Das Band Tokio Hotel

יוהו איזה פחד כרגע הייתה רעידת אדמה קטנה ונפל על אחותי בקבוק! חעחע..~.^

התכוונתי לתרגם את התוכנית של JB kerner (תמונות וקישורים בפוסט הקודם)..

אבל בבלוג של קאסי תרגמו לפני..

אז קרדיט לבלוג של קאסי! -פה-!

תרגום -

כל ההערות והכל הם של המתרגמת ולא שלי!

בהתחלה הוא מציג את טוקיו הוטל ומספר עליהם קצת ומספר על זה שהם מקום ראשון במצעדים בישראל ושהם הגרמנים הראשונים שהצליחו בישראל ועכשיו הראיון:

K: אתם חושבים שהצרחות של הבנות הן שונות?

ביל: לא, אני חושב שלא (צוחק).

טום: שואלים אותנו את זה לעיתים קרובות. לא ממש קל לענות על זה, אבל אני חושב שאין הרבה הבדל.

K: הישראליות או הצרפתיות למשל? (הקהל מתחיל לצעוק בוז, בגלל צרפת!)

טום: זה לא קשור למדינה. זה אותו דבר בכל מקום.

K: אני חושב שזאת תופעה שתמיד עוטפת אתכם. לכל מקום שאתם לא הולכים יש בנות צורחות, אבל אין מה לעשות.למשל האולפן שלנו נמצא במצב של מארב ע"י המעריצות מהבוקר וזה משהו שאי אפשר בלעדיו. לא מזמן שמענו על מעריצות שהקימו עיר אוהלים רק כדי לנסות לראות אתכם מקרוב בהופעה שלכם. האם יש לכם כוכבים שבשבילם הייתם עושים דברים דומים?

ביל: אני לא יכול להבין איך אפשר לחיות באוהל, אני כ"כ לא טיפוס של זה. אני האנטי מעריץ הכי גדול של זה. אני חושב שמגיע ריספקט גדול לכל מי שעשה את זה. זה מטורף...מישהו מוכן לעשות את זה בשבילי ולמעני.

K: אתה בעצמך אספת פעם חתימות או שלחת מכתבים?

ביל: הייתי מעריץ ממש גדול של NENA וכשהייתי בן 6 או 7 שלחתי לה מכתב ובאמת קיוויתי שהיא תענה לי עליו.

הייתי עומד מ5 בבוקר כדי להיות שורה ראשונה בהופעות שלה.

טום: גם אני הייתי נוכח שם(ביל הכריח אותי).

K: סיפרת לה על כל זה כשפגשת אותה?

ביל: אני חושבת שהיא כבר יודעת על זה,

ובכלל, כל אחד בשלב מסויים של החיים מעריץ משהו..וזה נפלא כי אתה חווה משהו שמח. אחרי זה יש מה לספר לחברים, ולטום...

K: אוקי אז ז"א שקודם לחברים ואז לטום.

טום: כן, אז קודם לחברים ורק אח"כ לטום!?!, (צוחק)

K: הבנו את הרמיזה. אז ככה. השתלטתם על גרמניה, חצי אירופה וישראל. איך זה קרה עם ישראל?

ביל: זה קרה בזכות המעריצים שלנו בישראל. הם אספו חתימות בבקשה שנופיע אצלם. לא תיארתי לעצמי בכלל שמכירים ושומעים אותנו שם.

K: ז"א שזה לא היה מתוכנן ע"י המפיקים שלכם?

ביל: לא.

טום: למעשה המצב הזה קורה בהרבה מדינות. המעריצים שלנו מתחילים להכיר אותנו דרך האינטרנט לרוב ואז שולחים מכתבים לעיתון, לרדיו. ככה גם קרה לנו בישראל: בהתחלה הושמענו בתחנות הרדיו שלהם.

ביל: כן, והעובדה שדיסקים שלנו נמכרים במדינות שונות, זה גם בזכות המעריצים.

K: או אני רואה פה שלט שבחורה מחזיקה, "אנחנו מחכים לטוקיו הוטל בדניה", מה אתם אומרים?

ביל: הרבה מדינות רוצות שנופיע אצלם כחלק מהטור שלנו. בשבילינו זה מאוד לא יציב. אנחנו לא יודעים באיזו מדינה נתחיל ולאן נלך אחר כך.

K: אבל לאן שלא תלכו המעריצים הכי נאמנים הם הגרמנים.

ביל: (מצביע על הקהל) ברור, ברור...

K: ובכל זאת ישראל. אתם מקום ראשון במצעדים אצלם ואפילו הופעתם בשער של מגזין מוזיקה(הוא מתכוון לראש 1?XD). איך הכל עבר שם?

טום: קיבלו אותנו טוב והאולם בת"א היה מלא.

K: זה משהו מיוחד בשבילכם להיות הלהקה הגרמנית הראשונה שעושה כ"כ הרבה רעש בישראל?

