so fucking special

דיי. מספיק. דיי כבר.

הראש כואב. מחשבות תפסיקו להתרוצץ כבר.

"נץ, פורש כנפיים, הסדק נפער. הגבול כמו מיתר. בשמיים. בשנת 2000, אני מיותר. כל יום אותו דבר."

אז זהו, שלא כל יום אותו דבר. עברתי יומיים של טיול מטורף וכיפי בצפון שכלל ראפטינג ריינג'ים, ישיבה על שפת נהר הירדן בלילה...ואז. בום.

הגעתי הביתה ו.. הכל התפוצץ.

שוב בדיכאון.

נו מה אפשר כבר לעשות.

נלך לישון. כי נמאס.

דיי. מספיק כבר. מחשבות, תעזבו אותי.

עזבו, כשהמחשבות הזויות, הפוסט הזוי. אנ'לא במצב לכתיבת פוסט, ובכל זאת עושה את זה. אולי כי אני חושבת שככה אני אפרוק את התיסכול.

שיהיה לכם לילה טוב, כי אני לא בטוחה שאצלי הוא יהיה ככה.

הילה.