**הודעה קטנה: אני אודיע לקבועים על הפרק הזה רק מחר בבוקר/צהריים, אז קבוע שנכנס לפה ולא הודעתי לו..אני נורא מצטערת. מייד עם העלאת הפרק אני עפה להשלים שעות שינה (;**
עריכה 19.10.10: הודעתי לכל הקבועים חוץ מאלה שכבר הגיבו (:
המ, כל מי שהודיע לי על פרק ועוד לא הגבתי-אני אשלים את הפרקים מאוחר יותר, יש לי מבחן במתמ' להתכונן אליו.
כשהפרק הזה נכתב מנקודת מבטה של אמילי (עבר), והפרק אצלה כתוב מנקודת מבטה של אן (הווה) כך שאתם מזומנים לקרוא את שניי הפרקים כדיי להפיק את המיטב (;
זה הפרק הארוך ביותר שנכתב עד כה O;
ה-18 בספטמבר.
אחד הדברים החשובים
בחייה של בלונדינית טיפוסית זה האיבזור שלה. התאמת העגילים לצבע החגורה, התאמת סרט
השיער לחולצה ושרשרת לליטוש המראה הסופי ולא, זה לא שיטחי בכלל!
העברתי את ידי
בקופסאת התכשיטים שלי, בוחנת שלל שרשראות כסופות בעלות תליונים כאלה ואחרים. ידי
בחרה באקראיות את אחת השרשראות, מושכת בעדינות מה שהיה נראה כחוט דק של כסף עם
תליון אליפטי צבעוני. 'שרשרת האני-תמיד-אדע-מה-עשית-בחג-הפסחא-האחרון' . חיוך עלה
על פניי כשהצבתי את השרשרת הכסופה מול עיניי. קרניי השמש פגעו בה וגרמו לה לפזר
קטמיי ניצנוץ ברקע. זאת הייתה שרשרת שבת-דודתי אן הכינה לכבודי בחג הפסחא האחרון,
והיא כללה תליון מיוחד בעבודת יד שנצבע בצבעי תכלת חלש, ורוד ולילך. תמונה שווה
אלף מילים ושרשרת שווה חוויה בלתי נשכחת שלמה.
ה-12 באפריל, 2010.
חג הפסחא לפניי חצי שנה.
"בת דודה
נראית טוב" ציחקקתי בצחוקי הילדותי.
"בת דודה שלא
התגברה על פיגור שיכלי" אן דפקה חלושות באחד מאגרופיה על רקתי, כסימן להדגשת
הטימטום המופגן שלי בחברה.
הייתי בתוך חדר
הארונות שלי, באמצע מדידת השמלה התשיעית לאותו הערב "היי, נחתת בלוס אנג'לס
לפניי שעה וכבר האופי המתנשא של כוכבי הקולנוע משפיע עלייך?"
"אני לא
מזכירה לך את אנג'לינה ג'ולי ככה?" היא הסתובבה בפרופיל לצידי, מעקמת את
שפתיה קדימה.
"ממש אחותה
האבודה" הערתי בהתנשאות, מעבירה את ידיי על השמלה שנחה בשלמות לגופי.
"אע- אני לא
מאמינה!" נשמע קול צרחה נשית גבוה.
"קים, הכל
בסדר?" נשמע קולה של אן.
"יש לה מחלקה
שלמה של קשתות לשיער בתוך הארון" עיניה נצצו בעודה מחזיקה בקשת שחורה בעלת
עיטור פאייטים כסופים.
"מכל החברות
בעולם בחרת להביא איתך לביקור משפחתי את זאת שמתלהבת מנצנצים זולים בשבעים דולר
וסנט" "-לזה את קוראת זול?!" קים התרעמה.
אן העבירה את מבטה על
שמלתי הלבנה שהדגישה את קימוריי גופי. "מושלמת, כמעט כמוני" "-אה,
להזכירך שהכל בגנים המשפחתיים ואני-החלק הכול-כך הרבה יותר מוצלח" הרמתי את
אפי מעלה.
"להזכירך ,
אני נולדתי קודם" אמרה אן.
"נו, נכון,
לפניי כל יצירת אומנות צריך טיוטה" אמרתי בגאווה, מניפה את אגרופיי מעלה
לציון הניצחון.
"ורק לאחר
שיצירת אומנות הושלמה" היא העבירה את מבטה לפניי "מגלים את כל הפגמים
שבה" הפעם הצביעה לכיוון ראשי. –המוח.
"אני
מוכנה!" ההכרזה של קים קטעה את קרב האגו בינינו וגרמה לנו לעשות את דרכינו אל
עבר דלת הכניסה.
