יומנה של נערה אמריקאית מתבגרת

היי לכל הקוראים המדהימים ולסתם חבר'ה שנכנסו לכאן בטעות D:

תודה על התגובות המדהימות שלכם בפרק הקודם. קצת קשה להאמין שהגעתי לכל-כך הרבה תגובות!

לפניי שנתחיל בפוסט, רק חשוב לי לספר לכם על התמכרותי הקשה לסמיילי הבא-

ולאחר שיתוף קל זה, נתחיל D:

ראיתי הרבה סיפורים בישראבלוג, חלק מצליחים יותר וחלק פחות. היו הרבה שגם הוסיפו אותי במסנ' (roni14@live.com, מוזמנים להוסיף. אני הרבה פחות רישמית ויותר מחורפנת שם ><) וביקשו ממני עצות/לערוך להם פרקים. הקטע הוא שזה לא שאני לא רוצה לעזור לכם-אבל לא תמיד יש לי זמן. יש לי המון מבחנים ובחנים, שיעורי בית ועכשיו גם שניי סיפורים לתמרן ביניהם.

אז בכל פוסט אני אכתוב טיפ אחד שיעזור לכם לשפר את רמת הכתיבה (:

והיום: סיפורי היא אמרה-הוא אמר.

זה סוג הסיפורים שאני פשוט מתחרפנת ממנו. כל הסיפור בנויי מדיאלוגים. הדיאלוגים בנויים אותו הדבר, הסיפור חסר תיאורים ובאותה מידה היה אפשר לעשות סיפור שלם של שמות ונקודותיים. (כל מיני: דניאל: "....." , מיכל: "..." וככה כל פרק)

סיפור שכל פרק בו כתוב באופן הבא:

"אני לא מאמינה" אמרה מיכל.

"למה?" שאל דניאל.

"אני עדיין בשוק" אמרה מיכל.

"אוי דיי, אל תגיבי ככה" אמר דניאל.

"למה עשית לי את זה?" שאלה מיכל.

זה מחרפן לקרוא את זה מרוב שיש כל-כך הרבה היא אמרה-הוא אמר-הוא שאל-היא ענתה. בסיפורים כאלה אני פשוט מדלגת על ההיא אמרה-הוא אמר ופשוט קוראת מה הם באמת אומרים בין כל ההיא אמרה הוא אמר. (או שברוב המקרים אני פשוט לוחצת על האיקס הקטן והאדום).

אפשר לשפר את הנושא ולהוסיף תיאורים.

מיכל פערה את פיה "אני לא מאמינה".

על פניו של דניאל היה ניתן להבחין בבילבול ששטף אותו, קולו היה רך "למה?"

"אני עדיין בשוק" היא אחזה בראשה, קומצת את אגרופיה משניי הצדדים.

"אוי דיי-" הוא עצר, לוקח נשימה ארוכה "אל תגיבי ככה"

דמעה אחת ירדה במורד פנייה "למה עשית לי את זה?"

נו, לא יותר נוח ונחמד לקריאה?

ורק שתדעו שזה לא נועד להעליב אף-אחד. זה באמת אך ורק נועד לשפר את הסיפורים שלכם.

-

דבר נוסף-עלה פרק שני בבלוג השני שלי, אשמח אם תקראו אותו (:

לכניסה לחצו כאן

ועכשיו לפרק-

ה17 בספטמבר.

שכבתי על המיטה, פניי מופנות מעלה אל התקרה הלבנה, תקועה במבטי על נקודה בלתי נראית.

'חמישה ימים לנשף, חמישה ימים לנשף' המוח שלי חזר על המשפט כמו קלטת שבורה. מעולם לא קרה מצב שבו אני-אמילי ג'ן דניאלס הייתי פנויה בליל הנשף. ביומנים תמיד נכתב התאריך והודגש בשלל צבעים, הפלאפון היה מכוון לתזכורת יומית וההתרגשות הייתה כמו חלקיקי אבק באוויר-אין סופית. כעת, אני שוכבת במיטה ומביטה על התקרה, תוהה איך הגעתי למצב הזה. 'כאילו שזה יגרום לך להשיג בן-זוג לנשף מהר יותר ' גערתי בעצמי.

