לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

סיפורים בהמשכים


" אלוהים נתן לאדם שני אוזניים ופה אחד, כדי שיקשיב יותר וידבר פחות" (אלברט אינשטיין)

Avatarכינוי:  -קסם ורותם-

בת: 19





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2007    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2007

פרק 10.


שלום לכם =]

בגלל שלא עדכנתי הרבה זמן הנה לכם פרק ארוך (:

תהנו..

 

 


 

 

ניקי הרגישה מאחוריה יד הנוגעת בכתפה "חיפשתי אותך.."

היא הפנתה את ראשה אחורה על מנת ראות מי עומד מאחוריה.

"אה..אלכס?!" נדהמה מהנער שעמד מולה.

"מה הוא רוצה ממני?.." חשבה לעצמה, לא הבינה מה אלכס, שכולן תמיד רוצות להיות בקירבתו, ניגש אלייה.

"זה עניין ממש דחוף.." סינן לעברה מסתכל לצדדים מדי פעם, בוחן את השטח.

"בקשר למה?" שאלה בסקרנות.

"זה.." הסתכל שוב לצדדים "דיי סודי.." המשיך "ולא פה".

ניקי הסתכלה עליו במבט מבולבל.

"אני אפגוש אותך בסיפריה בשעה 10" אמר והתחיל לרדת במדרגות לכיוון חבריו.

ניקיי עדיין עמדה שם ובהתה בו יורד, עדיין הייתה מודהמת.

"מה אלכס יכול לרצות ממני?!" שאלה את עצמה שוב ושוב.

"ניקיי!!" נשמעה צווחה קטנה מכיוונה של אליזבת.

ניקי מיד התעוררה מהשוק, נערה את ראשה וקלטה שהיא הייתה בדרכה לשבת ליד חברותיה.

היא התחילה להתקדם לעברן "מעניין אם הן ראו.." שאלה את עצמה, היא ידעה שאין לה כוח לשאלות כי אין לה אפילו תשובות לעצמה.

"היי לכן" אמרה לאחר שהתישבה בנוחות בכיסא.

"שלום שלום" חייכה סאלי.

"היי" חייכה אליזבת גם כן.

"למה באת רק עכשיו?" שאלה אליזבת.

ניקי נזכרה בכל המחשבות שהעסיקו אותה זמן כה רב לפני כאשר ישבה על החלון.

"לא שמתי לב לזמן" השיבה והפנה את מבטה לכיוון הבמה הקטנה מולם.

אליזבת וסאלי הסתכלו עלייה לכמה שניות וחזרו להקשיב לבריאן וקיילי.

"ביום שבת הקרוב.." בריאן נראה כבודק משהו בדף. "שיוצא ב 12. אתה משתחררים לחופשה קטנה של 3 ימים בשל השלג שהציף את בית הספר בימים הסוערים האחרונים".

בסוף דבריו של בריאן כל האולם קיפץ משמחה, חיוכים קריאות של 'יש' נשמעו מכל כיוון לרגל הידיעה המרעישה.

"אהה" הגיחה אליזבת לאחר שקמה וחיבקה את סאלי וניקי.

"זה כזה כייף!!" המשיכה.

"כייף ביותר!" שמחה סאלי.

"וואי אני צריכה כבר לתכנן תוכניות" חייכה לה חיוך ערמומי אליזבת.

"סוף סוף מנוחה מהלימודים, ישש" ניקי הצטרפה לשמחת חברותיה.

"שקט, שקט כולם!!" אמר המנהל בטונו הגבוה ברמקול, "כולם להירגע ולשבת במקומתיכם".

לאחר כמה דקות העמולה נרגעה, אחרי צעקות רבות כמובן.

כל הקופצים משמחה מקודם לא נראו באופק, רק הנערים השונים שיושבים על כסאות האולם.

"ועוד הודעה קצרצרה לפני שנסיים" המשיכה קיילי "מחר כולם מתבקשים להיות פה באולם המסדרים בשעה 3".

"תודה לכם, המשך ערב נעים" אמרה.

"תודה, נתראה מחר  בבוקר" סיים בריאן.

שניהם ירדו מהבמה והתקדמו ליציאת האולם.

