סיפורים בהמשכים

פרק 28.

"מייקל?! על מה את מדברת?" שאל בפליאה.

"מייקל.." מלמלה את שמו שנית והמשיכה להביט בו עומד מולם ומסתכל על המתרחש במבט מאוכזב וממוטט כאחד.

"רצית משהו?" שאל דילן במעט תוקפנות את מייקל בזמן שזה עדיין עמד שם והביט אל תוך עיניה של מלאני אשר נתקעו בחזרה על שלו, המומות ומשותקות.

"כבר לא." סינן בקול קריר ומאוכזב לאחר שהתנתק מעיניה החודרות המביטות בו ולא נותנות לגופה להגיב על המתרחש. היא המשיכה לעקוב בעיניה אחרי מייקל שרק הלך והתרחק מהחוף בו ראה לפני שניות בודדות אותה ואת דילן מתנשקים.

"את פה?" העביר את ידו מול פניה בפעם החמישית בזמן שהיא רק שקעה במייקל.

"כן..כן." אמרה לאחר שהתפקחה.

"אני יעזור לך לשכוח ממנו." הכריז דילן.

"מה? מאיפה אתה יודע שיש לי אליו בכלל משהו?" שאלה בלחץ.

"נו באמת, את שקופה יותר משקית ניילון. לא צריך להיות חכם גדול כדי לראות את זה." צחק בנימה משועשעת כביכול. מבפנים הוא התפוצץ מקנאה. האופן שמלאני הביטה בו כל כך הסעיר אותו- הוא רצה שכך תביט בו ולא במייקל.

היא החזירה לו צחוק מזויף רק בכדי להראות לו אדישות כלפי המצב שנוצר. בתוכה היא רצתה לקבור את עצמה תחת החול עליו היא יושבת ולהתחבא למשך כל שארית חייה ממייקל.

"נו די כבר אדם. תדבר איתי, אתה לא יכול להתנהג ככה כלפיי, שנתיים שלמות אנחנו יחד." אמרה שלי מתנשפת מעט בזמן שהיא מנסה למנוע ממנו להעביר את חפציו למזוודה הפרוסה על מיטתם.

"זה בדיוק העניין שלי." הרים את קולו והמשיך להכניס את בגדיו אל תוך המזוודה הגדולה. "שנתיים שלמות. שנתיים שאנחנו יחד והכל רק כדי לקבל ממך לא!" הוא הרים את קולו כל כך גבוה שעוד קצת וצועק.

"אדם.." אמרה בקול פגוע, נותנת לדמעות לזלוג על לחייה "אני אוהבת אותך! אל תהרוס את כל היחסים בינינו."

"אני הורס?! אני הורס?!" צעק בזעם והפסיק להתעסק עם הבגדים, מביט בעיניה בפעם הראשונה מאז אותו הסירוב שהביא אותם למצב העגום הזה מלכתחילה. "את הרסת את זה לבד כשאמרת לי לא! את זאת שזרקת את כל השנתיים האלה לפח."

דמעותיה השאירו שבילים שחורים על לחייה, עיניה אדומות מבכי ואיפורה מרוח לכל עבר.  שלי נראתה כל כך שבורה באותו הרגע אבל זה לא הרתיע אותו, אפילו שרק רצה לחבק אותה ולנשק אותה, הסירוב השפיע עליו יותר מדי מכדי להחזיר את המצב לקדמותו.

"את פגעת בי שלי, פגעת בי במקום הכי כואב- הלב שלי." אמר לעברה בקול קריר ומרוחק, סוגר את המזוודה ויוצא מהחדר בטריקה רמה. שלי נחתה ארצה באבדן תקווה , יושבת על הרצפה ומחבקת את ברכיה בידיה. "מה עשיתי, מה עשיתי.." סיננה בלי סוף תוך כדי בכי.

היא המשיכה להתייפח במיטה ולבכות בשקט. אף פעם היא לא ראתה את כריס במצב כזה- כל כך תוקפני ואגרסיבי. הוא הזכיר לה את מייקל ולא את הכריס שהיא אהבה- הכריס העדין והרגיש, אותו אחד שהקסים אותה בהתחשבות ובתמימות שלו. 'מה קרה איתך? מה קרה שהתנפלת עליי ככה?' ניסתה למצוא שוב ושוב תשובה להתנהגותו של כריס, אך שום סיבה הגיונית לא נמצאה. צלצול הפלאפון שלה קטע אותה מהרהוריה.

"הלו?" ניסתה לייצב את קולה, לא לתת רמזים לבכי ולכאב שהיא הרגישה באותם הרגעים.

"שלום יקירתי, מה שלומך?" קרא פיטר בקול עליז.

"הכל בסדר." אמרה בשמחה מזויפת.

"יופי אני שמח. תראי מחר בשעה שבע בבוקר תאספי אותי משדה התעופה ואחר כך נתכנן את הלו"ז של הלהקה. יש מלא סידורים לפני ההופעה במלון. ותדאגי לכך שהם עצמם יקומו בשבע ויעשו חזרה באולם ההופעות שבמלון. דאגתי לכך שיסדרו אותו בשבילם. בסדר?" המטיר הוראות אליה.

'כוס עמק עם להקה הזאת, זה בהחלט הדבר האחרון שאני רוצה להתעסק איתו כרגע. אבל כמובן, אם אני לא רוצה לאבד את עבודתי כמפיקה אצטרך לאסוף כוחות ולהתייצב מולם מחר, מול כריס.' חשבה בחשש.

