פרק 12 ((:
שלום לכולכם 
אני במצב רוח נהדר! :]
איומי ניתוק המחשב היו רק איומים למזלי והם לא יתגשמו!
יש לי סיבוך קטן עם הסיפור,
והפרקים התדרדרו ויוצאים משעממים.
סילחו לי 
והוספתי ספויילרים וארועים מהפרק הקודם,
תגידו לי את דעתכם אם להשאיר או לא.
תהנו מהפרק 
מארועי הפרק הקודם:
"בחורה בלהקה זה הדבר האחרון שאנחנו צריכים.." אמר וקולו נשמע כה חלש ושביר.
"אני לא צריך לראות בחורה במשך 24 שעות..זה מה שחסר לי.."
"אתה אומר את זה בגלל.." התחיל כריס לומר.
"לא!! זה לא קשור" התפרץ לדבריו כמעט וצועק, יודע מראש מה כריס מתכנן לומר.
אה כן בקשר לזה..אני כבר לא כל כך באוניברסיטה.." אמרה דיאנה צוחקת.
"מה?! וזה מצחיק אותך?!" התפאלה מלני.
"תראי הגעתי להחלטה שזה לא מתאים לי אז פרשתי.." הסבירה את עצמה, והתיישבה על המיטה.
שכחתי שאתה מיקל חסר רגשות שלא אכפת לו מכלום! מחר בבוקר היא באה וחותמת על חוזה ולא מעניין אותי מה אתה חושב! תחייך חיוך מזוייף ותשתוק!" ירה לעברו בכעס והתקדם לצאת מהדלת.
"ואם לא?" אמר בזילזול קוטע את פיטר.
"אז תיפרד ממני ומהלהקה" השיב וסגר את הדלת.
פרק 12- חלומות מתגשמים
"הלו.." ענתה בקול רדום לעבר הפלאפון שהעיר אותה באותו הרגע משנתה.
"מלני?" נשמע קול מוכר מצידו השני של הקו.
"כן" השיבה, חצי רדומה עדיין.
"יופי אני שמחה, תקשיבי עוד שעה אני באה עם הבנים למלון שלך, מעבירים את החפצים שלך למלון שלנו" אחרי מאמץ רב מלני הבינה שזהו קולה של איימי, המפיקה.
"למה?" שאלה אחרי שבקושי הקשיבה.
"הרגע אמרתי, את עוברת למלון של הלהקה והצוות, לא באמת חשבת שתשארי שם?" ציחקקה קלות איימי.
"אה, טוב.." השיבה, מתאמצת להתפקח.
"קדימה שתוך שעה הכל יהייה ארוז, ביי ביי" סיימה איימי את השיחה.
בלי לחשוב יותר מדי מלני חזרה לישון, "אני צריכה לארוז!" צווחה תוך דקה בדיוק אחרי שקלטה את פשר השיחה.
היא קמה מהמיטה מוציאה פיהוקים רבים ומתיחות כל הדרך לאמבטיה.
הלכתי לאוניברסיטה לסדר כמה דברים אחרונים, אני אחזור מאוחר, אוהבת די. היא קראה את הפתק שהיה מונח על השידה ליד מיטתה לאחר שיצאה מאורגנת מחדר האמבטיה.
היא הוציאה כמה מזוודות גדולות מהארון והחלה לקפל ולסדר בקפידות, חס וחלילה שיהייה מבולגן, לאט לאט המזוודות נהיו יותר ויותר דחוסות.
היא החליטה להתקשר לדיאנה להודיע לה. היא היא החלה לחייג את מספרה אך צילצול הפלאפון מנע ממנה.
"הלו" ענתה.
"מלני?" נשמע קול מהוסס מהצד השני.
"רני??" נדהמה מלני. הוו כמה זמן לא שמעתי את קולך הנעים חשבה בראשה.
"מה שלומך? מזמן לא דיברנו.."
"שלומי מצויין, מה איתך? וכן באמת לא דיברנו הרבה זמן.." אמרה את המילים האחרונות בצער.
"הכל טוב איתי. התגעגעתי אלייך נורא.."
"גם אני, המון" השיבה. היא כל כך אהבה לשמוע שוב את קולו הרך והחמים של רני.
"כל העניין, איך שעזבת פתאום, בכלל לא נפרדנו כמו שצריך" אמר וקולו נשבר מעט.
"רני, אתה יודע שאני מצט.." התחילה לומר.
"לא, אין לך מה להצטער את הגעת להחלטה! תמיד אמרת שצריך להיות שלמים עם החלטות..." השיב מרגיש שקולו עומד להישבר לרסיסים.
"רני.." אמרה בצער, היא כל כך לא אהבה את ההרגשה שהיא נתנה לו. בכל זאת הוא אהב אותה ודאג לה יותר מכל אחד אחר.