 

"לסלסל את השער או לא?" שאלה בהתלבטות עמוקה אליזבת.

"זה משנה?" השיבה סאלי בעליצות.

? זה משנה!? " חזרה בטון מלגלג אחרי דבריה

"טוב דרמה קווין, מה קרה למצב רוח שלך?" שאלה עכשיו ברצינות.

"בריאן, זה מה שקרה" השיבה בחיוך מזלזל.

"מה הפעם?" שאלה ניקי שיצאה מחדר האמבטיה.

"כן.. נפרדתם הרי, לא?" שאלה סאלי, והמשיכה לעסוק בשיעוריה על השולחן שליד מיטתה.

"נו כן.." הטון המזלזל כבר לא נשמע מאליזבת.

"אז?" שאלה ניקי וסידרה את חלוקה.

"תכלת עם נסיכות!?" שאלה סאלי פתאום.

"אה?" לא הבינה ניקי.

"החלוק!!"  הצטרפה לצחוקה אליזבת.

"מה הבעיה איתו?!" הרימה את קולה ניקי לאחר התפקעות צחוקן של חברותיה.

"זה חלוק לכיתה א'!" אמרה סאלי מכל הצחוק שנשמע.

"אוף איתכן!" התרככה ניקי.

"מה לעשות שסבתא שלי חושבת שאני עדיין בת 10" חייכה.

"היא לא ראתה אותך או משהו כדי להבין שאת ל-א בת 10" אמרה סאלי והדגישה את הלא.

"מגיל 10 היא לא ראתה אותי" המישכה "אחרי שעזבה ללונדון".

"יש לך סבתא מלונדון!?" אמרה אליזבת מחויכת.

"כן.." השיבה לא מבינה מה הדבר הגדול בזה.

"אני!! אני מלונדון!" שמחה לה אליזבת.

"בריטית שכמותך" אמרה לה אליזבת במבט סנובי מצחיק.

שלושתן צחקו.

"שכחנו בכלל מבריאן" אמרה לפתע אליזבת אחרי שסיימו לצחוק.

"כן נכון" הסכימה איתה ניקי.

"אז מה קרה איתו?" שאלה סאלי מנסה להחזיר את השיחה מקודם.

"אני ראיתי אותו ביחד עם הגמדה הזאת!!" אמרה בטון רוגז.

"מי?" שאלו ניקי וסאלי שתיהן, מבטיהן שקוע באליזבת.

"קייילי" אמרה בקול מתנשא בזמן שסילסלה עם הבייביליז את שערה הארוך.

"איתה?" שאלה נדהמת סאלי, כבר לא שקועה בלימודיה.

"כן..מחובקים ומתנשקית" אמרה אליזבת בטון כועס ולועג בו זמנית.

"אז..הם חד עכשיו?" שאלה ניקי, ניגשת לארונה.

"לא יודעת.." השיבה אליזבת עדיין עם הבייביליז.

"אז נברר" חייכה ניקי חיוך זדוני, אליזבת השיבה לה באותו החיוך.

"מחר נתכנן הכל" חייכה ניקי.

היא נזכרה באלכס ובמה שקרה לפני שהתיישבה "וואי זה עוד 20 דקות" הזכירה לעצמה.

"לשים את החולצה הירוקה או האדומה?" שאלה בעודה מחזיקה שתיי חולצות.

"האדומה!" אמרו שתיהן בביטחון יחדיו.

 

מרחוק היא ראתה אותו עומד שם כמחכה. ברגע שראה אותה סימן לה לבוא עם היד.

היא התקדמה והתקדמה עד השיגע סוף סוף אליו.

"היי" חייך אליה.

"היי" השיבה בחיוך מבויש.

"בואי" סימן לה לבוא לחדר הנקיונות שאף אחד לא נכנס אליו חוץ מהשרת.

"לאן?" שאלה בסקרנות.

"למקום מבודד, אני לא רוצה שישמעו" פתח את הדלת ונכנס.

"בואי" חזר על עצמו.

ניקי התבוננה בחדר ובאלכס שנמצא בתוכו ונכנסה גם כן.

"אז..מה רצית לומר לי" המשיכה "שזה כל כך סודי?".

"טוב!" אמר כמתכונן לדבריו.

"זה בקשר ל..אליזבת" סינן לעברה.