מחשבותיי נדדו למקום אחר. מכונית הספורט השחורה שעקבה באיטיות אחריי צעדינו הבייתה. 'מאט?' תהיתי. 'לא, מה פתאום מאט? הוא לא זוכר אותך טיפשה!' הכיתי במצחי. 'ואו אני ממש חייבת להפסיק לנהל את המונולוגים האלה, הם הופכים להיות כואבים'

הפלאפון צילצל, קוטע את המונולוג המרגש מספר מי-יודע-כמה-אבל-זה-בטח-הרבה לאותו השבוע.

נאנחתי ושלחתי את ידי קדימה, מושכת את המכשיר שהשתולל בקולי קולות.

"הלו" אמרתי בקול עייף.

"אמילי!" נשמע קולה המתלהב של לא אחרת מאשר ליז.

גילגלתי את עיניי "מה שאת לא מציעה שם,-התשובה היא לא!"

"אבל עדיין לא שמעת את ההצעה-" "-לא!"

"אבל יש לי רעיון מעולה, באמת תני לי הזדמנות אחרונה"

נאנחתי, נותנת לה את סימן השתיקה הממושכת כדיי שתתחיל לשפוך את רעיונותיה.

"יש לי מספר" היא התחילה "של ההוא מהקניון"

פקחתי את עיניי בבת-אחת "מה?!". במוחי רצו מיליוני מחשבות איך ליז יכלה להשיג את המספר של מאט. הראשונה מהן – 'היא לא בלונדינית איטית כמוך', השנייה הייתה שהיא מסרה את גופה למען הפרט-אני. משום מה העדפתי לחשוב שהראשונה נכונה,

"אני לא מוכנה לתת לך להפסיד לאלכס, שמעתי שאפילו הוא השיג בת זוג לנשף" היא המשיכה.

"אלכס..השיג..בת-זוג?" בלעתי את רוקי באיטיות "מי?"

"ג'ולי, שיכבה מתחתכם. עור שחום, שיער אדמוני, עיניים ירוקות. אלכס הביא אותה בקלאסה" היא המטירה במידע.

"ואני פנויה" פקחתי את עיניי בתדהמה.

ליז ציחקקה "לא לזמן רב, אני בדרך להציל את העולם!"

***

"תקחי את זה את" צעקתי על ליז.

"אני לא זאת שצריכה נואשות בן-זוג לנשף" היא השליכה את דף הנייר בחזרה אליי.

הבטתי בה באחד משלל מבטי הנוקבים "אני לא-" סגרתי את פי, מצמידה את שיניי "נואשת" סיננתי.

"הו, תראו אותי-אני אמילי ואני לבד בנשף עם שמלה מהממת שליז המושלמת בחרה לי, ולא מצאתי לי בן-זוג שישלים את הסט. בוהו" היא נופפה בידיה.

תפסתי בידי את אחד השלטים שנחו על השולחן "ליז, אני מזהירה אותך!"

"מה תעשי, תנסי להעביר לי ערוץ?" היא ציחקקה.

"חשבתי יותר בכיוון של לכבות אותך"

"אוי אמילי, את כזאת-" היא עצרה לרגע, מעבירה את מבטה עליי "בלונדינית טיפוסית"

נאנחתי בקול, מרימה את באי חשק את דף הנייר. "אני נשבעת שאת תתחרטי על כל זה"

"אוי מותק, את עוד תודי לי שאת אחד הלילות הכי קסומים בחייה של נערה אמריקאית מתבגרת, לא בילית על מדרגות הבושה באולם, לבד, בוכה, גלמודה, מסכנה, חסרת בן-זוג-" "-הבנתי את הרעיון הכללי, תודה!"

ליז הושיטה לעברי את הפלאפון כשאני מביטה בו בעיניי ילד קטן שלקחו לו את הסוכרייה.

"את רוצה שאני אעשה את זה?" היא נאנחה. הנהנתי.

"ואני אגיד לבחור המסכן שחברה שלי נואשת לבן-זוג והוא יכול להיות זה שיציל את חיי החברה שלה מהשפלה איומה-""-עזבי, אני אעשה את זה" יריתי לעברה במהירות.

"עם חברים כאלה מי צריך אויבים" הוספתי בדרמטיות.

