"האהבה הראשונה שלי"

פרק 2:

-בסוף הפרקר הקודם:

כשניכנסו לכיתה היא חיכתה לי ליד הדלת היסתכלה

 עליי בפנים זועפות ומפחידות,

התיישבתי בשולחן שלי וקיבלתי פתק,בפתק היה כתוב:

"אני מקווה שאת יודעת מה

הולך לקרות לך אחרי הלימודים

                             חירות."

באותו הרגע התיישב לידי עידו,הוא חטף מידי את המכתב קרא אותו ואמר:

"אלתידאגי כל עוד את איתי אף אחד לא יפגע בך".

בזמן השיעור עידו שלח לי פתק, בפתק היה כתוב:

" בא לך לבוא אליי היום ב-19:00?

 אני עושה מסיבה כולם יבואו!".

כתבתי לו:"אוקיי...אני אגיע"

וככה ניגמר השיעור,בהפסקה פגשתי את עידו ליד המגרש שאלתי אותו למה הוא נפרד מחירות.

שמעתי את ה"שיחה" שלהם אבל רציתי לראות מה הוא יגיד לי,

הוא אמר לי שהוא כבר לא אוהב אותה יותר

 ונמעס לו ממנה וחוץ מיזה הוא גם אמר לי שהוא אוהב מישהי אחרת.

אני כמובן שאלתי מי,אך הוא לא ענה.הוא רק אמר:

"אני לא יכולה לספר לך,זה פשוט אישי מידי".

פתאום נשמע הצלצול רצנו מהר לכיתה,עידו שלח לי את המספר שלו ואני שלחתי לו את שלי,

חירות ראתה אותנו מתכתבים וממש השתגעה,אבל לי?,לא היה אכפת.

                         ***

[

השעה 13:00-סיום יום הלימודים.

בשער כבר חיכו לי חירות וחברותיה ראיתי אותם אבל לא היסתכלתי,

פשוט המשכתי ללכת.

הן ראו אותי ובאו אחרי,הן התחילו לקלל אותי.

חירות צעקה:

"תיראו את המכוערת הזו,חושבת שעידו שם עלייה".

*חברותה של חירות לא ידעו שעידו זרק אותה.*

אז צעקתי חזרה  :"את מדברת?לפחות אותי הוא לא זרק"!.

חברותייה היתפלאו, חירות היתעצבנה עוד יותר ואחרי בערך 5 שניות מצאתי את עצמי על הריצפה, חמש בנות מרביצות לי ואני חסרת עונים ,

באיזה שהו שלב עיבדתי את ההכרה

"מה שאני זוכרת שהייתי מלאה בדם".

זה מה שאמרתי לרופא שבדק אותי.

אחת המורות מצאה אותי על הרצפה ומיד התקשרה לאימי ולבית חולים.

אימי דאגה מאוד.

היא באה הכי מהר שיכלה.

כשקמתי לא הבנתי איפה אני אז אימי הסבירה לי איפה אני ומה קרה.

אמא שלי הלכה הביתה אז ביקשתי ממנה להביא לי  את היומן שלי.

הפלאפון שלי צילצל. זה היה עידו. עניתי לו

אני:"הלו"

עידו:"הי, איך את מרגישה"?.

אני:"קצת יותר טוב,תודה".

עידו: "היתפלאתי למה לא באת למסיבה,

אז סיפרו לי שאת בבית חולים,אני לא אוכל להגיע עכשיו

אבל מחר אני אביא לך הפתעה".

אני:"אוקיי...אז ניפגש מחר?".

עידו:"כן,מחר...ביי ו...תרגישי טוב".

ואז הלכתי לישון.

כשקמתי השעה הייתה בערך 10:00

ראיתי את היומן שלי מונח על מיטתי בבית החולים ופתק מאמא:

"הייתי חייבת לרוץ,אני אחזור עד 11:30,

 נשיקות אמא"

התחלתי לכתוב ביומן.

ואז דפקו בדלת אמרתי :"פתוח"

ואז אני לא האמנתי למראה עייני....

עד כאן לבנתיים ;)

מקוות שאהבתם את הפרק...

נישמח לקבל ביקורות בונות ..

זה יעזור לנו מאוד D: