מצטערת על העיקוב של הפרק.
זה לא תמיד יהייה ככה אל דאגה =]
ועדיין לא חשבתי על שם לסיפור, אשמח להצעות ממכם.
תהנו מהפרק..
בפני עיניה התגלה נער גבוה עם שער שחור כפחם ועיניים בצבע הים. הנער הטביע את רישומו על ליבה מהרגע הראשון.
במשך דקה שלמה היא התבוננה בו עם חבריו יושבים ומפטפטים להנאתם.
"למה עצרת?" שאלה סאלי בעודה קוטעת את הבועה שאלייה נכנסה ניקי.
"לא כלום..." הסמיקה והתקדמה.
"הנה 74..75..76! " שמחה סאלי ופתחה את דלת החדר ונכנסה.
ניקי נכנסה מיד אחריה והסתכלה סביב.בחדר היה חלון גדול המשקיף לגינה המפוארת, שלוש מיטות עם מצעים פרחוניים ועליזים התואמים לוילונות על החלון. ליד כל מיטה היה שולחן כתיבה ושידה שאותה הידר אגרטל פרחים ומנורת לילה.
באמצע רצפת החדר היה מוטל שטיח גדול דמוי לב, את הקירות קישטו תמונות שונות של פרחים ונופים ומראה אחת גדולה לצידי הקיר. החדר נראה נאה להפליא.
"היי! אני אליזבת השותפה שלכן" נשמע קולה של נערה נאה בעלת שער חום ארוך ועיניים כהות, שסידרה את חפציה על אחת המיטות בחדר.
"היי!" אמרו הבנות.
"אני ניקי"
"ואני סאלי!"
"נעים מאוד" חייכה אליזבת.
אליזבת נראתה לעין מנומסת ומטופחת, ילדת עשירים מפונקת אך נחמדה.
"מה דעתכן על החדר?" שאלה אליזבת
" נחמד ביותר " ענתה סאלי.
" ומה את חושבת ניקי? "
ניקי הייתה שקועה מדי בכדי לענות. את מחשבותיה העסיק אותו הנער שראתה, היא שאלה את עצמה אם הוא הבחין בה וכיצד תמצא אותו שוב.
"ניקי!! " קולה של סאלי קטע את מחשבותיה.
"אה?! מה?! " ענתה בבהלה.
"על מה את חולמת? " שאלה אותה אליזבת בעליצות.
"אה..לא כלום" אמרה והלכה לשים את חפציה ליד המיטה שליד החלון.
"אוקיי..שאלנו אם את אוהבת את החדר.." אמרה סאלי
"כן..הוא ממש נחמד, אני אוהבת אותו" חייכה ניקי
" יש לי רעיון , בואו נסתובב בפנימייה ונכיר אותה, מה אתן אומרות? " שאלה ניקי
"כן, נהדר" אמרה סאלי בחיוך
" כן! אולי גם נכיר בנים חתיכים" אמרה אליזבת וחייכה חיוך זדוני
שלושתן פרצו בצחוק ויצאו מהחדר, הן התקדמו לעבר המסדרון..
" שניה, אני אצטרף אליכן אחר כך אני פשוט צריכה להיתקשר לאבא שלי " נזכרה פתאום ניקי
" אוקיי נלך להסתובב בגינה, תמצאי אותנו שם" התקדמה וקראה לסאלי.
ניקי נכנסה חזרה לחדר והרימה טלפון לאביה.
"אבא?"
"אני לא יכול לדבר עכשיו מצטער מתוקה אני אתקשר אחרי הישיבה" אמר בזריזות וניתק את השיחה.
" לא שזה מפתיע אותי ומתי כן יש לך זמן אליי?!" אמרה לעצמה בעצב.
דימעה נוצצת נטפה על לחייה.
" אתם לא שווים את זה! " ניגבה את הדימעה וזרקה את הטלפון.
כאשר הגיעה לגינה היא הסתכלה סביב אך לא היה זכר לסאלי ואליזבת.
" הן בטח המשיכו הלאה, טוב נו..גם ככה אין לי מצב רוח" חשבה לעצמה.
היא מצאה את עצמה מתקדמת לעבר אחד העצים העשירים בעלים הפרחים ומתיישבת מתחתיו.
היא ישבה לבדה וחשבה על הוריה שזנחו אותה כל השנים, אביה שאוהב אותה אך עסוק מדי בעבודתו יום ולילה ואין לו זמן בשביל בתו, אימה שבכלל לא מעוניינת בביתה ורק גורמת לה צער כל פעם מחדש.
היא בכתה דמעות תמימות המלאות בעצב וזעם שהצטבר עם הזמן.
" את בסדר?" ניגשה אלייה נערה עם משקפי ראיה ולבוש צנוע למראה.
"כן..אני..בסדר " אמרה בעודה נשארת עם הראש מורכן
" הנה קחי טישו " אמרה והושיטה לה את הנייר
"תודה" ניגבה את דמעותיה והזדקפה
" אני בקי " חייכה
" נעים מאוד, אני ניקי " השיבה בחצי חיוך
" אפשר לדעת למה ילדה יפה כמוך בכתה? " אמרה
"מממ..." ניסתה לענות לה.
"ניקי!!! " פתאום נשמע צעקתה של אליזבת.
" קוראים לי..מצטערת.." התנצלה ניקי
" זה בסדר, גשי אלייה.." השיבה וחייכה חיוך נחמד
" אוקיי, ביי לך.. ותודה שוב! "
" להתראות, נראה אותך שוב, כן? "
"כן..בטח! " חייכה ניקי והתקדמה לעבר חברותיה.
"מצטערות שהלכנו פשוט זאתי פתאום הייתה רעבה אז הלכנו לקנות משהו בקפיטריה " אמרה סאלי
" מצטערת זאת לא אני זאת הבטן שלי " חייכה חיוך מטופש
" זה בסדר.." אמרה ניקי בקול עצוב
"קרה משהו?!" שאלה בחרדה סאלי
"לא אני סתם עייפה.לא משהו רציני " חייכה חיוך מאולץ, אינה יכולה לספר זאת לחברותיה.
היא תמיד הייתה סגורה ואף פעם לא פתחה את רגשותיה וליבה בפני שום אדם.
" בואו נמשיך עם הסיור שלנו!" הציעה אליזבת.
" כן קדימה" ענו.
אחרי שלמדו את מקומות הפנימייה וסקרו כל אזור קיים וחזרו לחדר.
" יותר מאוחר בערב תהייה אסיפה כללית להודיע על השיעורים והכיתות שמתחילים מחר " הודיע סאלי
" וואי מעניין עם מי אני בכיתה.." הסתקרנה ניקי
" אני מקווה להיות עם בנים חתיכים בכיתה " צחקה אליזבת
" רק על בנים את חושבת ?! " צחקה ניקי
" לא רק אבל בעיקר! " ציחקקה אליזבת.
" אני מקווה שהמורים יהיו טובים " אמרה סאלי.
ניקי ואליזבת הסתכלו אחת על השניה בתהייה.
" זה לא מעניין סאלי, הבנים מעניינים! " חייכה חיוך שופע אליזבת.
ניקי זרקה עליה כרית וזאת השיבה לה, אך פגעה בטעות בסאלי.
ובכך התחילו הבנות בקרב כריות, השתוללו ושמחו..
עד שנשמעה דפיקה בדלת...
הפרק לא יצא מעניין ומותח,
לא היתה לי השראה.
לא נורא, בפרק הבא נקווה שהיא תחזור =]
קסם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-קסם ורותם-