"אליזבת?" נדהמה. ניקי לא הבינה מה אלכס רוצה ממנה בקשר לאליזבת.

"כן.." חייך חיוך מבוייש שלא ראהממנו אף פעם. הוא תמיד היה מלא ביטחון והחלטי.

"אז..מה אני קשורה?" שאלה ניקי לאחר שהתקופפה להרים את הקופסאות שהפילה בטעות.

"את חברה שלה" ענה אלכס, עוזר לה להרים אותן.

"אבל..מה אתה רוצה ממני? ממנה?" ניקי הייתה מבולבלת.

"ממנה..אותה" חייך והמשיך "וממך..שתעזרי לי להשיג אותה".

ניקי פתאום התחילה לצחוק בין כל הקופסאות על הריצפה.

"מה מצחיק?" הרים את טונו.

"פשוט.." ניקי לא יכלה לדבר מרוב צחוק.

"מה!?" אלכס היה רציני וכעס.

"פשוט א-ת-ה צריך ךבקש עזרה להתחיל עם בחורה?!" שאלה.מדגישה על המילה אתה.

"כן..מה הבעיה?" התפעל.

"אתה תמיד מתחיל עם כולן בלי עזרה, למה דווקא עכשיו אתה צריך עזרה?" שאלה, כבר לא צחקה אך עדיין הייתה מחויכת.

"כי..היא מיוחדת" שוב אותו החיוך המבוייש עלה על פניו.

ניקי אהבה את החיוך הזה, הוא היה אמיתי ולא אופיייני לו.

"אז..אתה מרגיש אלייה משהו?" שאלה בטון רציני.

"כן..נראה לי" היסס.

"תמיד כשאני רואה אותה אני רוצה לקחת את ידה ולשלב בידי ולחבק אותה חזק חזק" סיפר.

"רק שאין לי אומץ, אני מפחד שהיא תדחה אותי" טונו היה קצת עצוב.

"למה שהיא תדחה אותך, כולן חולמות עליך!"

"כן אני יודע.." חייך חיוך מלא ביטחון, חיוך שונה מהקודם.

"אךך" אמר לאחר שניקי זרקה עליו אחת מהקופסאות שהם עדיין הרימו.

"למה?" שאל בהתפעלות עדיין מחזיק בראשו.

"דיי לאהוב את עצמך כל כך" צחקה. שניהם צחקו.

"אז מה אתה מתכנן לעשות כדי להתחיל איתה?" שאלה.

"לא יודע, בגלל זה יש לי אותך, תספרי לי מה היא אוהבת" השיב לה.

"הוו, יש לך זמן?" חייכה.

"הרבה" השיב בחיוך.

 

"לאן נעלמת מקודם" שאלה אותה אליזבת שישבה בחלוקה הורוד על מיטתה ועיינה בירחון האופנה שקנתה לפני יום.

        "וניקי?"

                                "כן.."

אל תספרי לאף אחד"

נזכרה בדבריו של אלכס.

"לסיפרייה, קראתי ספר" השיבה וסגרה את דלת החדר.

"ממתי את קוראת ספרים?" שאלה בחשדנות.

"תמיד קראתי..פשוט..לא ראית!" השיבה לה בתירוץ.

"טוב.." אמרה אליזבת וחזרה לירחון.

"פיוו" נאנחה ניקי אחרי שחמקה מחברתה.

"זה יצא ממש יפה" ניקי הסתכלה על שערה הארוך והמסולסל בצורה קפידה ויפה של אליזבת.

"תודהה. השקעתי" חייכה אליה.

"אולי אני אסלסל גם לך מתישהו?!" המשיכה "זה ממש יצא יפה עם שערך הבלונדיני".

"אבל הוא לא ארוך כמו שלך" אמרה ניקי בזמן שהחליפה לפיג'מה שלה.

"אבל הוא יפה!" חייכה "אל תדאגי אני אטפל בו והוא יצא מסולסל ויפה" אמרה וניגשה אל השידה להציא את המכשיר.

"גמדים?" אמרה מגחגחת אחרי שהתבוננה לכיוון הפיג'מה שנקי הייתה לבושה בה.

"סבתא" חייכה.

