Life's no story book

המחשבות על קצונה רודפות אותי 

נפלא לדעת שגיליתי מה הטריק של המוח האנושי. טוב אולי רק שלי.

בלילה אני דרמטי. בלילה אני שמח או עצוב. בלילה אני רואה רחוק. אני אומר "מחר יהיה טוב. מחר".

בבוקר אני בעיקר דכאוני. בבוקר אני מפחד. אני מחפש סיבות לבטל את כל מה שאני חושש ממנו. בבוקר אני לא רוצה קצונה, היא מרתיעה אותי נורא.

ואז אחרי כמה שעות זה מתמתן ואני מתחיל לחשוב על העתיד שלי.

יש לי בעית פדנטיות קשה מדי. אני שונא את זה, כל הזמן צריך לדעת מה יהיה בהמשך. אין לי נחת.

גלגול עיניים זה שריר בלתי רצוני