"לא מלני! אני אוהב אותך נורא את יודעת את זה אבל כנראה שאני לא מספיק חשוב לך ויש לך דברים יותר חשובים בסדר העדיפויות" המשיך דבריו.
"לא זה לא זה! פשוט אתה יודע שזה החלום שלי.." ניסתה לשפר את המצב. היא לא יכלה לשמוע אותו ככה.
"עזבי, אני אתגבר. אני לא בן 10 אני יכול להתמודד עם קצת בעיות.." השיב.
"אני בעיה בשבילך? שאלה מלני בעודה נשכבת על המיטה, עוזבת את המזוודה שאירגנה לפני זמן קצר.
"את הבעיה הכי יפה שהייתה לי אי פעם"
"רני אתה יודע שאני רוצה לתת לך את אותו הדבר כמו שאתה נותן לי אבל אני לא יכולה! פשוט לא יכולה!" היא אמרה והרגישה את הדמעות עומדות לפרוץ.
"מלני, את יקרה לי מדי. זה פשוט בא לי בהפתעה זה הכל..בכל זאת הכל היה נפלא עד שבאת יום אחד ואמרת שאת עוזבת למחרת לתמיד"
"רני.." היא התחילה לומר אך כל הדמעות שהתפרצו מתוכה עצרו אותה.
"אני אוהב אותך מל. בהצלחה בחייך בלונדון, את מדהימה תזכרי..ביי" אמר בעצב. הוא לא יכל לשמוע אותה בוכה ובמיוחד לדבר איתה בלי לראות אותה, לדעת שהיא כל כך רחוקה ממנו.
"ביי.." השיבה בקול חנוק.
היא הוציאה את כל הדמעות במשך זמן ממושך בכתה, פשוט נתנה לכל הרגשות להיסחף ביחד עם הדמעות. היא בכתה על משפחתה שלא תומכת בה, היא בכתה על כך שפגעה ברני, היא בכתה על כך שלא יכולה להשיב לו את האהבה שהוא רוצה ממנה. איפשרה להן לזלוג על לחייה הורדרדות. כעת מלני האמיצה נעלמה ונשארה רק המלני השברירית.
"מייקל.." פנה אליו אדם.
"כן.." השיב מהנהן בראשו.
"תתרכז! אתה במקום אחר, אני לא יודע איפה אבל בטוח שלא פה!" אמר מנסה להבין אותו.
"זה פשוט בגלל כל מה שקרה לאחרונה.." השיב בקול מבואס.
"בגלל קנדי?" שאל כריס.
"מלני!" צעק מייקל "מצטער אני לא יכול לעשות חזרה היום!" אמר וטרק את הדלת.
"מה עובר עליו?" אדם נראה מבולבל.
"עזוב..אני הולך אליו נעשה בינתיים הפסקה קצרה" אמר והחל להתקדם לכיוון של מיקל.
הוא חיפש אותו בעיניו עד שמצא אותו יושב על אחת הספות שבחדר הכניסה לסטודיו.
"זה בגללה נכון?" התיישב על ידו.
"כן..אני לא יכול לשקר לך" השיב, מילותיו נשמעו כה עצורות וחנוקות.
"תשכח ממנה היא לא שווה את זה!זה קרה לפני מלא זמן.." השיב כועס מעט בשביל מייקל.
"היא לא שווה באמת.." סינן בעצב.
"אני שמח שקיבלת את ההחלטה ההיא!" אמר כריס ופח על שכמו.
"איזו החלטה?" שאל מייקל, לא מבין.
"עם פיטר, שהחלטת להשאר ולקבל את מלני" חייך אליו.
"הלהקה זה הדבר הכי חשוב שיש לי! בחיים לא הייתי מוותר עליה משום סיבה!" השיב בחיוך אך בליבו הוא כעס על פיטר ועל מלני שבגללה בכלל נוצר מצב כזה.
הוא קם מהספה.
"קדימה, יש לנו חזרה לסיים.." הוא משך את כריס ושניהם נכנסו חזרה לסטודיו.
"הנה אתם! יופי קדימה יוצאים.." הודיעה איימי.
"לאן?" שאל מייקל בפליאה.
"נו למלני, עוזרים לה להעביר את החפצים שלה, לא אמרתי לכם?" הסבירה איימי, מייקל מיד תקע בה מבט לא מרוצה.
"נו באמת, תהייה רציני! אתה לא יכול לשנוא אותה לנצח, אתה עומד לבלות איתה יותר מדי.."
"יאללה הולכים" אמר מייקל.
"ובכלל היא ממש נחמדה.." המשיך כריס לפטפט.
"כריס?" פנה אליו אדם ועצר את רצף המילים שבקעו ממנו ללא הפסקה.
