שרון, שרוני, שרונוש, שרונוס או שרווונס

לא יודעת מה אני כל כך אוהבת בחורף...

יש בחורף תחושת דיכאון כוללת...מין אפרוריות שכזו...

אולי בגלל הצבע של השמיים, אולי בגלל הקור שנכנס לתוך העצמות,

או העננים שמכסים את השמיים, או שאולי זה הרוח החזקה שכל פעם מחדש מעיפה את השער שלך על הפנים...

כולם מסתכלים על החורף כתקופה מבאסת ומחכים שהיא תיגמר, אני רואה את החורף תקופה מרגיעה שלמרבה האירוניה מחממת אותי...תמיד שמגיע החורף יש לי תחושה של שקט, תקופה לסדר את המחשבות שלי בין לבין...

ואולי שחושבים על זה זה לא בגלל רוגע שקט וכל זה... כל זה רק סיבות שלא נגיד תירוצים לחורף מה שיכול לקרות כל הזמן...

אולי זה הפשטות שיש בחורף,אולי זה הדברים הקטנים של הכיף שמוצאים בחורף... לקום בבוקר לריח של גשם שירד בלילה או לשבת עם חברה בארומה על כוס קפה

או לשבת בבית שבחוץ גשם ולשתות שוקו עם "חברים" בטלויזיה או לחזור הביתה סחוטה ממים ולהכנס למקלחת חמה =)

בקיצור,

שהחורף הזה לא ייגמר לעולם...