יומנה של נערה אמריקאית מתבגרת

חוזרים למבנה הרגיל של הפרקים (;

ולכל הקוראות ולקוראים המדהימים-אני בפעילים, אז תודה רבה לכולכם. כל אחד ואחת שקרא, הגיב ונכנס 3>

ה-23 בספטמבר, שעות הבוקר המוקדמות.

העפתי את שיערי הבלונדיני אחורה ברשלנות, גורמת לזיעה חמה להישאר על קצות אצבעותיי כמזכרת. ידיי הונחו על ברכיי והתנשפויות מהירות עזבו את פי כל כמה שניות בקצב אחיד.

"אמילי, את לא עושה את זה כמ שצריך" אנחתה הקולנית של לין העבירה בי צמרמורת.

ולדבר הזה-אני מתכוונת הדבר הממלא חיים והעפת פונפונים באוויר, קוראים אימון מעודדות. בחורות מיוזעות קופצות אלפיי סוגים של קפיצות מכל המינים והסוגים, מוסיפות לזה תנועות משונות עם הידיים ומטפסות אחת על הגב של השנייה-מסתבר שזה נחשב לענף ספורט בימינו. 'המ, איך נכנסתי לכאן? למיטב ידיעתי אני וספורט לא חברים קרובים'

"מההתחלה" הכריזה לין בהנפת ידיה. המוזיקה כבר החלה למלא את האווירה באולם, גורמת לכל הבנות לרוץ למקומן.

"אוח-לא שוב" מילמלתי.

גופי התרומם בתנופה וחזרתי למקומי.

אימון מעודדות יכול להיות ממש שיטת הרג מצויינת. 'הכחדת מעודדות באימוני זיעה, למה אף-אחד לא חשב על זה קודם לכן?'

"עמדה חמישית" צעקה לין, עוקבת במבטה על הקבוצה ממשיכה לנוע לצורת משולש מושלם. אט-אט התפזרנו וחזרנו להיות שורה אחת כמו חיילים. "תיכון לינקולן" הצרחה הרמה ששברה את רוטינת השתיקה של הבוקר הודיעה על סוף העידוד.

"עבודה מעולה בנות" המאמנת הזיזה את גופה במהירות לעברינו, מוחאת כפיים. חיוך חושף שיניים לבנות מושלמות עיטר את הבעת הגאווה שהשתררה על פניה.

היא הייתה אישה באמצע שנות השלושים לחייה, עם שיער חום אדמוני קצר שנפל על כתפיה ברשלנות. עיניים ירוקות הסתתרו מבעד למשקפיי הראיה המלבניות שנחו על אפה. היא המשיכה להתקדם לעברינו כשהיא מזיזה את גופה הלבוש בטרנינג כחלחל.

"אז ככה בנות, לפניי שאתן רצות למקלחות יש לי הודעה חשובה-" היא עצרה לרגע, בוחנת את כולנו במבטה ומסדרת את משקפיה "אנחנו נוסעות למחנה מעודדות בשבוע הבא"

צרחות רמות של אושר נשמעו מצידיי גופי, כשאני עומדת קפואה. תקעתי את מרפקי בעדינות בצלעותיה של לין.

"תגידי, מה זה מחנה מעודדות?"

עיניה נפקחו בהפתעה.

"בכל שנה, כל קבוצות העידוד באיזור לוס אנג'לס נוסעות לאגם בריטון כדיי להתאמן במשך שבוע ולאחר מכן יש תחרות איזורית. שלושת הקבוצות עם הניקוד הגבוה ביותר עולות לתחרות נגד כל הקבוצות של קליפורניה. שנה שעברה זכינו במקום רביעי, השנה אנחנו ננצח!" עיניה של לין נצצו בתקווה.

"ומתיי החלק הטוב מגיע?"

"לינה בבקתות עץ, ארוחות מפוארות. ובשבילך גבירתי-מבחר בנים טוב ממש כמו בתפריט של מסעדת גורמה"

קימטתי את מצחי "איך יש שם בנים?"

"טוב, בשאר הקבוצות מלבד מעודדות יש גם-" אנחה נשמעה "מעודדים. זאת בערך הסיבה למה שאר הקבוצות מצליחות יותר"

טפחתי בעדינות על גבה "ננצח-לא ננצח, העיקר שנצא לחופשה איי שם באגם ברתין-" "ברטון" "אותו הדבר ואני לא אשמע במשך שבוע שום דבר שקשור במתמטיקה, נוסחאות במתמטיקה ומבחניי הגמר לתעודה"

***

אני ולין עזבנו את התור הארוך בקפיטרייה כשבידינו מגשים כחולים, מחפשות במבטינו את שולחן "החבורה".

