שלא ייגמר לעולם.

אוקיי... אני בדילמה.

יש לי רעיון חדש לסיפור שלדעתי יכול לצאת יפה, אבל... זה הולך להיות סיפור על טוקיו הוטל.

ברור לי שחלק מהקוראים לא (או אפילו ממש לא) אוהבים את הלהקה, וברור לי שחלק כן אוהבים אותה...

ברור לי גם שאולי חלק מהקוראים יתנגדו לרעיון בטענה ש"יש מספיק בלוגי סיפורים עליהם", "עוד פעם הם?" וכל מיני כאלה...

אני רק אעשה את הסיפור (במידה ואני אעשה) על מידע בסיסי של הלהקה כמו שמות, קשרים משפחתיים (תאומים XD) וכאלה...

אני ממש לא הולכת לשים כאן תמונות ולכתוב כמה שהם מושלמים והכל. (אני במקרה אוהבת אותם, אבל זה עניין פרטי שלי ואני לא אפרסם אותו בבלוג הסיפורים שלי.)

אני רוצה לדעת מה אתם חושבים על העניין.

עדיין לא התחלתי לכתוב, ככה שאני רוצה לדעת אם להתחיל לכתוב אותו או לא. תנו לי תשובה בתגובות... זה מפריע לכם אם הסיפור הוא על טוקיו הוטל או לא?

ועכשיו אחרי החפירה המעמיקה הזאת... פרק 28. Enjoy :]

פרק 28

"מה זה היה?" שאל ניר.

"זה.. כלום." אמרה אלה, עקפה אותו ומיהרה אל חדרה.

"חכי שניה!" הוא קרא אחריה ורץ בעקבותיה במהירות.

הוא נכנס לחדר ומצא את אלה יושבת על המיטה ומוחה את דמעותיה. הוא קפא.

"אלה..." הוא אמר בשקט והתקרב אליה, מתיישב לידה ומלטף את שיערה.

"אני לא התכוונתי.." היא התייפחה.

"אלה מה יש? תסבירי לי..." שאל ניר ברוך וחיבק אותה, אלה נשמה עמוק וניסתה לשלוט בקולה.

"ניר תבין, זה קשה... אף פעם לא היה לי.. "אלה התקשתה לדבר בגלל הדמעות, והיא עצרה לנשימה עמוקה.

"אף פעם לא היה לי חבר אמיתי.. ו.." היא משכה באפה.

"כשעשיתי אצלו את העבודה.. הרגשתי.. טוב." אמרה אלה וכיסתה את פניה, כשהיא נזכרת במה ששמעה אצל דנה.

ניר חשב שהוא מבין.

'היא בטח מפחדת מהתגובה שלי כי צעקתי עליה אתמול...' חשב בליבו והצטער.

"אלה אני ממש מצטער, אני יודע למה את עצובה.." אמרה וניגב את דמעותיה. היא הרימה אליו את פניה, הם הביטו אחד בשנייה כמה דקות בשקט.

"אתה.. יודע?" שאלה.

"כן, אני מבין למה את מתביישת בזה.. בגלל השיחה שלנו." ניר דיבר על השיחה שלו ושל אלה, ואילו אלה חשבה שהוא מדבר על השיחה שלו ושל דנה.

"אני כל כך שמחה שאתה מבין אותי.." אמרה אלה ומשכה שוב באפה.

"זה כל כך קשה.. אני.. חושבת שהתאהבתי בו." עיניה של אלה התמלאו שוב דמעות כשנזכרה בכך שדחתה את תום, לטובת דנה.

"אני מצטער.." אמר ניר והצמיד אותה אליו לחיבוק ממושך.

הם ישבו בחדרה של אלה עוד כמה דקות, וניר עזב את ביתה, מותיר אותה עם מחשבותיה.

-          בשעה 17:00-

אלה צפתה בטלוויזיה, כשקיבלה טלפון. היא קמה לענות.

"הלו?"

"אלה... זה תום."

"תום?" שאלה אלה בחשש.

"אני.. רציתי לשאול אם-"

"חכה רגע, אני באה אליך עכשיו. אני צריכה לדבר איתך." אמרה אלה והרגישה מחנק בגרונה.

"טוב.. אני מחכה."

"ביי.." אמרה אלה וניתקה את השיחה. היא זרקה על עצמה משהו חם ויצאה לכיוון ביתו של תום.

-

דנה ישבה בחדרה כשהיא מחזיקה את הפלאפון בידה ומתלבטת אם להתקשר לאלה או לא.

'כבר נתתי לה מספיק זמן להיזכר ביום הולדת שלי, עוד ארבע שעות נוסעים לחגוג.. אולי כבר עדיף שאני פשוט אתקשר להזכיר לה.' חשבה, אבל היססה. לבסוף החליטה להתקשר.

"הלו?" היא שמעה את אלה.

"אלה.."

"כן דנה?" ניסתה אלה להישמע רגועה.

"אממ.. מה.. קורה?" ניסתה דנה למשוך את השיחה.

"בסדר. אני יכולה לבוא אלייך עוד.. שעה ככה?" שאלה אלה. דנה הסכימה והניחה שזה בגלל שהיא רוצה להתנצל ולפצות אותה.

-

ניר הגיע הביתה והתחבר לאייסיקיו. הוא דיבר קצת עם חבריו, ואז קיבל הודעה ממשתמש שלא ברשימת המשתמשים שלו.

ניר: מי זה?

___: זאת לינוי.. זוכר אותי? (:

ליבו של ניר הפסיק לפעול, הוא הרגיש את לחץ הדם שלו עולה. הוא התעשת וכתב:

ניר: רגע.. אהה! לינוי הקרצייה הזאת! בטח שאני זוכר..

הוא צחק לעצמו. לינוי צחקה גם היא כשראתה את ההודעה.

לינוי: כן, אין ספק שזה ניר שלי.

'ניר שלי..' חשב ניר ועברה בגופו צמרמורת נעימה.

הוא ולינוי דיברו שעות מבלי לשים לב לזמן שטס. היו להם נושאי שיחה רבים כל כך, שניהם דיברנו בלהט ובהתרגשות, צוחקים ומדברים על כל נושא שבא להם, כמו בימים ההם.

-

תום שמע דפיקות בדלת. היא בדק שוב במראה שלא נראים כל סימני בכי בעיניו ופתח את הדלת.

"היי.." אמר בראש מורכן, הוא לא יכול היה להסתכל לה בעיניים.

"אפשר להיכנס?" שאלה, הוא הזמין אותה פנימה ושניהם הלכו לחדרו.

"אז.. על מה רצית לדבר?" שאל תום, לא יודע מה לומר.

"רציתי לדבר על מה שקרה היום בבית שלי." אמרה אלה והתיישבה לידו. היא שיחקה אותה לא מתרגשת, למרות שבפנים פחדה להתמוטט מרוב התרגשות.

"אוקיי.. אני אשמח לשמוע הסבר." אמר תום, אלה הרגישה צביטה קטנה בלב ולא ידעה היכן להתחיל.

"אז ככה.. אתה.. מכיר את דנה נכון?"

מקווה שאהבתם... ^^

ולספוילרים:

'אילו יכולתי הייתי הולך אלייך ברגל עכשיו...'

-

"כן, אני ידיד שלה.."

-

"זה בגלל.... מישהי אחרת?..."

-

"רגע! מה?!"

-