הלוואי והייתי יכולה לספר את הדברים האלה שהלב רוצה אבל הפה לא יכול
שללב כבר כואב מלהכיל
ולדמעות כבר נמאס מלרדת
והיד כבר כואבת מלכתוב עליהם
ולראש כבר נמאס מלחשוב עליהם
הלוואי שיכולתי הלוואי !
אבל כל אחד מגיב חושב אומר ומרגיש אחרת
וזה קשה לי לקבל את זה
קשה לי שאחרי כל מה שעברתי , לבד
אני עוד צריכה לקבל על זה ביקורת.
זה היה ונגמר ובאמת טוב שכך
אבל אני אף פעם לא אצליח להוציא את זה מהראש שלי
אני אף פעם לא אצליח לשכוח
תמיד יהיה את המישהו בעל הלב הטוב והמלא ברגישות שיזכיר ויחזיר אותי אל אותה תקופה חשוכה.
אז נכון , עכשיו אני לא לבד
יש לי את המספר אנשים שאני כן חשובה להם
אבל כשלוחצים על הכפתור הזה
לא משנה כמה אנשים יאהבו אותי
וכמה אנשים יהיו סביבי
באותו הרגע אני הכי לבד בעולם
כי עברתי את זה לבד
והתמודדתי עם זה לבד
והייתי לבד מול כל העולם !
אני לא מאחלת לאף אחד לעבור את זה או לחוות את זה
ואפילו לא לטעום מאותה תחושה נוראה
של האי רצון לקום בבוקר
אבל אין איש אחד בעולם הזה שיכול לשפוט אותי או כל בנאדם שבוחר להתמודד בצורה הזאת
פשוט צריך לעבור את הייסורים ואת הסבל הזה כדיי להבין
מה זה לבחור בפיתרון הפשוט והקל הזה
של הבריחה
וכמה הוא לא באמת פשוט
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
© מאוהבת