אן חטפה את מעילה
השחור, מלבישה אותו על שמלת הסטרפלס השחורה שנחה על גופה "לאן אנחנו
הולכים?" שאלה תוך כדיי משיכת הרוכסן מעלה.
"אנחנו הולכים
לחגוג-" העברתי את מבטיי לשניי הצדדים, כסימן לבדיקה. –שטח חסר
הורים-"במועדון"
לסתה של קים נשמטה,
ופיה נפער. "ואו, אמילי לא ידעתי שיש בך הצד הזה"
"אין בי,
תזכרו להודות אחר-כך לאלכס, הוא הסכים לראות איתי את ה"טיטניק" בפעם
המאה כדיי שנלך למועדון בחג" שיחררתי צחוק מתגלגל מפי.
"ואו, אלכס
הזה-" "לא ליירר על הידיד הכי טוב שלי קים!"
קול דלת הכניסה
שנסגרה בטריקה מאחורינו נשמע. כעת אלה היינו אנחנו נגד הטבע, וכרגע כל הנקודות
נזקפו לזכותו של הטבע שהחליט להוריד עלינו ברד ולהכות בנו ברוח חזקה שהעיפה את
שיערנו לכל עבר.
"איפה
הממזר?" סיננתי בין שיניי.
"מון
שרי" נשמע קולו של אלכס במהומהם.
"ממזריקו, אני
לא רואה מכונית" צעקתי בבהלה.
הוא הרים את גבותיו
"מכונית, אני הייתי אמור לדאוג לגרוטאה חסרת תועלת כזאת?"
"אלכס!"
"-את יפה כשאת כועסת" "אלכס!" "את גם יפה כשאת ממש ממש
כועסת"
"אני עוד
שנייה אהיה יפה, כועסת ומכה!" איימתי עליו.
"ואו,
אמילי-לא ידעתי שיש בך את הצד הזה" הוא קרץ לעברי.
"פעם שנייה
שאני שומעת את זה בחצי שעה האחרונה" נאנחתי. אדי חום נפלטו מפי, משתלווים עם
רוחות הברד ונישאים הרחק.
קול מנוע קולני קטע
את השקט. –או יותר נכון את קול הברד שהיכה בחוזקה באספלט שבו התרכזנו שניות
ארוכות-
"והנה ההסעה
הגיעה" הכריז אלכס, מניף את ידיו אל עבר מכונית שחורה וארוכה. 'רגע, זאת..לימוזינה?'
"לימוזינה
אלכס, לימוזינה?" אן צרחה.
"חשבתי שאתן
אוהבות להתפנק" הוא משך בכתפו.
"מאיפה השגת
את זה?" שאלה אן, עדיין פעורת פה.
"עדיף לא
לשאול דברים שלא רוצים לדעת!" טונו השתנה לטון מפחיד.
"אלכס!"
"-למה את צועקת, זאת העבודה החדשה של אבא!" הוא אמר בקולניות.
פתחתי את פי בקושי,
ספק מהקור וספק מההפתעה "ולמה לעזאזל הבאת אותה לפה?"
"הו, ככה
אנחנו הקטינים הנחמדים נכנס למועדון" שפתיו התעגלו לצורת חיוך, והוא פסע
קדימה לפתוח את דלת הלימוזינה.
"אתן באות או
מה?" קולו הנרעד נשמע.
העברתי מבט מפוחד
באן וקים, ועשיתי את דרכי ללימוזינה.
***
"איך אתה מעז
להביט בנו ולא להכיר אותנו? זאת פשוט בושה לעשות לנו דבר כזה. מה השם שלך? חכה שהאמרגן שלנו יישמע על זה!" אלכס צרח
על השומר בכניסת המועדון שנראה כעת כה מבולבל.
"אלכס תנשום
עמוק" לחשתי באוזנו.
"הו, לא! זוהי
חוצפה לשמה. קודם הם מנדנדים שנגיע להופיע ואז הם דורשים תעודה מזהה. אני עליתי על
מטוס מאירלנד כדיי להגיע לכאן, אתה יודע איפה זה אירלנד?" אלכס המשיך
להשתולל.
השומר גירד את
ראשו, מעביר את מבטו הספקני בנו. "תיכנסו" אמר בקול נמוך.
"אני לא
מאמינה שזה עבד" לחשה אן.
קים תפסה בידה של
אן בעודה נדחקת בקהל הרחב "זה היה ברור, השומרים הגונזילים הם תמיד הכי
טיפשים"
"גונזילות"
תיקן אותה אלכס "שיהיה" צעקה חזרה אליו.
המוזיקה הלמה
בחוזקה, משמיעה קולות מוזרים שהתנפצו כגלים לאוזניי. האורות הצבעוניים נעו
במהירות, מסנוורים את דרכינו וגורמים לנו להתקל בעשרות אנשים בדרך ליעד. 'איזה יעד
בעצם?'