ליבי דפק במהירות, לא הייתי רגילה להיות מהבנות הללו שמחייגות מספרים של בנים שהן פגשו פעמיים בחייהם כשאת אחת מהפעמים הבן-אדם לא זוכר.

הפלאפון השמיע את צליל החיוג, משכתי בידה של ליז בחוזקה, גורמת לה לצייץ בכאב.

"-הלו" בקע קול גבוה מצידו השני של הקו.

הבטתי בליז בחיפוש אחר עזרה "מאט..אני"

"מי זה?" נשמע קולו העייף.

לקחתי נשימה עמוקה, ממלאת את ריאותיי באוויר "זאת הבחורה מאתמול מהקניון, מהמקדונלדס, חברה שלי נתנה לי את המספר" עצרתי לרגע 'ואו, זה לא נשמע מוזר, מטריד ונואש בכלל אמילי!'

"חברה שלך עם שיער חום במקרה?"

"כן" אישרתי בהרמת גבה.

"את אמילי"

הבטתי בליז, מעבירה בה מבט זועם. "מה עוד אתה יודע לפניי שאני משפילה את עצמי בשיחת טלפון אחת?" עצמתי את עיניי בבושה.

שמעתי את צחוקו המתגלגל "אמילי-נשף-אין בן זוג-אני ואיזה אלכס שקשור לכל זה, לא בדיוק הבנתי את החלק הזה"

"-אוקיי, הבנתי" תוקעת את ציפורניי עמוק בבשר ידה של ליז "אני ממש מצטערת, כל זה פשוט טעות אחת גדולה"

"לא רק שאת מיושנת, את פשוט מלאת אגו" נשמע קולו.

"אז אתה-" "זוכר? כן, פעם בחיים פוגשים בלונדינית בסיפרייה ציבורית שקוראת 'החטא ועונשו' וזוכרים אותה לעד. ועכשיו לעניין-כמה קשה לך להזמין בן לנשף?" הוא צחק.

"ומה גרם לך לחשוב שאני רוצה להזמין אותך לנשף?" נשכתי את שפתי בכאב, מסננת ללא קול 'את מתה' לעברה של ליז.

"את התקשרת אליי, לא ככה?". אוח הטון הבטוח הזה שלו.

"יודע מה?" עצרתי לרגע, מעיפה את מבטי אל עבר הרשימה המקומטת שנחה לה עדיין על השולחן "אתה מוכן לבוא איתי לנשף מאט?"

"כל מה שהיית צריכה לעשות זה לבקש" הוא ציקצק בלשונו "כן, אמילי אני אשמח לבוא איתך לנשף"

נאנחתי לרווחה "אתה אוהב להשפיל ככה כל אחת?"

"בדרך-כלל לא, אבל תפסת אותי במצב רוח מעולה"

"אתה כל-כך מתחיל אצלי בשליליות" ציינתי, בקול לצערי.

"אל תאיימי על בן-זוגך לנשף. תזכרי שהוא חלק גדול מההופעה שלך" "-אוח, אתה כזה..בן"

"אני אקח את זה כמחמאה. נתראה בדייט שלנו אמילי המיושנת" הוא ציחקק בפעם האחרונה וניתק, משאיר אותי פעורת פה.

"אז..?" ליז שאלה בהתעניינות, חצי משתנקת מהאגרופים, השריטות והמשיכות שידה עברה בעשרת הדקות האחרונות.

"יש לי דייט" אמרתי בשקט בהתחלה. "יש לי דייט, יש לי דייט" קפצתי. תופסת ברשימה המקומטת, מסמנת בה את צורת הווי הירוקה והבולטת.

"אני מבינה שסבלתי את ההתעללות הזאת לחינם-" אמרה ליז, משפשפת את ידה בכאב.

"כל עוד זה הרגיע את העצבים שלי תוך כדיי השיחה" מילמלתי.

'הא! אנני ונייתן יכולים להיחנק ביחד. לי יש דייט לנשף, ל-י י-ש ד-י-י-ט, עם בחור שאני בכלל לא מכירה. ואו, רגע, עצרו הכל! אני בקושי מכירה אותו'

-

קוראת מקסימה אחת, מהבלוג הזה. תעשו כבוד לNick ;D הסופרדופר מוכשרת שציירה את שמלת הנשף של אמילי ( ;