שלא ייגמר לעולם.

עוד 2 פרקים זה הסוף...

פרק 30

דנה פקחה את עיניה באיטיות, היא הרגישה שהעפעפיים שלה כבדים כל כך. היא התאמצה ופקחה את עיניה וניסתה להרים את ידה, ללא הצלחה.

'אח, מה זה? מה קורה כאן?!' היא חשבה, היא ראתה מטושטש מאוד. לפתע הבחינה בגוף גדול נעמד מולה.

"דנה?" היא שמעה קול מעומעם.

היא ניסתה להוציא קול ולא הצליחה, זה דרש יותר מדי מאמץ.

"אא.." זה כל מה שהצליחה לפלוט בקושי.

"אני הרופא שלך, את צריכה לנוח. אל תתאמצי." היא שמעה.

'רופא?! מההההההה?!' היא נבהלה וניסתה לראות ברור, אך ללא הצלחה.

"תסגרי עיניים, דנה. תשכבי, תנוחי, אני אחזור מאוחר יותר. תנסי לישון." קולו העמוק של הרופא נשמע שוב, והגוף הלך והתרחק עד שנעלם מעיניה של דנה.

היא ניסתה שוב ושוב לחדד את ראייתה, אך לבסוף נכנעה ועצמה את עיניה, ושקעה בשינה.

-

אלה חזרה להכרה אך לא הצליחה לפקוח את עיניה. היא לא הצליחה לזוז ולא להוציא קול.

'מה קורה כאן? איפה אני?' חשבה כשהיא מנסה בכל הכוח לזוז, לדבר, לראות.

היא רק שמעה קולות, צפצופים של מכונות וצעדים של בני אדם.

לפתע הרגישה יד אוחזת בידה.

"אלה? מתוקה שלי..." היא שמעה את קולה של אמה ומיד אחר כך הרגישה נשיקה עדינה על המצח.

'אמא!!!' היא רצתה לצרוח ולחבק אותה, אך היא אפילו לא הצליחה לראות את אמה.

"דוקטור! אני חושבת שהיא קמה!" היא שמעה את אמה צועקת.

'דוקטור?! מה הולך כאן?! אני חולה?!' אלה לא הבינה מדוע היא לא מצליחה לעשות דבר, חוסר האונים הזה הציק לה. היא רק רצתה לראות היכן היא נמצאת, מי נמצא לידה. אבל היא לא הצליחה לעשות מאומה.

-

ניר פקח את עיניו ומיד ראה ברור. הוא ראה סביבו מיטות חולים ואנשים מאושפזים, חלקם מטופלים על ידי רופאים וחלקם רק שוכבים ונחים. הוא נרתע.

"איפה אני?" הוא שאל את אחת האחיות שעמדה בקרבתו.

"התעוררת! אני אקרא לדוקטור. חכה." היא חייכה והלכה לאיטה לחדר אחר.

ניר הביט בגופו וחטף בחילה. ידיו היו מכוסות פצעים וחתכים. הוא מישש את פניו והרגיש צלקות ודם יבש.

"מה זה?!" הוא נבהל והסיר ממנו את השמיכה שכיסתה אותו. הוא מצא את עצמו לבוש בגדי חולים נקיים. הוא הרים את חולצתו וכמעט איבד את הכרתו. תפר גדול עבר לכל אורך בטנו של ניר, יחד עם תפרים קטנים מסביב.

הוא נדהם, ניסה לשחזר מה קרה לפני שאיבד את הכרתו אך לא הצליח להיזכר מה קרה.

מיד נכנס לחדר רופא עם שתי אחיות, הוא התקדם לעברו והביט בו.

"שלום ניר, אני דוקטור כהן. אתה נפגעת בתאונה בכביש יחד עם שתי חברות שלך... חכה רגע.." הוא אמר ודפדף בדפים שבידיו.

"אלה ו... דנה אני חושב." אמר לבסוף. ניר נלחץ.

"מה קרה להן?! איפה הן?!" הוא שאל וחיפש אותן בחדר. הרופא נאנח.

"אתה יצאת במצב קל מהתאונה, ניר. אבל לצערי החברות שלך היו יותר קרובות למשאית ממך, ומצבן... חמור." אמר הרופא והרכין את ראשו. ניר הרגיש את הדם זורם מהר בגופו.

"איפה הן?!" הוא שאל, הוא החל להזיע קצת.

"הן במחלקת טיפול נמרץ, אתה במחלקת אשפוז. תוכל לראות אותן כשיסתיים הניתוח שלהן." הרופא הביט בשעון ואז חייך.

"הניתוח היה כבר לפני שעה, אני אלך לבדוק מה איתן ולראות אם הניתוח עבר בהצלחה. אם כן, הן יעברו למחלקה הזו ותוכלו להישאר פה כמה ימים ביחד עד שתחלימו. אם לא..." הרופא עצר. ניר בלע את המחנק בגרונו.

"אם לא, אני חושב שהן יצטרכו להישאר בטיפול נמרץ עוד כמה שעות.." אמר הרופא בשקט.

עוד לפני שניר הספיק להגיב, הרופא הקדים אותו.

"אני מציע שתנוח, אני אודיע לך אם משהו יקרה." אמר הרופא. ניר הביט בו בדאגה.

"מילה שלי." חייך הרופא, ושלח יד אל ראשו של ניר, ליטף אותו ועזב את החדר, מותיר את ניר לחוץ ומודאג.

'היום יום ההולדת של דנה, וככה היא צריכה לבלות אותו... בבית חולים.' חשב ניר, והרגיש מחנק כבד בגרונו.

"לא לבכות... לא לבכות..." לחש לעצמו ובלע שוב ושוב את המחנק.

הדקות עברו לו כמו שעות, והוא לא הסיר את מבטו מהדלת בציפייה לכניסתו של הרופא עם תשובה. הוא התפלל בליבו שהבשורות יהיו טובות.

דלת החדר נפתחה וניר התמלא ציפייה. הרופא נכנס ונעמד ליד מיטתו, ניר ניסה לקרוא את הבעת הפנים של הדוקטור.

"מה איתן?..." שאל ניר.

ספוילרים:

"היא במצב קשה מאוד?"

-

"וניר...?"

-

"יש!!!"

-

"מה זאת אומרת?"

-

"אה כן, העניין הוא ש..."

-

"אז אל תגיד."

-

מקווה שאהבתם. אני כרגע כותבת את הסיפור החדש... חברה שלי קראה אותו ואמרה שהוא מוצא חן בעיניה.