"תשתוק! הוא הסכים!" הפציר בו וזרק עליו את אחת ממקלות הטיפוף שלו.
ידעתי שאתה בוגר אחרי הכל..חייך כריס לעצמו מתגובתו של מייקל.
"רגע!" צעקה מלני לעבר הדלת כששמעה דפיקות.
"היי" השיבה בחביבות ברגע שראתה את איימי מולה. "תכנסי.." פתחה את הדלת וסימנה לה להכנס.
"הבנים מתעקבים קצת, מייקל איבד את צמיד המזל שלו או משהו" גילגלה איימי את עינייה מצחקקת מעט, היא התיישבה על המיטה "את מוכנה?".
"הכל ארוז כמו שאת רואה" הצביעה על המזוודות בחיוך "אבל לא הספקתי להתקלח ולהתארגן" קבעה.
"אין בעיה, כנסי להתקלח אני אחכה פה לבנים" השיבה לה חיוך.
מלני לקחה את הבגדים שאירגנה מראש לעצמה ופנתה למקלחת, שוכחת בכלל מהמגבת שהונחה על השידה.
אחרי זמן קצר נשמעה דפיקה בדלת, איימי ניגשה לפתוח אותה, עוזבת את הטלווזיה שצפתה בה עד עכשיו.
"סוף סוף באתם, נו מצאתם?" שאלה בזמן שפתחה את הדלת, מכניסה אותם.
"לא.." השיב מייקל בצער.
"זה כל כך חשוב?" צחקה איימי.
"כן!" סינן מייקל בקול נעלב.
"איפה מלני?" שאל אדם את איימי אחרי שהתיישב כבר על הכורסה.
"מתקלחת ומתארגנת, הקדמנו קצת" חייכה חיוך נבוך.
"אז מה נעשה בינתיים?" שאל כריס, שהתמקם כבר על המיטה.
"האמת שנוכל לרדת למזנון למטה וגם לאכול משהו על הדרך, אני רעבה" הציעה איימי.
"נשמע אחלה" השיב כריס וכך גם כולם.
"מה עם מלני?" שאל אדם.
"היא תצטרף אחרי שתסיים להתארגן" השיבה.
"אין בעיה.." אמר אדם והם התחילו לצאת מהחדר במטרה להגיע למזנון. הם חיכו למעלית שחרקה לאורך כל הדרך שלה לקומה שלהם..
"רגע!" אמר לפתע מייקל. "שחכתי את הפלאפון בחדר" השיב.
"אתה חייב להפסיק לשכוח דברים! גם את הצמיד גם את הפלאפון עכשיו.." צחק עליו כריס.
"אני איבדתי אותו! באשמתך! בזמן שחשבת שזה מצחיק לקפוץ עליי מאחורה!" המטיר לעברו וההוא הקריץ לעברו לשון.
"הנה הכרטיס, תפתח את הדלת מלני בטח לא תשמע.." הושיטה לעברו איימי את הכרטיס של החדר.
"תתקדמו אני מיד אצטרף.." אמר והלך חזרה לחדר.
הוא פתח עם הכרטיס את הדלת ונכנס פנימה לחדר, הוא מיד קלט את הפלאפון מונח על הספה בה ישבו. אחרי שלקח את הפלאפון הנשכח החל לצאת מהחדר..
"איימי? תושיטי לי מגבת! שחכתי!" שמע צעקה מהמקלחת שקטעה את צעדיו.
הוא היסס מעט אך החליט לגשת ולהושיט לה את המגבת. הוא מיד ראה אותה על השידה בחדר, אחז בה והתקדם לחדר האמבטיה כשבידו המגבת. הוא לא ידע בדיוק מה גרם לו לפעול ככה באותו הרגע.
הוא פתח את דלת האמבטיה הלבנה שניצבה מולו.
"די? הבאת?" נשמע קולה של מלני מבעד לוילון הבודד שהפריד ביניהם.
ספויילרים לפרק הבא:
- "למה התעקבת כל כך?"
- "היא ממש נחמדה"
- "תצטרכו להתרגל לזה מעכשיו.."
- "את בסדר?"
-"תזהרי!"
-"היא מתה!"
מקווה אהבתם את הפרק :]
-כיצד מלני ומייקל ימשיכו להיות באותה הלהקה?
- מה יקרה עם רני?
- מדוע מייקל שונא בנות בלהקה?
בפרקים הבאים אתם תגלו הכל 
תגיבו, השקעתי (:
אני אחזיר, מבטיחה
והוספתי ספויילרים וארועים מהפרק הקודם,
תגידו לי את דעתכם אם להשאיר או לא.
~הולכת להגיב לקבועים ולהודיע על הפרק~
אני מופיעה מחר!
תאחלו לי הצלחה 
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-קסם ורותם-