אליזבת צחקה למשך כמה שניותו ואמרה "קדימה בואי תתישבי על הכסא.".

ניקי התיישבה על הכסא.

"אחח זה חם" צעקה לפתע.

"מה ציפית שזה יהייה קר" צחקה אליזבת.

"קדימה שקט, בשביל יופי סובלים".

"מה את הולכת לעשות בעוד יומיים?" שאלה בעודה מסלסלת את השער הבלונדיני של ניקי.

"מה יש בעוד יומיים?" מנסה ניקי להיזכר.

"נו השבת והימים החופשיים שיש לנו" הזכירה לה.

"אה..נכון" נזכרה ניקי.

"אז מה את עושה?"

 


 

 

מקווה שאהבתם (:

תגיבו!

 

קסם.

 

 

נכתב על ידי -קסם ורותם- , 25/11/2007 10:50  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 9.


טוב נראה לי אני אפרוש, לא קוראים את הסיפור :\

אבל אני אסיים אותו בכל זאת..

 


 

היא התעוררה באיטיות, פקחה עין אחר עין, הסתובבה לצד ימין ואז לצד שמאל. "טום?" הוציאה ניקי במילמול.

"ניקי!! למה יצאת מהחדר?!" נשמע אותו הקול המוכר מקודם.

" אני..רק.." ניסתה שוב למלמל אך הכאב בראשה לא איפשר לה.

"לא משנה! עכשיו אני מחזירה אותך לחדר ואת לא יוצאת משם עד שאני משחררת אותך!" המשיכה האחות.

ניקי לא הקשיבה לה היא רק ניסתה לחפש בעינייה שוב את טום, היא הייתה בטוחה שראתה אותו.

"איפה..איפה הוא?" שאלה בהיסוס.

"איפה מי?" שמעה פתאום את אליזבת.

"טום.." קולה כבר היה פחות מהוסס.

"טום?..מי זה?" שאלה בחוסר הבנה.

"הוא היה פה.." המשיכה ניקי בטוחה בעצמה.

"לא היה פה אף אחד חוץ ממני ומהאחות" הסבירה אליזבת.. "אה כן והמורה למוזיקה".

"אני בטוחה.." ניקי עדיין לא השתכנעה.

"שניה! את מתכוונת לנער עם העיניים התכלת והשער הפרוע?" נזכרה בין רגע האחות.

"כן!" קיפצה ישר והתיישרה.

"הוא הלך לפני שהתעוררת..ולפני שחברתך באה" הסבירה כנזכרת.

"אה.." ניסתה לא להראות את החיוך שעלה על פנייה, היא ידעה זאת והרגישה שהוא היה פה. היא שמחה שהיא לא דמיינה.

 

 

ניקי הייתה שקועה בספר שלקחה מהסיפרייה, כבר יומיים היא קוראת אותו רצוף. מילא שום דבר אחר היא לא יכולה לעשות בזמן שהיא שכובה במיטה. המכה בראשה השפיע נורא והאחות ציוותה עליה כבר יומיים לנוח.

"אני אוהב אותך..לא משנה מה יקרה תמיד נשאר יחד." היא קרה את המשפט שנאמר מגיבור הספר. משפט זה גרם לה להיזכר מה היה ברגע שהתעלפה. את המבטים המצטלבים ביניהם, את ידו העוברת על שערה הבלונדיני ומלטפת אותו ברכות, את ראשו מתקרב טיפה ועוד טיפה וראשה מצטרך למגע ביניהם מתקרב לאטלאט.."אוף אם היא לא הייתה נכנסת!!" נזכרה בג'סיקה 'מלכת השכבה' שהפריעה לאותו הרגע ביניהם באותו היום שנתקלה בבריאן והתעלפה. דפיקה בדלת קטעה את חוט מחשבותייה. "פתוח" צעקה לעבר הדלת מהמיטה.

"היי לך פצועה חמודה שכמותך" חייכה אלייה סאלי.

"היי" השיבה בחיוך.

" אז..איך את מרגישה היום?" שאלה, התיישבה לידה במיטתה.

"יותר טוב! אני לא מבינה למה האחות הזאת לא משחררת אותי!" אמרה בליגלוג.

"את רוצה להתעלף פעם שלישית?" צחקה סאלי.

