דנה.

"אה כן, העניין הוא ש..." הוא קצת היסס, "אני חושב ש... אלה בסכנת חיים.." הוא אמר, כמעט בלחש.

"מה?!" ליבה של דנה החסיר פעימה.

"את מכירה את הרופאים, תמיד מנסים שהכל יישמע לא רציני... לי זה נשמע רציני מאוד. אני חושב שהמצב של אלה ממש ממש רע." הוא אמר שוב, בשקט.

דנה לא ידעה איך לעכל זאת.

"אתה לא יודע כלום, ניר." היא כעסה.

"אני אומר לך,"

"לא! אתה לא מחליט מה המצב של אלה! לי הרופאים אמרו שהיא במצב קשה, וככה אני מאמינה. צריך לחשוב חיובי, למה אתה פסימי?!"

"אני לא פסימי! אני רק אומר ש-"

"אז אל תגיד." קבעה דנה והסתובבה עם הגב אליו. היא שוב הרגישה דמעות חונקות את גרונה.

'לא... אני לא בוכה. אני חזקה בשבילך, אלה.'

ספוילרים.

"דנה... דנה?"

-

"כנראה.."

-

"אממ.. ל.. מישהי.. ידידה."

-

"האמת ש.. כרגע, לא משהו."

-