"כן, כן, אין בעיה." השיבה.

"טוב יקירתי אני אניח לך לישון השעה מאוחרת ויום עמוס לפנינו, לילה טוב."

"לילה טוב." אמרה וניתקה את השיחה, מניחה את הפלאפון על השידה שלידה.

'איך לעזאזל אני אמורה לראות את כריס מחר ולהתרכז בעבודה כאילו כלום לא קרה?' חשבה בזעם.

היא העבירה מבט חטוף בשעון שעל הקיר, מול המיטה. 'השעה שתיים- עשרה בלילה, יופי, יש לי בערך חמש וחצי שעות לישון. יש עוד משהו מחורבן שרוצה להרוס לי עוד יותר את המצב רוח?!'.

אדם ירד ללובי עם המזוודה, הולך לכיוון פקידת המלון ולידה גבר, מתווכח איתה על משהו לא מובן.

"אני בטוח שאם תתאמצי קצת את תמצאי חדר פנוי!" הטיח בה וקמצוץ של תחינה בקולו.

"אני נורא מצטערת אדוני אבל לא נמצא שום חדר פנוי." חזרה על אותו המשפט שוב ושוב.

"כריס? למה אתה צריך חדר?" שאל בסקרנות את כריס שלא הקשיב לפקידה המסכנה וניסה למצוא חדר פנוי לאחר שסולק מחדרו בצדק.

"רבתי עם איימי." אמר בקצרה. "רגע, למה אתה פה עם המזוודה?" שאל אחרי שהביט במזוודה בה מחזיק אדם.

"אותו הסיפור." צחק אפילו שזה בכלל לא הצחיק אותו.

"רבת עם איימי?!" שאל כריס בבהלה.

"לא טמבל, עם שלי!" אמר וגלגל את עיניו. 'כריס תמיד יישאר כריס.'

"רגע, אם אין חדרים אז איפה נישן?" שאל אדם את השאלה הכי הגיונית לאחר מחשבה על מצבם.

"המ..לא חשבתי על זה." אמר כריס מבולבל.

"מייקל?" הציע אדם.

"לא..הוא עם מלאני שם." הסביר.

"מה? איך היא הגיעה לשם?" גיחך אדם למה ששמע הרגע.

"וואי אתה ממש לא בעניינים." צחקק כריס. "רגע!" קרא לפתע ואדם הסתכל עליו בתמיהה. "אם מייקל בחדר של טובי וגם מלאני שם, רגע לא, החדר שלה מוצף. אבל החדר של מייקל לא!" חייך, מרוצה מעצמו.

"יאללה תתכונן לתחנונים סוחפי דמעות והתחנפויות לטובי כדי שירשה לנו לישון בחדר שלו."

"אתה לא רציני!" סינן בצער אדם. "הוא שונא שישנים איתו באותו החדר, ורגע איפה נישן? יחד איתו במיטה? זה חדר ליחיד אם שכחת."

"ביי." אמרה ונישקה את דילן נשיקה ממושכת.

"ביי מדהימה שלי." לחש באוזנה ופנה לכיוון המעלית בזמן שמלאני פתחה עם הכרטיס את הדלת ונעלמה אל תוך הסוויטה.

"אתה לא באמת מתכוון לישון פה, נכון?" אמרה כמשהו ברור מאליו ברגע שראתה את מייקל שוכב במיטה, מתחת לשמיכת פוך חמימה ומזמינה.

"לא נאה לך- לכי." השיב בקול קריר.

"לאן בדיוק? למחסן המזון?" שאלה בציניות והורידה את נעליה, מניחה ליד הדלת בצורה מסודרת.

"מצידי אפילו על החוף." הוא אמר בזלזול.

"אם מישהו ישן על החוף בינינו זה רק אתה! חוצפן! לך לישון על הרצפה, אני לא הולכת לישון איתך באותה המיטה!" אמרה בכעס.

"לשכב איתי לא הייתה לך בעיה." עקץ מייקל.

"תפסיק כבר להיות כל כך ילדותי!" הפצירה בו "יודע מה? תהנה. המיטה כולה שלך. אני אישן על הרצפה." היא לקחה את הכרית ומיקמה על הרצפה, ניגשת לארון ומוציאה מתוכו כמה סמיכות ופורסת אותן על הרצפה ליד המיטה.

"תפסיקי! את תצטנני!" קרא בדאגה.

"ולמה לך בדיוק אכפת? " שאלה בחיוך מזויף.

"כי..כי. כוס עמק עם זה! אני רוצה אותך מלאני!" המטיר את המשפט וירד אל מלאני, מתיישב על ברכיו לידה על ערמת הסמיכות אשר יצרה. "אני רוצה אותך איתי מלאני."

"מה?" שאלה בתדהמה.

"אני מרגיש אלייך רגשות שלא הרגשתי לאף אחת אחרת. אני בכלל לא מצליח לגעת במישהי אחרת, במישהי שהיא לא את." הוא עצר לקחת נשימה עמוקה ומיד המשיך את דבריו "כשראיתי אותך בחוף עם דילן רתחתי פשוט רתחתי בהתחלה ולא רציתי לראות אותך או לשמוע ממך אבל אז הבנתי שאני יכול לאבד אותך לטובתו ואני לא רוצה לראות אותך עם אף אחד אחר!" אמר ומלאני רק המשיכה לשתוק ולהסתכל עליו בהלם.

"את רוצה להיות איתי? לנסות לנהל מערכת יחסים אמיתית?".

 עד לפרק הבא,

קסם ורותם.