"לא, כנראה.." צחקה גם כן.

"רגע, מה היה בכלל אחרי שבריאן הביא אותך לחדר באותו היום? בפעם הראשונה שהתעלפת.." שאלה בפתאומיות אחרי שנזכרה.

"אה..היינו כל כך קרובים, הרגשתי את נשימותיו עליי, ליבי פעם כל כך חזק..הרגשתי שאני עומדת לאבד את הכרה שנית.." סיפרה במבט מאושר וחולמני.

"ורגע התנשקתם?!" הסתקרנה בהתלהבות ממה שהרגע סופר לה.

" לא..כמעט. פשוט ג'סיקה החליטה להיכנס ולחפש את אליזבת פתאום" את המבט החולמני היא החליפה במבט מזעיף פנים.

"אוף..חבל!" הצטרפה אליה גם כן סאלי.

"כן..זה היה רגע קסום כזה.." המשיכה באותו המבט החולמני שוב.

"נכון, גם בריאן כזה חמוד!" חייכה סאלי.

"בריאן?" נדהמה ניקי.

"נו כן..עליו דיברת, לא?" על פנייה ראו שהיא מבולבלת לגמריי.

"לא!!" הרימה את קולה פתאום.

"אז על מי?" סאלי הייתה מבולבלת ממקודם.

"טום!!" ירתה אליה.

"טום?!" נדהמה סאלי.

"כן! טום!" חזרה על דבריה.

"רגערגע! אבל בריאן הוא זה שהביא אותך, לא טום!" סאלי לא הבינה מה קרה והייתה מבולבלת אף יותר.

"כן..אבל אחרי שבריאן הלך טום בא, הוא שמע שהתעלפתי" הסבירה ניקי.

"אה.." עכשיו היה לה יותר מובן.

"ושניה, מי זה טום?" צחקה סאלי.

"אה..לא סיפרתי לך?" השפילה את פנייה.

"לא! ספרי מיד!" חייכה אליה חיוך מסוקרן.

"טוב..אז טום הוא..."

 

היא התבוננה בחלון. הלילה היה כה יפה. הרוח הנושבת על העצים ומזיזה אותם מצד לצד, הפנים המאירים אור חלש חלש התורם לאווירה השקטה. הירח הבולט והמלא שהיה באותו הלילה.

"אך..כמה שהחיים יפים" חשבה לעצמה, נהנת מהנוף היפייפה בחלון חדרה. הלוואי והכל היה מדהים ושקט כמו הלילה..חשבה לעצמה.

"מעניין מה טום עשה בחדר המוסיקה כשהתעלפתי.." חשבה מחשבה שונה לפתע, צצה לה משום מקום.

"הוא כל כך חמוד..אך אנחנו רבים כל הזמן" ציחקקה לעצמה.

"וגם בריאן..שהוא כלכך יפה ובוגר, ובגללו אני נהנת כל כך ממסדרי הנוכחות בבוקר ובערב.." חלמה לעצמה..

"רגע! מסדר הנוכחות!" מהר קמה מאדן החלון שאהבה לשבת עליו כה הרבה ולהנות מהתופעות השונות שראתה מהחלון.

היא ניגשה לארון מהר הוציאה את בגדיה, התלבשה במאמץ לא לגעת בתחבושות שעדיין אחרי שלושה ימים על ראשה. שמה את נעלייה ויצאה החוצה. היא הלכה בהליכה הכי מהירה שלה. עברה את מסדרון המגורים, את חדר הכניסה של בית הספר, היא הלכה במסדרון צר שהוביל לאולם הראשי. פתחה את דלתות האולם, ניסתה כמה להרעיש שפחות. ברגע שנכנסה כל העיניים הופנו אלייה ואז תוך שניה חזרו אל בריאן וקיילי שעמדו על הבמה והעבירו הודעות שונות לתלמידים מולם.

"אנחנו פה" הרימה את ידה אליזבת.

ניקי הרגישה מאחוריה יד הנוגע בכתפה "חיפשתי אותך.."

 


 

תגיבו =]

 

קסם.

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי -קסם ורותם- , 19/11/2007 13:01  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

4,366
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , יצירתיות , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-קסם ורותם- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -קסם ורותם- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)