פרק 1
"החיים כל כך קשים בלי אהבה".
כמה שהמשפט הזה נכון
הכל התחיל בזה ששוב הציקו לי בכיתה.
*ד"א אני סבינה בת 15*
והיום שוב הציקו לי,החירות הזו ,כל כך נימעס לי ממנה.לספר לכם למה היא מציקה לי?
את האמת אין לי מושג.
אני לא מקובלת בשכבה שלי,אבל קורה שאני מדברת עם המקובלים.
למשל כמו היום.היום דיברתי עם עידו.
*עידו הוא סוג של מלך השכבה,כל הבנות דלוקות עליו והיו לו יותר חברות ממה שאפשר לספור,כרגע (לצערי) חירות חברה שלו*.
דיברתי איתו משום שרציתי לדעת עם חברו הטוב שגיא תפוס.
הוא ענה לי שלא ואני ביקשתי את עזרתו כדי להתחיל עם שגיא.
הוא השיב בחיוך ואמר שיעזור לי,
אבל על פניו הוא ניראה כאילו הוא עצוב,כאילו הוא בכלל לא רצה לעזור לי ,אני לא יודעת למה.
רציתי לשאול אותו,אבל היתביישתי.
פיתאום קלטתי את חירות מגיעה היא הסתכלה עליי בפנים זועפות והתחילנו לריב (שוב).\
ניסיתי להסביר לה,אפילו נשבתי שלא קרה כלום הרי בסה"כ דיברתי איתו.
ברגע זה היא פשוט לקחה את עידו לצד ואמרה
לו:"אם תמשיך לדבר עם הילדה המכוערת הזו ,
אני נשבעת לך שאני אזרוק אותך!מובן?!".
ברגע זה עידו היתעצבן מאוד והחזיר לה.
"את יודעת מה?,נמעס לי ממך ומהשטיות שלך תעזבי אותי בשקט!
את פשוט מגעילה אותי כל הקנאה הזו!
זהו זה ניגמר...לתמיד!!!".
חירות ניראתה מוזר,היא לא ידעה מה להגיד,ועידו? עידו ניראה מאושר,כאילו הוא רק חיכה לרגע הזה להיפרד ממינה.
חירות ניראתה זועמת.
ואני? אני שמחתי! סוף סוף מישהו הכניס לנבלה הקטנה.
כשניכנסנו לכיתה היא חיכתה לי ליד הדלת והיסתכלה עליי בפנים זועפות ומפחידות,התיישבתי בשולחן שלי וקיבלתי פתק.בפתק היה כתוב ,
"אני מקווה שאת יודעת מה
הולך לקרות לך אחרי הלימודים.
חירות"
**********************************************
בקרוב הפרק הבא
שווה לחכות!!! ;)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