"לאן אנחנו
הולכים?" צעקתי בכיוון אוזנו של אלכס.
"לשתות"
נשמע קולו בין ההמונים. ידי קפאה על שלו, מושכת אותו לכיווני.
"אלכס, אנחנו
לא שותים" הבטתי בעיניו הכחולות ברצינות.
הוא החזיר לי מבט
קליל יחד עם חיוכו "אמ', קדימה. היום משתחררים!"
"אתה הבטחת לי
בלי שטויות"
"זה לא
שטויות, זה הנאה!" הוא צחק ומשך בידי, גורם לי להתקל שוב בעשרות האנשים המיוזעים
שהתנועעו לקצב המוזיקה הרועשת.
תוך מספר שניות
עמדנו לצידן של אן וקים, ליד בר המשקאות שהציג מבחר נרחב של אלכוהול.
קולה של אן נשמע
בין ההמון, כשהיא מזמינה ארבע שוטים של וויסקי, מגישה לכולנו את הכוסיות הקטנות.
"זה-"
היא הרימה את הכוסית הקטנטנה, שהייתה בערך בגודל האגודל שלי "לכבוד אנשים כמו
אמילי" היא שתתה את תכולת הכוסית, וכך גם אלכס.
אני שתיתי
שלישית-החריפות גרמה לי להשתעל ולהשתנק. "זה פשוט נוראי"
"לא נורא,
אחריי כמה פעמים מתרגלים" טפחה קים על כתפי. היא לגמה מהכוסית שלה, מלקקת את
שפתיה.
"תביא לי שלוש
כוסיות הפעם וכוס גדולה של קולה" צעק אלכס, מנסה להתגבר על שיר הטראנס שהופעל
ברקע.
"למה
קולה?" שאלתי כנעלבת.
הוא הניד בראשו
"את לא תחזיקי מעמד"
"אוה,
כן?" אמרתי בהתגרות "בואו נעשה התערבות, מי שותה הכי הרבה!"
"נראה לי שאת
כבר עכשיו שיכורה" אן ציחקקה, מניחה את ידה על מצחי.
"ברמן, תביא
לי ארבעה סוטים של וודקה" אמרתי בחיוך מטופש.
צחוקם המתגלגל של
קים, אלכס ואן נשמע לצד אוזניי "זה-שוטים!"
***
"ל-א"
הכריז אלכס בתבוסה.
הנפתי את אגרופיי
מעלה בתנועת ניצחון, מוציאה את לשוני החוצה "ניצחתי וניצחתי" רקדתי
במקומי.
"אתם, כולכם
לו-זר-ים" הכרזתי, חצי מתנדנדת.
"אני מוכנה
לשאת בעונש בכבוד" הכריזה אן ובידה כוסית וודקה ריקה שהונפה לאוויר בכל-זאת.
"לבמה"
הצבעתי "קדימה, ההופעה שלכם ויחד איתה כל המועדון מחכים"
"אבל-"
קים יבבה "זה כמו למכור את נשמתי לשטן, לעלות לבמה ולהשפיל את עצמי"
"קדימה"
דחקתי בהם, מעלה אותם לבמה וחוטפת את המיקרופון שנח על הבמה בתמימות.
דפקתי קצרות על
המיקרופון, גורמת לו להשמיע צליל שצרם לאוזניי הרוקדים. תשומת הלב הופנתה לקים, אן
ואלכס שעמדו מבויישים על הבמה, מתכננים את פעולתם.
"אני אומר
לך-הנה הם" נשמע קול גבוה מאחור.
"או-או"
הכרזתי.
"הנה
הילדים!" הכריז השומר שהכניס אותנו קודם לכן למועדון.
אלכס שלח את מבטו
אליי "רוצו"
ארבעתינו נדחקנו
בין האנשים המיוזעים לעבר היציאה, מוציאים את כל כוחותיננו בריצה המהירה. לא העזתי
להסיט את מבטי ולבדוק אם השומר עדיין בעקבותינו.
רק לאחר כמה
רחובות, נפלתי על האספלט צוחקת.
"זה-היה-כיף-לא-נורמלי!"
אמרתי מתנשפת, מניחה את ראשי על האספלט הקר ובוהה בשמיים.
סגרתי את סוגר
השרשרת בחיוך, אספתי את שיערי ויצאתי לפגוש את אלכס. ארבעה ימים נותרו לנשף.
חכוחכו איזה פרקים הולכים להיות בהמשך. הו, הנשף *~*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יומנה של נערה אמריקאית מתבגרת - סיפור בהמשכים