לא הרבה השתנה אצלינו-"החבורה" עדיין כללה את נייתן ואנני. איתן כבר לא נראה ולא נשמע באיזור. 'לא שזה מפריע במיוחד'. וכעת כללנו גם את לין שהוכרזה כהחברה הרישמית הראשונה של אלכס.

התקרבתי בצעדים קלילים לשולחן הצדדי ביותר בקפיטריה, תופסת את מקומי בין ליז ואלכס.

"טו-טו, אזעקת אנורקסית. זהירות האנורקסית שבירה" אלכס הכריז.

"אוח אלכס" הכיתי במצחי בעדינות.

"אני לא אשם שאת דועכת לנו כל שנייה יותר ויותר. את באמת קוראת לזה-" הוא הרים בידו חלק מהחסה התמימה שנחה בצלחתי "אוכל?"

"בניגוד לשאר האוכל בקפיטריה-כן!"

לין שהתיישבה מצידו השני של אלכס, התחילה לאכול את הארוחה שלה.

אלכס בחן אותה במבטו בעיניין "מישהי כאן רעבה"

עינייה הצטמצמו בכעס והיא תקעה את מרפקה בצלעותיו, גורמת לו להשתנק.

היא פתחה באצבעותיה העדינות את בקבוק המים ולגמה ממנו לגימות ארוכות "אני לא רעבה. אני צוברת כוחות"

"ולמה בדיוק? אם יורשה לי לשאול כמובן גברתי" צחוק מתגלגל השתחרר מפיו.

"יש לנו הרבה אימונים השבוע ובשבוע הבא תחרות" אמרה קצרות והמשיכה לנגוס ברעבתנות באוכל שלה.

"עם מעודדים מכל האיזור" אמרתי כשעיניי נוצצות באור הקלוש של הקפיטרייה.

"מעודדים? מה כבר סיימת את הקשר עם מאט לפניי שאת מתחילה חדש עם איזה אתלט שנהנה להרים בחורות בחצאיות קצרצרות?" עקצה ליז.

"אם את במחזור ליז תשאירי את זה לעצמך, אל תוציאי את זה עליי"

שלווה נחה על פניה "אני רק מציינת עובדה. למיטב ידיעתי אני הייתי הבידור שלו אתמול אחריי שאת נטשת אותו בדרמטיות. גם לא זכיתי להסברים מאוחר יותר. אז..מה גרם לך להיות נרגשת כזאת אתמול?"

העפתי את מבטי המפוחד אל נייתן, בוחנת את הבעתו. פניו היו שקטים ורגועים כאילו השיחה ביני ובין ליז לא נגעה לו, הוא המשיך לתקוע את מזלגו באוכל ולהתנהג כרגיל.

תופפתי באצבעותיי על השולחן "קמת על הצד הלא טוב שלך על הבוקר?"

היא העיפה מבט עוקץ לעברי "קמתי על הצד המעולה שלי על הבוקר, תודה ששאלת"

"אז יש בך משהו דפוק מאוד" התרוממתי מישיבה והעברתי את מבטי בין כל היושבים "תודה רבה על ארוחת בוקר נהדרת" סובבתי את גופי אחורנית ועזבתי את השולחן.

הלכתי לאט אבל רציתי לברוח. לרוץ מהר, מהר מאוד. מאחוריי עדיין נשמעו התלחששויות.

"מה זה היה?" "מה קרה עכשיו?"

אפילו לי לא הייתה תשובה לזה.

נזכרתי במאט, כאב לי על מה שעשיתי לו. השארתי אותו לבד אתמול ואת ליז להתמודד עם זה-היא צודקת כשהיא כועסת עליי. בערך. אבל היא גם הגזימה עם התגובה שלה.

נזכרתי בהודעה שקיבלתי ממאט אתמול בלילה, והשארתי אותה ללא מענה-

ליז אמרה לי שלא הרגשת טוב ולא מצאת אותי. אני ממש מצטער, איך את?

אני פשוט סוג חדש של מפלצת. 'אמילי ג'ן דניאלס מפלצת בהזמנה-יש קונים?'

גיחכתי בעצבנות .

רגליי המשיכו לפסוע בצעדים מהירים, הרחק מבית הספר.

3> רוני.