ביל: אני לא ממש יודע...איך לבטא את כל זה. כמובן שבשבילי זאת חוויה בלתי נשכחת...אני לא מכיר שם שום עיתון, שום תחנת רדיו ואז אתה מגיע ופתאום יש המון פוסטרים תלויים עם הפרצוף שלך עליהם ופתאום כולם רוצים לראות אותך. אווירה אחרת כזאת ומעריצים שרים שירים שלך.

K: בגרמנית?

ביל: כן. הם עמדו כל הלילה מול המלון ושרו 'מונסון'.

K: הביקור הזה היווה עבורכם משמעות כלשהי לגבי ההיסטוריה?

טום: לא חושב, סביר להניח שלא קשור להיסטוריה. זאת פשוט מדינה חדשה, הכול חדש. אנחנו הלהקה גרמנית הראשונה על אדמת ישראל. הרגשה מיוחדת. חוץ מזה שהיינו מאוד מופתעים כששמענו שבישראל לא יודעים ששחררנו דיסקים באירופה

(ואני שואלת, מי הדביל שלא ידע את זה?).

K: אתם ביקרתם בירושלים..

טום: כן, בדרך כלל בארצות אחרות בכלל אין לנו  זמן לסיורים בעיר, אבל הפעם היה לנו זמן ונתנו לנו הזדמנות לראות הכול בעיניים שלנו.

K: האם הייה בכלל דיבורים על כך שאולי לא כדאי לכם לשיר בגרמנית?

ביל: לא, לא הייה משהו כזה. אפילו השאלה על זה לא עלתה. אני בכלל לא חשבתי שהישראלים ישירו בגרמנית..זה משוגע!(במובן הטוב).

ובחדר במלון שלי לפעמים הצצתי מהחלון כדי לראות מי זה ששר למטה.

K: זה כבר עובדה ידועה שאיתכם מתכוונים לעבוד" Goethe Institut " בצרפת.

תודות לכם כולם מכורים לשפה גרמנית, למשל כמו בבתי-הספר.

ביל: תאמת שבשבילינו זה קצת מוזר, שאנחנו עושים משהו למען הביה"ס.

טום: פעם ראשונה בחיים המורה גאה בגללנו. אני לא ממש חזק בתחום השפות, הייה לי מאוד קשה עם הצרפתית. (בביה"ס)

ביל: כן זה לפעמים יכול להיות מצחיק. ב" Meet and Greet" האחרון ניגשה אלינו מורה לגרמנית,

היא לחצה לנו את היד ואמרה "תודה".

טום: פעם זה הייה להפך, המורים רק קיללו אותנו.

K: כמובן הרי הם מבינים את הטקסטים שלכם.

טום:  כן, ברור

ביל: אבל לי בכול זאת מוזר שמורות לוחצות לי את היד, ומברכות אותי בגלל השג כלשהו.

K: ובכן בהמשך יש לנו את ה dvd החיי ""Zimmer 48- שיוקרן ב1,000 בתי קולנוע בגרמניה.

עכשיו נראה קטע קצר ..

K: ובכן תם נולדתם ב1989 ועכשיו כבר 2007, אתם סופסוף בגיל החוקי, יש משהו מיוחד בשבילכם, איזשהו הרגשה של חופש?

ביל: הכי חשוב בשבילי שאם אני הולך לחגוג לאנשהו אז אני יכול לשתות אלכוהול.

טום: סופסוף אפשר להשתכר.

ביל: כן, כשהיינו בני 16-17, אנחנו הלכנו לחגוג וכול זה נעשה עם סיכון, "או אלוהים הרי אנחנו מהווים דוגמא לאחרים", עכשיו הכול בסדר ובשבילי זה הייה חשיבות בעדיפות ראשונה.

K:טום, ולך יש לך איזשהו הרגשה של חופש?

טום: כמובן מגיל 18 אפשר לנהוג במכונית, בשבילי זה לשבת מאחורי ההגה ולנסוע לאיפה שבא לי.

ביל: כן אנחנו מאוד שמחים מזה.(להוציא רישיון)

K: כן, אני גם קראתי שבין התוכניות שלכם זה סקס במכונית?

טום: זה גם!.

בי: כן, אבל לא בזמן הנהיגה.

טום: טוב אני לא יודע כי קשה לשלב בין בשתיים.

K: רגע סקס במכונית אבל לא מאחורי ההגה, זה מסוכן! ובחניה זה כבר לא בעיה.

K: אתם בטח יודעים שמבחן התיאוריה בגרמניה הוא מאוד קשה, עכשיו אני יבדוק אתכם.

*מראה לתאומים ציורים, ומבקש לתאר מה הם אומרים טום וביל עונים נכון..ובתמרור אחרון הם קצת מבלבלים*

K: ובכן שניכם עברתם!.

הייה לנו מאוד מאיים, אתם אורחים רצויים,  בהזדמנות אני גם מברך אתכם עם זכייה בEMA.

בהצלחה לכם, ומחכים לDVD.

התארחו אצלנו ביל וטום קאוליץ.

לפני שני פוסטים בדיוק דיברתי על הפרק של טוקיו הוטל ב-Tokio hotel TV שהיה על ישראל!

אז יש לי אותו בשבילכם להורדה! יוהו!

וגם איך לא..

תמונות -